מאת:אמיר פסטר
 
כשהתמיכה בתחבורת אופניים רחבה יותר היא מצליחה להגיע למקומות רבים יותר. אמיר פוסטר נוהג תמיד לרכב לאוניברסיטה על גבי האופניים וכאשר פרויקט "אופני הקמפוס" יצא לדרך שאר הסטודנטים החלו לעשות כמוהו, עד שכמעט נשכח שהוא היה בין הרוכבים הראשונים
אופני אלקטרה – חביבות במיוחד על סטונדיות שנה ג
תמיד חשבתי שאני חריג. זכור לי שאחד הסיפוקים היחידים שהיו לי כסטודנט לתואר ראשון היה לעקוף את המכוניות המזדחלות בפקק בעליה לטכניון שבחיפה. סיפוק שאמנם התקזז עם המאמץ הפיסי הלא מאוד קל, אפילו לבחור שרירן כמוני.
"הסקס אפיל" של טייץ סגול-חציל, חולצת ליקרה כחול-ים מבריקה, כפפות כתומות-אפרסקיות וקסדה בצבע ירוק מטאלי, כמו גם ההצדקה המעולה לגילוח הרגליים, היו יתרונות שקרצו לי עוד לפני שצמחו להן השערות. גם כיום, כדוקטורנט מוצלח של אמא באוניברסיטת ת"א ובעל נכסים מרובים: כלב חום העונה לשם לודוויג, 2 זוגות אופניים ואוטו אחד, אני עדיין בוחר לדווש לאוניברסיטת בכל יום. אך להפתעתי, אני כבר לא חריג. נשים גברים וטף מפדלים להם לאורך הרחוב המוביל לכניסה הראשית, עוקפים אותי ומשאירים שובל של אפטר-שייב זול או ליידי סטיק יוקרתי.
פרויקט "אופני הקמפוס" חשף את הסטודנטים באופן שערורייתי לכלי הדו-גלגלי וגרם לכך שכל זבת חוטם יכולה לשלשל חמישה שקלים וליהנות משימוש חופשי באחד ממאות זוגות האופניים הפזורים ברחבי הקמפוס. עקבתי בדאגה גם אחר הקלות הבלתי נסבלת בה כל רוכב יכול להיכנס לאוניברסיטה עם אופניו, ובעקבות ההמון – כמובן שהגיע הסטייל – מי שהיו עד שלשום בני תשחורת המחוברים יותר לאופנה מאשר לאופניים, גילו שלרכב זה בעצם מגניב ומהיר יותר. השיפורים הטכנולוגים של שלדה מחומרים מרוכבים וסגסוגות בעלות משקל זניח, הילוך לכל מצב, וצבעים מגוונים המתאימים לכל נעלי הקרוקס, רק הגדילו את מספר הרוכבים.
אמיר פסטר
רבים מהסטודנטים שמגיעים פתאום באופניים הופכים ל"מוארים" ואף משדלים אחרים להצטרף אליהם. חלקם אף מצטרפים לצוות המתכננים של עמותת "ישראל בשביל אופניים" ולוקחים חלק בפרויקט 100 קילומטרים של שבילים, גוש דן על אופניים, אופניים בשביל ירושלים ועוד. חלקם אף כותבים סמינריונים בנושא הדו-אופן ומסתבר שכיום קל לקשור אופניים לכל נושא אקדמי, אבל למצוא עמוד פנוי בקמפוס לקשור פיזית את אופניי, כבר נהפך לדוקטורט.
אתמול הזמין אותי סטודנט משנה א' לגיאוגרפיה, להצטרף לצוות תחבורה ציבורית של העמותה, והבטיח ש"הפעם הנהלת הרכבת רצינית" וש"קדימה, קליק אחד על העצומה להעלאת אופניים לרכבת וזה יקרה" – והוא, שאך לפני חצי שנה לא ידע פדל מהו, הזמין אותי… איזה חוצפה.
התקשורת דיווחה לאחרונה על פעילות של סטודנטים מאוניברסיטת ת"א למדיניות ציבורית שהביא ארבע חברי-כנסת מארבעה מפלגות שונות להזיע ולהתחרות ב"מרוץ לבחירות" אותו יזמה העמותה. תחרות בין ארבעה אמצעי תחבורה שונים: רגל, רכב פרטי, תחבורה ציבורית ואופניים (כמובן שהאופניים ניצחו).
רק חסר לי שאיזו סטודנטית לעיתונאות תרים את צוות הדוברות של העמותה, תעלה את החשיפה התקשורתית לנושא ואני בכלל ארגיש מיין סטרימי.
אמיר פסטר פעיל במועדון הרוכבים של אוניברסיטת תל אביב "הנעה אקדמית " ובעמותת ישראל בשביל אופניים
 
