לא מעט טריאתלטים חוששים מהשחייה בים. רן אפק מסביר למה כדאי לכם להתגבר על החשש ולמה שחייה בים בטוחה לגמרי
מאת:רן אפק
נניח שיש לכם חבר שמשתתף באופן קבוע בתחרויות אופני כביש מקצועיות ועממיות וגר במושב ממש על מסלול רכיבת האופניים שנקרא בפי הרוכבים "המשולש" או באזור "המרובע". אבל אותו חבר לא מוכן לרכב על הכביש כלל ומתאמן רק על הטריינר. כאשר שואלים אותו מדוע? עונה כי זה לא נוח לו לרכוב בכביש. "בכביש, הוא אומר, יש עליות ורוחות שמפריעות, והכי טוב לרוכב זה בטריינר". חבר מוזר, לא?
שחייה בים היא סוג של חופשה צילומים: Thinkstock
במקום עליות יש גלים
עוד מעט נחזור לחבר הזה, אבל לפני כן, מכירים את זה שלפני תחרויות טריאתלון שמחייבות שחייה בים, המתחרים עומדים על שפת הים, מביטים ארוכות ובחשש בים ומצקצקים בלשונם, בודקים אם יש גלים או אין גלים, ומה עם כיוון הזרימה, בעוד את מסלול הרכיבה או הריצה הם לא בדקו אפילו במפה? אחר כך, בסיכום התחרות, כולם זוכרים ומדברים בעיקר על השחייה והים – האם היו גלים, איך היתה השחייה ואיזה ים סוער היה בטריאתלון תל אביב השנה.
ומה עם החבר שלא רוצה לרכוב על הכביש? ובכן, החבר זה הוא בעצם אתם. רק שבמקום עליות יש גלים והרוחות זה זרמים. המקום הנכון ביותר לשחות בו הוא הים. הים אינו אותה מעבדת שחייה סטרילית, קצרצרה, עתירת הכלור והאנשים, המיועדת לשיפור הסגנון ונקראת "בריכה". הים הוא הטבע. וכמו ריצה בחוץ, רכיבה בחוץ, גם שחייה בחוץ היא חוויה אמיתית ושונה לגמרי.
נכון שהמחקרים מוכיחים כי מי שמתאמן בבריכה, רץ במכון ורוכב בספינינג או בטריינר מקבל אימון יותר אפקטיבי ויעיל ובהתאם מגיע לתוצאות טובות יותר בתחרויות. דבר זה ברור, כי הוא מתרכז בשיפור הסגנון בתנאים מבוקרים. אבל בחיים שלנו התחרויות הן היוצא מהכלל והיומיום הוא האימון. כאשר בפועל אנחנו חיים מאימון לאימון ומפנטזים על תחרויות. לכן גם נהוג לומר שהבעיה בתחרויות היא שהן הורסות את שגרת האימונים
אין כמו לקום מוקדם בבוקר לפני העבודה, להרביץ (למה להרביץ?) שחייה טובה בים, להתקלח וללכת לעבודה. בניגוד לריצת בוקר, לרכיבת בוקר ואפילו לשחיית בוקר בבריכה, כאשר מגיעים למשרד ולעבודה אחרי שחייה בים, זה כאילו כבר הייתם בחופש היום ולא רק התאמנתם מסביב לבלוק בבית. היי, הרגע חזרתם מהים! וגם אם תעבדו עד שעת לילה מאוחרת, הרי השלמתם שעות עבודה לאחר החופשה שהיתה בבוקר. לכן לא פלא שרוב אתרי הנופש בעולם מתהדרים בחוף ים והכחול כחול הזה, שעושה משהו מאוד משחרר ומרגיע לנפש.
אז מה יש ומה אין בים ומה הדגשים שרצוי לדעת לפני שנהפוך את הים למקום האימון הקבוע שלנו? אפשר לחלק את הגורמים לשתי קבוצות עיקריות: תנאים וסביבה.
