מאת:חזי יצחק
פסגות הגליל הקרירות גם בחודשי הקיץ, תצפיות נהדרות אל רמת הגולן, הכינרת והרי הלבנון.
ירידה מדהימה ב"שביל ההר" במעבה החורש הטבעי בהר מירון. עמודי סלע ומערות בנחל אביב.
צ’רקסים וגבינות תוצרת בית בריחניה ולסיום ירידה למערת עלמה, הארוכה במערות הגליל.
כל אלה הם רק חלק מן החוויות שמסלול זה מציע.
יום א’ :
אורך המסלול : 16.5 ק"מ.
זמן : 5 שעות, כולל מנוחות , תצפיות וזמן מרגוע לנפש.
דרגת קושי : בינוני.
נקודת התחלה : הכפר הדרוזי בית ג’אן.
נקודת סיום : כניסה לבית ספר שדה הר מירון.
מפה : מפת סימון שבילים הגליל העליון – מפה מס’ 2.
הערות :
1. כדאי ללבוש חולצה עם שרוולים ארוכים לירידה מהר מירון, למניעת שריטות מהשיחים.
2. ניתן להזמין מקומות לינה ברבים מהצימרים באזור. מקום נחמד מאד בו אנחנו שהינו הוא "שלוה על ההר" בקיבוץ יראון. טל : 066988394. קבוץ זה ממוקם בסמוך לתחילת המסלול בנחל אביב.
פירוט המסלול : נצא מהכפר הדרוזי בית ג’אן, הממוקם בלב שמורת הטבע של הר מירון.
שמורה זו ששטחה כ- 100,000 דונם כוללת את פסגות הגליל, חורש טבעי יחיד במינו וכן בעלי חיים נדירים. אוכלוסיית הכפר גדלה בשנים האחרונות והצורך בשטחים לבניה יצר בעיות עם רשות שמורות הטבע והביא ללא מעט עימותים בין הדרוזים והפקחים. בתקופה האחרונה נפתח
כאן מרכז מבקרים והדרוזים מבינים כיום ששמירה על ייחודה של השמורה ישתלם להם בעתיד
גם מבחינה כלכלית. הדרוזים מעבדים חלקות קטנות ומגדלים בהן עצי פרי נשירים כמו תפוחים
ושזיפים. בית ג’אן הוא כפר מעניין ולאלה שיש זמן מומלץ לסייר בו ולספוג מהאווירה המיוחדת
במקום. נחצה את הכפר בכיוון דרום ונצא לדרך עפר טובה המסומנת בכחול הנמשכת מזרחה לאחר
כ- 2 ק"מ נגיע לפיצול דרכים ונמשיך בדך המסומנת בכחול. זהו קטע רכיבה יפה מאד.
הדרך יורדת במתינות ועוקפת את היובלים של נחל כזיב המנקז את הר מירון כלפי מערב.
חלקות מעובדות עצי פרי וחורש יפה, לרגע הזכיר לי את הדרך החוצה את הרי האטלס הגבוה במרוקו.
נחלוף על פני אנדרטה חדשה שהוקמה לזכרו של חייל דרוזי שנפל בלבנון ונתחיל לטפס בדרך עפר
תלולה אל מגרש החניה בסמוך לתחילתו של שביל הפסגה. ניתן לנוח מתחת לאלונים היוצרים מעין
מערות מוצלות. שביל הפסגה הוא שביל טבעתי המקיף את ההר שפסגתו נתפסה ע"י בסיס צבאי של
חיל אויר. ניתן לרכב בחלקים ממנו. לאורך השביל הוקמו שני מצפורים מסודרים. האחד מצפור צפת
הצופה אל נחל עמוד, הכינרת, רמת הגולן והחרמון. ניתן לעמוד דקות ארוכות ולצפות אל מרחבי הגליל.
הר מירון הוא גוש בולט שהורם בשל העתקים . גובה פסגתו כ- 1208 מטר מעל פני הים, לעומת
כ- 2800 מ’ של החרמון (שיא החרמון). בשל ריבוי משקעים ההר מהווה בית גידול מיוחד לצמחים
נדירים הפורחים באביב כמו אדמונית החורש, רצועית הגליל ומיני סחלבים. החורש שהתפתח כאן
גם הוא מיוחד במינו וכולל בעיקר אלון תולע, אלון מצוי וקטלב הצומח במפנים צפוניים – גן עדן
לבוטניקאים. משביל הפסגה המסומן באדום מתפצל שביל המסומן בשחור וגם בסימון שביל ישראל.
