בספטמבר 2015 הפך זיו שילון לגיבור לאומי בפעם השנייה. שנתיים לאחר שהמ"פ מגבעתי הובהל לבית החולים סורוקה במצב אנוש, הוא חצה את קו הסיום של מרתון ברלין. שנתיים שכללו שנה שלמה של החלמה ושיקום, ועוד שנה שבה הוא למד מחדש איך להתנהל בחיים אחרי ששתי ידיו נקטעו בגלל אותו מטען שהתפוצץ עליו ברצועת עזה. יד אחת הוא הצליח להביא לבית החולים והרופאים הצליחו לחבר אותה בחזרה, עוד סמל לנחישות של האיש הזה.

מאז עברו עוד קילומטרים רבים. זיו שילון במרתון ברלין | צילום: דולב שלומוביץ'

עוד כתבות בנושא 
"בהתחלה לא החזקתי מזלג, היום אני כבר רץ מרתון"
ניתוח המסלול של המרתון המלא בתל אביב
נחשפה החולצה הרשמית של מרתון סמסונג תל אביב

אחרי שהוא למד להתמודד עם חוסר האיזון הזה שכל כך מקשה על הריצה והגיע למרחק של 42.2 קילומטרים, שילון הפך את הריצות למרחקים ארוכים לעניין שבשגרה. אחרי ברלין הוא רץ בתל אביב, ירושלים ואפילו בוסטון, ובמרתון סמסונג תל אביב הקרוב הוא ירוץ במקצה החצי מרתון. הריצה הפכה עבורו לדרך חיים, וכפי שהוא מסביר, ההבנה שאפשר להתגבר על מכשולים ולאו דווקא בגלל מגבלה פיזית, גרמה לו להבין עד כמה חשוב שאנשים יציבו לעצמם מטרות שקשורות בכושר גופני.

"אני חושב שהכושר הגופני נותן פתח להסתכלות על החיים, ומאפשר לך להבין שאתה יכול לעשות דברים יותר גדולים ממה שאתה חושב שאתה יכול", אומר שילון ומוסיף: "מבחינה מנטורית, גם חבר'ה שלא נפצעו לוקחים מזה המון. אני קיבלתי המון הודעות מאנשים שאמרו לי שהם התחילו לרוץ אחרי שהם שמעו על המקרה שלי. אז גם חבר'ה פצועים מזדהים ומתחילים דרך בגלל הדמיון לסיטואציה, ומי שלא פצוע אומר לעצמו שאם אני הצלחתי אז אין שום סיבה שהוא לא יתחיל".

זיו שילון הוא דמות מוכרת. הפציעה הקשה שלו סוקרה בהרחבה בכלי התקשורת, וגם תהליך השיקום שהוביל לריצת המרתון בברלין. יש לו 25 אלף עוקבים בדף הפייסבוק, הוא הקים פרויקטים לליווי של פצועי צה"ל בתהליך השיקום ולשיקום של אסירים צעירים בכלא אופק דרך הכושר הגופני. חוץ מזה הוא מעביר הרצאות בכל הארץ, וגם הקים סטארט-אפ חדש בתחום המזון. בין לבין גם נולדו לו שני ילדים, כך שהקריירה והמשפחה יכולים לספק לו את כל הסיבות להוריד הילוך בתחום הספורט – אבל הוא ממש לא מתכוון לעשות את זה, מהסיבות המיוחדות שלו.

"הבת הגדולה שלי, שירה, נולדה עם מגבלת ראייה לא פשוטה, ואני זה שמנסה לעזור לה להבין שניתן לנתק כל תקרת זכוכית. זה חלק מהרצון שלי לצבור הישגים למרות ועל אף המצב. הדבר הכי גדול שבן אדם יכול לעשות זה להשפיע על אחרים, ואני רוצה להראות לה שאפשר להצליח גם אם אתה לא שלם ומתמודד עם קשיים פיזיולוגיים".

בחצי המרתון בתל אביב זיו שילון לא מתכוון "לטייל", אבל זו לא תחרות מטרה שלו. לפני שיגיע לשער הזינוק בשדרות רוקח הוא מתכוון לשחות במשך שעתיים, ואם היה לו זמן להוסיף גם רכיבה הוא היה עושה את זה. הוא החליט שהוא רוצה לטפס גבוה יותר, ומתאמן לתחרות איש ברזל – איירונמן ברצלונה. בשבילו האתגר הוא לא רק המרחק העצום שכולל 3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה ו-42.2 ק"מ ריצה. כי כמו שהוא למד לרוץ במצב שנותר אחרי הפציעה, כך הוא יצטרך לשחות ללא ידיים מתפקדות, ולרכוב שעות על גבי שעות ללא היכולת הבסיסית לאחוז באופניים ולהעביר הילוכים.

