טריאתלון נשים הולך ומתקרב ומאות נשים מכל רחבי הארץ מעלות הילוך באימונים וההכנות שלקראת. אבל כיצד עושים זאת כשאת גם אשת קריירה וגם אמא? יצאנו לדבר עם ארבע אמהות שכל אחת מהן היא סיפור מעורר השראה וכולם הסכימו על דבר אחד, בטריאתלון נשים, כל אחת מנצחת מעצם השתתפותה.
איילת שרייר, הטריאתלון עזר לה להפסיק לעשן ולהבריא מאסתמה | צילום: אלבום פרטי
איילת שרייר, 40, להבות חביבה, נכנסה לספורט רק לפני שלוש שנים, וכבר הספיקה להשתתף פעמיים בטריאתלון נשים ובמרוצים וטריאתלונים נוספים. הכניסה של שרייר לעולם הספורטיבי, פתחה עבורה עולם חדש ומרגש שגרם לה לעשות שינוי מקצוע, מעורכת דין למורה לחינוך גופני "משבר גיל הארבעים הקלאסי" היא צוחקת.
להרשמה לטריאתלון הנשים בהרצליה
כילדה, מספר שרייר, היא נהגה לשחות, אבל מעולם לא היתה ספורטאית השגית. שנים רבות עישנה והיתה הכי רחוקה מספורט שאפשר. כשבתה הקטנה בת השש נולדה, החליטה לעשות שינויי, להפסיק לעשן ולקחת את עצמה בידיים "אמא שלי חלתה בסרטן והחלטתי להתאפס על עצמי ולא להשאיר את הילדים שלי יתומים מאמא אז החלטתי להפסיק לעשן. הייתי גם בעודף משקל מההריונות והחלטתי לעשות קצת ספינינג. התמכרתי לזה בטירוף".
באותה השנה נסעה שרייר לאילת וראתה הכנות לטריאתלון ושם פגשה חברה שהשתתפה בתחרות והזמינה אותה להצטרף אליה לשחייה בים "היא אמרה לי שהיא עומדת לשחות קילומטר, אז זה נשמע לי כמו לשחות מכאן לאנטליה וחזרה. לקחתי סנפירים ליתר ביטחון, שלא אטבע בדרך. מאוד נהנתי. היא אמרה לי שאם אני שוחה ועושה ספינינג ויודעת לרכוב על אופניים אז אולי אני אעשה טריאתלון? לפני כן לא רצתי מטר בחיי, אני גם אסמתית. נטלתי כדורים כל יום ומשאפים". כל הדרך חזרה מאילת מספרת שרייר שלא הפסיקה לחשוב על עניין הטריאתלון וזה התחיל לדגדג לה.
היא חזרה מהחופשה, מצאה באינטרנט תוכנית אימון לריצה והתחילה באדיקות ולאט לאט להתאמן יחד עם בנה "לא ויתרתי לעצמי, כל יום התאמנתי. לא נעים לי להגיד את זה אבל לקח לי חודש לרוץ קילומטר וחצי. אני לא מאלה שבשלושה שבועות רצו חמישה קילומטר. זה לקח לי המון זמן. הרופא שמטפל בי באסתמה אמר לי 'זה לא בשבילך' ולא ויתרתי. היום אני יכולה להגיד בגאווה שאני כבר שלוש שנים בלי תרופות בכלל, בלי משאפים ובלי כלום. הפסקתי לעשן, ניצחתי את האסתמה. עשיתי שינוי מטורף בחיים. זה היה תהליך ארוך אבל נהנתי מכל רגע שבו".
שרייר מספרת כי הכניסה שלה לעולם הספורטיבי גם הצילה לה ולבעלה את החיים הזוגיים "הפכתי להיות יותר מפרגנת וזה עשה לי פלאים ברמה האישית". היום, האימונים והקבוצה ממלאים אותה ומסבים לה אושר ועניין רב וגם שניים מתוך שלושת ילדייה מתאמנים בקבוצת הטריאתלון.
מיכל אבני "ניפצנו את מיתוס ה'אמא והבת' של גיל ההתבגרות" | צילום: אלבום פרטי
מיכל אבני, 37 מכרכור, התחילה להתאמן לפני שלוש שנים בקבוצה של גילי וניר רייכמן. לפני שנכנסה לקבוצה היא לא ידעה לרכוב ולשחות אבל החליטה שרוצה לעשות טריאתלון "ניר נתן לי את האופניים שלו ואמר לי 'בואי אלמד אותך לרכב'. לא רכבתי מעולם, לא ידעתי איך תופסים את הכידון".
לאבני יש בת שגם היא הצטרפה לקבוצה ועומדת להשתתף בטריאתלון נשים "ניפצנו את מיתוס ה'אמא והבת' של גיל ההתבגרות. אנחנו מתאמנות יחד וזה נורא כייף".