מזג האוויר, הזמינות, הסידורים והזמן
יש אלה השוחים בים בכל עונות השנה, אולם אלו הם היוצאים מהכלל. החודשים הראויים לשחייה בניחותא הם בערך מאפריל ועד לסוף דצמבר. בחורף, הים יכול להגיע לטמפרטורה של 16 מעלות, וזה קר גם למי ששוחה עם חליפת שחייה. אומרים שדווקא בחורף הים יותר שקט, אבל משום מה כשאני מגיע לים בחורף זה תמיד בסערות, ואז גם ממש לא נעים לשחות וגם קר. אבל מצד שני, יש מעטים שרצים או רוכבים כשבחוץ גשם שוטף, ברד או בכלל יום סגריר. מי שבכל זאת רוצה לשחות בחורף, כדאי שידע שבחורף לעיתים מי הניקוז מציפים את מערכת הביוב וזורמים לים, בעיקר באיזור תל אביב ולכן רצוי להתקשר למוקד העירוני מראש כדי לברר שהים ראוי לרחצה. אומרים גם שביולי- אוגוסט הים סוער וחם מדי לשחייה. יש בזה משהו, אבל נראה לי שאלו בעיקר סתם השמצות.
כך שאולי הבעיה היא כסף. לעשות מנוי לבריכה לשנה שלמה וללכת אליה רק בחורף או רק ביום עם גלים גבוהים במיוחד, זה בזבוז. אבל לא לשחות בים, רק משום ששילמתי כבר על מנוי שנתי לבריכה, זה לא הכי הגיוני ולא חכם. גם הסידורים והזמן הם דבר שלא ניתן להתעלם ממנו. אך רבים נוסעים ברכב גם לבריכה, ואימון ממוצע של שעה שחייה, ריצה או אופניים, גוזל בין כה וכה כשעתיים לסידורים, לנסיעה ולמקלחת אחרי. והים לא ממש שונה מכך. זאת כאשר מדובר ברוב תושבי הארץ שגרים במרחק נסיעה של עד חצי שעה מהים. בנוסף, ברוב חופי הארץ יש לפחות מקלחות פתוחות, ואם את הבושה איבדנו כשאנו רוכבים או רצים עם טייטס בראש חוצות, הרי גם אפשר להביא סבון ודיאודורנט למקלחות, להתקלח ולהתנגב שם, ולהשלים את הלבוש לעבודה, הסידורים והפן במזגן של המכונית.
גם אימון בבריכה לוקח זמן
המלח, החול, הזרמים והגלים
אם מצאנו מקלחת של מים מתוקים הרי שפתרנו את בעיית המלח והחול. למלח יש עוד שתי תכונות רלוונטיות. האחת, שיש אנשים שצריכים להשתמש בשמן או בבודי גלייד לפני השחייה, כי המלח גורם להם לחיכוך בין חלקי הגוף הנעים בשחייה ונוצרות שפשפות, וכן צריך לתזמן את הגילוח לפני הכניסה לים. זמן קרוב מדי למועד הגילוח – שורף, רחוק מדי מהגילוח – דוקר ושורט.
