כבר חודש שהפרפרים בבטן של נינה פקרמן עובדים שעות נוספות. מחר בשבע בערב שעון ישראל, שבע בבוקר שעון הוואי, היא תזנק לאליפות העולם באיש הברזל בקונה. ללא ספק אחד מרגעי השיא בחייה, אם לא הגדול מכולם. היא תנסה להגן על תואר אלופת העולם לקבוצת הגיל שלה, בו זכתה בשנה שעברה, ובעיקר להתקדם בדירוג העולמי מתוך מטרה להתברג בדרג המקצועני
מאת:קרן סירוטה
מזה כשנתיים, נינה פקרמן מתאמנת באינטנסיביות לתחרויות איש ברזל (3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה, 42.2 ק"מ ריצה). ברפרטואר שלה תואר אלופת העולם ואלופת אירופה לקבוצת גילה. מי שנחשף לקילומטראז'ים המרשימים אותם היא גומעת מדי שבוע, יכול בקלות להתבלבל ולחשוב שזה כל מה שהיא עושה – "אנשים שוכחים שאני קודם כל בנאדם נורמטיבי שעובד במשרה מלאה כמו כל אחד אחר" היא אומרת. פקרמן עובדת כמאמנת שחייה והידרותרפיסטית בקנטרי בכפר-סבא, ונמצאת בעבודה כל יום עד תשע בערב. ישנה מעט ומתאמנת הרבה. "אם היו לי עוד שעתיים ביממה, אין לי ספק שהייתי מנצלת אותן לשינה, אבל לצערי כבוד לא קונה במכולת" היא אומרת.
ההכנות לאליפות העולם בהוואי הגיעו לשיאן לפני שלושה שבועות, במחנה אימון בצפון. אם לפני המחנה עוד היו לפקרמן ספקות לגבי מוכנותה לתחרות, הרי שמחנה האימון הזה הבהיר לה – היא מגיעה לקו הזינוק מוכנה. אחרי מה שעברה במחנה, תחרות איש ברזל קטנה עליה. במסגרת מחנה האימון נערכה גם "החזרה הגנרלית" לפני התחרות – שיאו של המחנה ושל תקופת האימונים כולה. אימון שנמשך כשבע שעות וכלל 2 ק"מ שחייה בכנרת, הקפה כפולה של הכנרת ברכיבה (כ- 130 ק"מ), וריצה של 30 ק"מ בחום שטיפס עד ל 38 מעלות. "לא היו רגעי שבירה במחנה, אבל היה מאוד מאוד קשה. עשרת הק"מ האחרונים של הריצה היו הכי קשים בעיקר בשל החום הכבד" היא מספרת, אבל פקרמן היא לא אחת שתוותר בקלות – לא על 10 ק"מ, ולא על הזדמנות לכבוש את פסגת האיירונמן העולמית.
את ערב ראש השנה, כמו את יום הולדתה ה- 34שחל באותו היום, פקרמן לא חגגה בחיק משפחתה, וגם לא עם חברים. היא הייתה על המטוס להוואי. "כל דבר בעתו" היא אומרת, "עוד יהיה לי זמן למשפחה, אפילו הרבה זמן, עכשיו זה הזמן לאליפות העולם". נראה שמבחינתה לא יכלה להיות דרך טובה יותר לחגוג את יום ההולדת ואת השנה החדשה. אם בשנה שעברה פקרמן יצאה להרפתקה הזו רק עם המאמן ליאור זך-מאור, הרי השנה היא מוקפת חברים מהקבוצה – מתן כסיף, המתחרה לראשונה באליפות העולם, אלדד ורדי, ושירה ויינברג.
הפעם פקרמן גם יודעת לקראת מה היא הולכת – לטוב ולרע. מצד אחד היא מגיעה למודת ניסיון מהטעויות השנה שעברה. מצד שני, היא אומרת, "הפעם הראשונה הייתה כמו להכניס את היד לתוך האש – עכשיו אני כבר יודעת שהולך להיות כואב". עבור פקרמן, התחרות הזו אינה רק עוד אליפות עולם וגם לא סתם ניסיון הרואי להגן על תואר האליפות לקבוצת גילה.
מבחינתה של פקרמן זוהי צומת שתכריע אם להיות או לחדול – אם ללכת על כל הקופה או לפרוש בשיא. עכשיו כשחודשים ארוכים של אימונים מפרכים מאחוריה ואפילו ההכנות האחרונות הסתיימו, לא נותר לה אלא לקוות לקצת מזל עם הרוחות (הידועות לשמצה באי קונה), להתפלל שהציוד יעבוד כמו שצריך ללא תקלות מיותרות, ולדמיין את קו הסיום. "הכי קשה היה לי לעזוב את הכלב שלי רד, עם שאר הדברים אני כבר יודעת להתמודד" היא מסכמת.
קרן סירוטה
חוקרת מוח וטריאתלטית ותיקה
קישורים: טריאתלון, איש ברזל, נשים בספורט
אתר –
ישראמן סמסונג 2012