שביל זה המכונה גם "שביל ההר" יורד אל ח’ירבת חממה ובי"ס שדה הר מירון. אין מילים היכולות
לתאר את החוויה של רכיבה במורד שביל זה DOWNHILL אמיתי. רוכבים מיומנים מסוגלים לרדת
את השביל כולו. האופניים דוהרות דרך הסבך, עוברות מדרגות ולעיתים כמו במנהרה מתחת לעצים,
תוך כדי סיבובים פתאומיים. פשוט מדהים לחשוב שאופניים עוברות שביל שכזה. במחצית הדרך
רחבה קטנה ליד עצי ארז הלבנון שנטעו כאן ע"י קרן קיימת לישראל. עצים אלה צומחים בר בלבנון.
בסוף הירידה מעין קטן הנובע במעין מערה, זהו מעין חממה. נחצה את הואדי לצידו השני של הכביש
ונגיע למגרש חניה קטן ולסוף המסלול. נביט למעלה ונראה את הר מירון בכל הדרו.
יום ב’ : נחל אביב – ריחניה ומערת עלמה
אורך המסלול : 21.5. ק"מ.
זמן : 10 שעות כולל ביקור בריחניה וירידה למערה.
דרגת קושי : קשה.
נקודת יציאה : קבוץ יראון.
נקודת סיום : כניסה לאילת השחר בכביש ראש פינה – קריית שמונה.
הערות :
1. השטח שבין מערת עלמה לכביש ראש פינה – קריית שמונה הוא שטח אש ואין לעבור בו בימי חול.
2. הקטע בנחל אביב קשה לרכיבה ובחלק מהדרך יש לשאת את האופניים.
3. ביקור במוזיאון בריחניה מומלץ מאד וניתן לתאם זאת באמצעות : ( : 066987940,
066980349 פלאפון : 050203146
טלפקס : 066987940
4. למערת עלמה כדאי לרדת עם מדריך מוסמך עם ציוד מתאים הכולל חבלים וקסדות וזאת כדי
למנוע סיכונים מיותרים. אותנו הוביל אלון מחברת "שפן הסלע" הממוקמת בצוק מנרה, והוא
עבד בצורה נהדרת. ניתן ליצור איתו קשר דרך צוק מנרה : ( – 066905830, 066903174
בכל מקרה כדאי להצטייד בפנסים ובסוללות רזרביות. יש להביא בחשבון שהביקור במערה אורך
בין שלוש לארבע שעות, תלוי בגודל הקבוצה.
פירוט המסלול : נצא מקבוץ יראון ביציאה המזרחית ונפנה ימינה בכביש המחבר את יראון עם
מושב אביבים. ירידה נחמדה תביא אותנו לעיקול חריף בכביש. נעבור את מעקה הבטיחות ונרד
בשביל המסומן בכחול במורד נחל אביב. נחל אביב הוא יובלו של נחל דישון וראשיתו באזור
הכפר מרון א-ראס בלבנון. הבליה יצרה בנחל אביב צורות מעניינות שאותן נראה בהמשך
הדרך – מערות צנירים ועלמות או עמודי אבן.
הקטע הראשון באורך של 400 מטר מחייב הליכה עם האופניים על הכתף מאבן לאבן. הסלעים
הגדולים הידרדרו לואדי בשל סלילת הכביש. ההמשך נוח יתר, אך גם רוכב מאומן ירכב כ- 50%
מהדרך. נזהה מימין שלושה עמודי אבן גבוהים החולשים על האפיק. עמודים אלו זכו לשם עלמות.
כדאי לעלות לרגל לאחת העלמות שבתוכה מעין מערה יפה, מקום מעולה לתצפית. בהמשך המדרון
הדרומי מערה שסולם ברזל מוביל אליה, זוהי מערת חניה. במדרון הצפוני כ- 500 מטר בהמשך
נגלה את הפתחים של מערות אביב. השביל המסומן בכחול מטפס אליהן. מערות אלו הורחבו ע"י
אנשי היישוב שהתגוררו כאן בעבר. במקום נמצאו כלי חרס ומטבעות מן התקופות הרומית,
הביזאנטית, הערבית, הממלוכית והתורכית. מי התגורר כאן בדיוק, עדין בגדר חידה.
השביל ממשיך במורד הנחל ולאחר כק"מ נגיע למפגש נחל אביב ונחל דישון. במקום מבנה בטון
ובריכת מים קטנה המשמשת להשקיית עדרים. נמשיך שמאלה בדרך העפר הנמשכת במורד נחל
דישון. זוהי דרך יחסית טובה בהשוואה לשביל הרעוע לאופניים שבנחל אביב. לאחר כ- 300 מטר
רכיבה – יסתיים שלב ההנאה. נגיע לפנייה ימינה של דרך עפר תלויה המטפסת לכיוון מושב עלמה.