לגבי החיים בים, הרי שהדבר המסוכן ביותר שחי בים (ועל פני כדור הארץ) הוא האדם. בים שלנו אין כרישים וכמעט אין דגים. המדוזות לא באו השנה והים ממש ריק, והדבר היחידי שתתקלו בו בשחייה הוא שקיות ניילון. אם בכל זאת נתקלתם במדוזה, המשיכו לשחות והצריבה תעבור לפני שתשלימו את השחייה. לעומת זאת, האדם הוא די מסוכן, אופנועי ים ושאר כלי תחבורה ימית עלולים לעלות עליכם בלי לשים לב. לכן, מי ששוחה מחוץ לאזורי חופי הרחצה ובאזור עם תנועה ימית ענפה, רצוי שייקח מצוף מיוחד לשחייה בים שנקשר עם חבל לגוף. שחייה בכל מקום אחר רצוי לבצע עם כובע ים אדום ובולט, ודי קרוב לשוברי הגלים (אם יש). כי אם יש משהו שבעלי כלי שייט לא רוצים לעשות, זה לפגום ברכוש שלהם, ולכן הם מתרחקים מאיים או שוברי גלים. בים אפשר לזהות בקלות התקרבות כל כלי ממונע אליכם, כבר מרחוק מאוד, שכן המים הם מעביר קול מצוין. הצליל הוא מעיין צליל רציף של גריפת חול בתוך המים ולא תוכלו לפספס אותו. אולם בכל מקרה, יש לזכור כי ההסתברות של פגיעה של כלי שיט בכם בים היא אפסית, שכן הים הוא מקום גדול ורחב.
זרמים, גלים ולטבוע. לגבי גובה הגלים, ההמלצה היא לשחות עד גובה גלים של מטר. מעל לזה זאת כבר שחייה אתגרית למתקדמים. הבעיה האמיתית היא שתחזית גובה הגלים ערב לפני השחייה היא עוד פחות מדוייקת מתחזית מזג האוויר האמצע החורף. לכן, רצוי למצוא חבר שמשכים קום או גר על הים, שידווח מהשטח.
יש לשים לב כי בדרך כלל הים עולה, וככל שהיום עולה ושוכך מחדש לקראת השקיעה.
רצוי לזכור שמי שיודע לשחות כמעט לא יכול לטבוע, והדבר אמור גם לגבי זרמים. זוכרים את המשפט שתמיד אומרים בחדשות: "גופתו נסחפה לחוף". אז אם נקלעתם לזרם חזק במיוחד, דבר שמעולם לא קרה לי ונדיר כמו פנצ'ר בריצה, אל תעשו דבר, רק תצופו. הים ייקח אתכם פנימה ויפלוט אתכם, בוודאות, החוצה לחוף כמה מאות מטרים משם. זרימה רגילה של הים היא לא יותר מרוח קלה לרוכב אופניים, ולמרות שהתחושה לעיתים היא של שחייה במקום, גם בזרם וגם בגלים כמעט אי אפשר לשחות ולא להתקדם יפה.
לבסוף המרחק. בניגוד לבריכה המרחק המדוד אינו אף פעם המרחק אותו נשחה. גם אם נמדוד בתוכנות המפות השונות את המרחק בקפידה, הגלים והזרמים יביאו אותנו לשחות יותר. רצוי למצוא נקודות ציון למרחק הרצוי לשחייה כמו מספר שוברי גלים שצריך לעבור, ולזכור כי נקודות ציון על החוף מתעתעות ואפשר לשחות עשרות מטרים ממש מול הבניין או הגבעה. כאשר לא ניתן למצוא נקודות ציון במים, רצוי לשחות לכיוון אחד במחצית הזמן. כאשר הזמן של החזור תמיד יהיה קצר או ארוך יותר, בהתאם לזרם.
לסיכום, הים הוא מקום בטוח הרבה יותר מכל מסלול ריצה או רכיבת אופני כביש שאי פעם תהיו בו, ולמי שיודע לשחות הוא גם הרבה יותר בטוח מבריכת שחייה. מה שמפריע לשחות באמת הם בעיקר המיתוסים הקדמוניים על הים, שמשוכפלים בעזרת סרטים הוליוודיים. כבר אחרי שחייה אחת תגלו שהים הוא מקום מאוד שלו, ריק, מקסים ומדהים. הסגנון האלגנטי שפיתחתם בבריכה קצת יתקלקל, אבל שום אימון סיבולת אחר לא ייתן לכם תחושה הטובה כמו של אחרי שחייה בים.
24.6.2014
רן אפק מאמן מטעם איגוד מאמני
הספורט המקצועני האמריקאי
הספורט המקצועני האמריקאי