איילת גיא, 50 מעפולה, התחילה לפני שלוש שנים אבל אצלה הטריאתלון היה ג'וק שכבר עשרים שנה ממתין. תמיד היתה מחוברת לספורט אבל היום הרבה יותר. הכל התחיל אצלה כשבקאנטרי פתחו קבוצת טריאתלון, היא הלכה לבדוק על מה מדובר ונדלקה.
נועה פורת, 46 ממודיעין, חזרה לספורט בגיל 41 אחרי שתי לידות של תאומים "אני מאלא שהיו בטטות" מעידה על עצמה "לא עסקתי בספורט. מאלו שהבריזו משיעורי ספורט ולכן המסר שלי שאם אני יכולה כל אחת יכולה".
"זה ראש השנה של הטריאתלטיות"
נשים רבות מוצאות כי הטריאתלון הראשון שהן מעדיפות להשתתף בו הוא דווקא טריאתלון נשים. אז מה יש בו שגורם לכ כך הרבה נשים להרשם?
למה דווקא טריאתלון נשים?
"כי הוא מיוחד ונותן את ההזדמנות לכל אחת" אומרת שרייר "כשמתאמנים בקבוצה, בעיקר בהתחלה, כולן נראות ספורטאיות שגומאות מרחקים ולא לכל אחת זה מתאים ויש כאלו שזה מאיים עליהן. הטריאתלון נשים הוא הכי לא מאיים. טרי נשים יש בו אוירת חג. זה מבחינתי האירוע שפותח את השנה, זה ראש השנה של הטריאתלטיות".
איילת גיא "בחרתי שני טריאתלונים אותם אני עושה באופן קבוע, טריאתלון נשים וגן שמואל" | צילום: אלבום פרטי
"משם התחלתי וזה היה הטריגר הראשוני" נזכרת אבני "אנחנו קבוצת נשים ואין אופצייה אחרת וגם בשנה שעברה כשהייתי פצועה ברגל מישהי רצה בשבילי ואני שחיתי ורכבתי. העניין ש'כל אחת מנצחת' הוא מאוד חזק אצלנו. זה אירוע שבו משתתפות רק נשים וחוויה פחות השגית למרות ששנה שעברה הכניסו אולימפי. יש תכונה מאוד מרגשת סביב הטריאתלון נשים. בטריאתלון נשים הראשון שעשיתי, סוזי דבוסקין באה לדבר איתנו לפני וכמובן היתה חרדה סביב ואמרתי לה 'סוזי, אני מתה מפחד, אני אגיע אחרונה' והיא אמרה לי 'תמיד תזכרי שמה שלא תעשי, את עושה הרבה יותר מזו שנשארה לשכב על הספה' וזה כל כך נכון והטריאתלון נשים מאפשר את זה. אין את האטרף והדחיפות להגיע חצי שנייה קודם. יש אחוות נשים. זה אירוע שיא של הקבוצה. במקום האישי שלי, אמא ובת שעומדות יחד על קו זינוק לפני תחרות מאה אחוז נשית, מבחינתי זו מהות האמהות, החיבוק של אחרי בקו הסיום".
"הטרי הכי נחמד שיש" אומרת גיא בחיוך כשהיא בדרכה לעוד אימון טריאתלון שהפך לחלק משגרת חייה. "בחרתי שני טריאתלונים אותם אני עושה באופן קבוע, טריאתלון נשים וגן שמואל. אני משתדלת לעשות כל שנה. טריאתלון נשים זה אירוע עם אוירה שונה, כפיית".
כתבות נוספות בנושא:
צפו || לקראת טריאתלון הנשים בהרצליה
יום האישה הבינלאומי || "כמו שיש אופניים מותאמים לנשים, כך יש גם קבוצות מתאימות לנשים"
"לפעמים אני מרגישה שאני נוגעת בשמיים"
"התחלתי לרוץ וחיפשתי מידע על ריצה" נזכרת נועה כיצד גילתה לראשונה את טריאתלון הנשים "במסגרת החיפוש גילית שיש דבר כזה טריאתלון נשים ואיך שראיתי את האתר התאהבתי וזה היה שלושה שבועות אחרי שהטריאתלון התקיים. החלטתי ששנה הבאה אני משתתפת. בנתיים התאמנתי בריצה ועשיתי חצי מרתון. עליתי על אופני כביש והתאהבתי פחות או יותר ברכיבה הראשונה. היה לי ברור שאחרי החצי מרתון אלמד חתירה ואעשה את הטריאתלון נשים".
נועה פורת "במסגרת החיפוש גילית שיש דבר כזה טריאתלון נשים ואיך שראיתי את האתר התאהבתי" | צילום: אלבום פרטי
"צריך למצוא קבוצה שמבחינת השעות אפשר להתאמן איתה"
טריאתלון ואימונים הם דברים מבורכים, אבל כיצד משלבים הכל יחד כשיש גם בית, ילדים, קריירה ומשפחה? כיצד מג'נגלים בין כל המטלות היום יומיות וגם משלבים אורח חיים ספורטיבי?