מטפס עוד מדרגה. זיו שילון | צילום: באדיבות זיו שילון

צריך לשמוע אותו כדי להבין עד כמה מורכב התהליך הזה בשבילו, וגם איזה מחיר כבד הוא משלם: "מאז שהתחלתי להתאמן לאיירונמן הפסקתי ארבע פעמים. היו לי זיהומים, פצעים, ופציעות בגלל חוסר איזון של הגוף. כל פעם הגעתי לכושר שיא ואחרי זה איבדתי הכל. זו דרך ומסע עם המון עליות וירידות ואתגרים, וצריך את היכולת להמשיך ולהתמודד למרות הכל". אחד הדברים שמחזיקים אותו ומחזקים אותו הוא המעקב של כל כך הרבה אנשים אחרי הפעולות שלו, וכמובן גם של המשפחה: "חד משמעית זה עוזר לי. אם אני אגיד שאני לא עושה את זה בשביל תחושת הישגיות והרצון לספק רצון של אחרים אז אני אשקר. איירונמן זה כבר קומנדו, לא ספורט. זה להביא את הגוף שלך לקצה גבול היכולת ולנפץ תקרת זכוכית. דווקא כשקשה לי במקומות של משבר אני חוזר למקומות הכי תהומיים, כמו התקופה שבה הייתי מנסה להזיז את היד כמה מעלות. אני ואומר לעצמי ששם הצלחתי לשאוב כוח. וגם אם אני נופל פעם אחר פעם, כוח הרצון מוביל אותי. זה הישג גדול עבורי, לתת לכוח האמונה להוביל אותי. זה באמת מאתגר פסיכולוגית ונפשית כי הכושר מתרסק אחרי אשפוז והרדמות".

שילוב מנצח. זיו שילון עם בר רדנסקי ומנכ"לית עמותת תקוות | צילום: באדיבות זיו שילון

כדי לעשות את זה בצורה בטוחה, זיו שילון זקוק לספורטאי מלווה בתחרות למרחק איש ברזל ונראה שהוא בחר את הטוב ביותר. על קו הזינוק בתחרות בברצלונה שתתקיים באוקטובר 2018 הוא יעמוד יחד עם בר רדנסקי, המנצח הישראלי של הישראמן. הם ישחו כשהם מחוברים בחבל, ירכבו באופני טנדם וירוצו יחד. "אני ממש סומך על בר שידע להוליך אותי ולא יכולתי למצוא פרטנר טוב יותר. אחותו (של בר, ד.ב) עברה תאונה והוא מכיר מקרוב את הקשיים מהסוג הזה. יש הרבה עבודה מוכוונת מטרה וצריך לבנות יסודות. עמותת 'תקוות' שתומכת בספורט אתגרי לפצועים סיפקה לי את כל התנאים החל מאופניים ועד למאמנים הכי טובים. הם סיפקו לי את הצרכים לבנות אבן דרך ראשונה בכל תחום. העמותה עזרה לי להשתקם דרך הספורט, זו לא עוד עמותה רגילה שנותנת מתנות, ההפך, הם גורמים לנכי צה״ל, שאני חלק מהם, לנצל את היכולות הגופניות שלהם במקסימום ובכך להוכיח לעצמם שהיכולות הפיזיות לא אבדו". שילון מספר כי הספורט ממלא תפקיד משמעותי בתהליך השיקום, בכך שהוא מסייע לו להשלים עם המוגבלות. "ההכרה בכך שאני יכול לרוץ, לשחות ולרכב עם יד אחת, חיזקה בי את המחשבה שעמותת תקוות חרטה על דגלה, ששיקום דרך הספורט הוא השיקום הטוב ביותר לפצוע ומחזיר אותנו לשגרת חיים נורמלית. אם אני יכול לרוץ מרתון מלא ולעסוק בענפים ספורטיביים, אני יכול לחיות חיים שיגרתיים״, הוא מספר.

בדבר אחד זיו שילון בטוח והוא שהעמידה באתגרים גופניים קשים, בין אם זה במרתון תל אביב או באיירונמן ברצלונה, היא זו שבסופו של דבר תוביל אותו כמו כל אחד אחר להצלחה בתחומים אחרים ולהשלמה עם מצב גופני לא פשוט. לכן חשוב לו מאוד להעביר את המסרים שלו לכל מי שמציב או חושב להציב לעצמו אתגרים מהסוג הזה: "מי שמתמודד עם כושר גופני יכול גם להתמודד עם דברים אחרים, כי מסע החיים זה כמה אתה יכול להמשיך לסבול קושי ולמרות זאת להמשיך להתקדם".

צילום עמוד הבית: דולב שלומוביץ'