"משלבת" אומרת אבני בצורה חד משמעית "אני עובדת במשרה מאוד תובענית. יש תקופות שאני מצליחה יותר ופחות והיום אני במקום שבו אני מבינה שלצאת לשעה אימון ולהתאורר, מחזירה את עצמה והיום זה גם מהווה דוגמה מול הילדים. הילדים גם גדלו ואני יותר פנויה לזה. ברור לכולם שצריך תירוץ אמיתי כדי לא לעשות אימון".
"יש לי בייביסטר קבועה וזה שווה את המחיר כי התמורה היתה ענקית" אומרת שרייר בכנות. "צריך למצוא קבוצה שמבחינת השעות אפשר להתאמן איתה. יש היום המון קבוצות כאלו ואין מישהי שלא יכולה למצוא את הזמן. אני פריקית של קבוצות ואני חושבת שנשים שאומרות 'אני אתאמן לבד' מוצאות מאוד מהר שהן מתייאשות וזה גם לא נכון. יש משברים והקבוצה היא גורם מאוד משמעותי".
"כשהילדים היו יותר קטנים זה היה אחרת, היה צריך יותר גמישות" אומרת פורת, אמא לשני זוגות של תאומים. "לקום מוקדם, להתאמן ולחזור לעשות משהו משפחתי. היום הילדים גדולים יותר אז אני יכולה לשבת לקפה שאחרי".
אבני "במקום האישי שלי, אמא ובת שעומדות יחד על קו זינוק לפני תחרות מאה אחוז נשית, מבחינתי זו מהות האמהות"
"אשה מאושרת היא אמא מאושרת"
לא אצל כולן הכל ורוד ופשוט. ישנן כאלו שצריכות להתמודד גם עם חוסר פירגון מבית ולכן עניין הפירגון וההדדיות אינו כל כך ברור מאליו, בעיקר אם רק אחד מבני הזוג נכנס לעניין הספורטיבי בעוד השני אינו מתעניין כלל.
כיצד בכל זאת מפרגנים לטריאתלטיות בבית?
"קצת אחרי שהתחלתי אז בעלי התחיל להתעניין גם" מספרת שרייר. "ברגע שהתחלתי לרוץ אז בעלי התלהב והתחיל לרוץ איתי ונרשמנו למרוצים יחד. הוא נכנס לקבוצה מאוד חזק וכמעט כל הבעלים בקבוצה נהיו חברים. הוא מאוד מפרגן לי, גם בשינוי שעשיתי בחיים".
"זה ברור שאני עושה ספורט", אומרת לנו פורת. "העובדה שאני עושה ספורט זו אקסיומה בבית. כל אחד מוצא את הדרך להתגמש".
יש לכן טיפ לאמהות שרוצות לשלב בין משפחה וספורט?
"ללכת לאחת ההרצאות של סוזי" ממליצה פורת בחום. "למצוא חברה או מישהי שתעזור להיכנס לעולם הזה. אני אשמח שיפנו אלי. אני בעצמי נעזרתי. לשמחתי אף אחת מהחברות שלי הן כבר לא מתחילות ולא צריכה שאעזור לה להתכונן פיזית. אני אשמח אם נשים רוצות ייעוץ ספציפית. אבל זה רק עניין של רצון. התחושה היא נפלאה. אם את יכולה לעשות גם ספורט וגם להיות אמא, את יכולה לעשות הכל".
פורת "התחושה היא נפלאה. אם את יכולה לעשות גם ספורט וגם להיות אמא, את יכולה לעשות הכל" | צילום: צלמי שוונג
"להתחרות את המרוץ שלך" ממליצה אבני "זה מוריד את כל התובענות שיש סביבנו הנשים להיות האמא הכי טובה, העובדת המצטיינת, להיכנס למידה 40. אני חושבת שהמקום הזה שאת אומרת לעצמך 'את במרוץ שלך'. להגיד לעצמך אפילו כשאת יוצאת לאימון שהיה 'חצי כוח', שבכל זאת לא נשארת על הספה וזה הניצחון הקטן שלך ולהסתכל על עצמך יחסית לעצמך. זה המקום הכי מקל והכי מוריד את הדרישה ורגשות האשם. אמרתי לעצמי שאני נשארת בעולם הטריאתלון כל זמן שכל אירוע בשבילי הוא אירוע ספורט ולא תחרות. אני חושבת שטריאתלון מאפשר את זה. אני חושבת שאם הייתי נכנסת לזה מהמקום של תחרות ורודפת אחרי הזנב שלי עצמי, לא הייתי מחזיקה שלוש שנים".
להרשמה לטריאתלון הנשים בהרצליה
"לא להישאב לתירוצים" אומרת שרייר "אשה מאושרת היא אמא מאושרת. לא לוותר ולא לפחד לקחת בייביסיטר כדי לצאת לאימון ולא לפחד בכלל מלקום ולעשות את הצעד הזה, גם אם אלו צעדים מאוד קטנים בהתחלה. אצלי כל הבית בתוך זה ומפרגן והילדים שלי אם הם לא משתתפים בתחרות הם באים לעודד. ברמה המשפחתית זה עושה טוב לכולם, כי כולם יותר בכושר".