זוהי עליה קשה וארוכה שבסיומה נגיע לכביש המחבר את עלמה עם רמות נפתלי. לאחר מנוחה
נמשיך עם הכביש לכפר הצ’רקסי ריחניה. ריחניה הוא אחד משני הכפרים הצ’רקסים בארץ.
(השני הוא כפר כמא) ואוכלוסיתו מונה כאלף איש, מתוכם 250 ערבים. במרכז הכפר מוזיאון
קטן ובו מעט מוצגים צ’רקסים אותנטים. בתיאום מראש ניתן לקבל הסבר על הצ’רקסים
שתרבותם ואופן הגעתם לגליל הוא סיפור מיוחד במינו.
מוצאם של הצ’רקסים הוא בקווקז והם הגיעו לאזור הגליל ולמזרח התיכון בעקבות כיבוש קווקז
בידי הרוסים. הצ’רקסים הם לוחמים מעולים ואוהבי חופש. שפתם מיוחדת מאד ואינה דומה
לשום שפה אחרת והכתב הוא באותיות קיריליות. הילדים לומדים בבתי הספר – עברית, ערבית,
צ’רקסית ואנגלית. המסורת הצ’רקסית כוללת כמה מנהגים מיוחדים. את התינוק היו מוסרים
למשפחה אומנת שהיתה מטפלת בו עד הגיעו לגיל 14 וזאת מתוך הנחה שהם יוכלו להתנהג ביתר
קשיחות ולגדל לוחם לתפארת?
גם מנהגי החתונה היו מיוחדים. בחור שהתאהב בבחורה היה מתכנן את חטיפתה מבית הוריה,
לבית שהכין מבעוד מועד. החתן מגיע לבית הכלה, חוטף אותה ומביאה למקלט. בעל הבית מגרש
אותו מיד. הוא נוטל נשק ויורה שלושה כדורים באוויר, אות ברור ומוסכם לכל הקהילה הצ’רקסית
שבבית מוסתרת כלה. דרך אגב, אם החתן נתפס בדרך הרי החתונה נדחית משום שהוא עדיין לא
מוכשר מספיק. לאחר החטיפה מתנהל משא ומתן עם הורי הכלה על מועד החתונה הרשמי.
הצ’רקסים מתחתנים בינם לבין עצמם ובעבר נקלעו בשל כך לבעיה. כיום מצבם השתפר בעקבות
הפשרת היחסים עם רוסיה והשלום עם ירדן. כעשרה נישואין של צ’רקסים עם צ’רקסיות מירדן
התרחשו מאז השלום עם ירדן.
הקללה חמורה ביותר בצ’רקסית היא לומר למישהו שהוא אינו מקיים את חוקי האדיגה. האדיגה
שפירושה המילוי היא אדם אידיאלי, היא מערכת ברורה של מנהגים, כללי התנהגות וחוקים
שהחשובים בהם : הכנסת אורחים, הענקת כבוד למבוגרים ושוויון זכויות מלא לאשה.
כיום רבים מבני העדה הצ’רקסית משרתים בצבא קבע.
כתבה מעניינת מאד על הצ’רקסים : עיתון "ארץ היעל" חורף 1992/93 עמ’ 22-30.
ניתן גם לסייר בשרידי הכפר העתיק והמסגד הנמצאים ממש מאחורי המוזיאון.
מריחניה נמשיך מזרחה בדרך עפר המסומנת באדום והיורדת למערת עלמה. המערה נמצאת בתוך
אזור טרשים כאשר מדרום נשקפים המצוקים מעל נחל חצור. כאמור חובה לרדת למערה עם
מדריך או אדם מנוסה המכיר היטב את הדרך ולהצטייד בפנסים, מים וחבל. שמה של המערה
ניתן לה על שום קרבתה למושב עלמה והיא מכונה גם מערת הלוויתן. אחת מהאגדות שנרקמו
אודות המערה מספרת על אנשים שהגיעו דרכה עד לירושלים. כמו כן, אגדה נוספת מספרת על
תשע מאות אלף צדיקים הקבורים בה. כנראה שבתקופות קדומות היו הרבה יותר צדיקים
מאשר כיום?
בשנת 1742 ביקר בעלמה הנוסע רבי חיים בן עטר ואחד מתלמידיו מתאר את הביקור כך : ?
"ומצאתי שאומרים פה אחד שיש שם מספר צדיקים קבורים תשע מאות אלף .. אין לה קץ ותכלית,
והנכנס בה הוא נאבד מרב הכוכין שיש בה .. והנכנס לשם מסתכן מרוב פחד. ומעשים של זו המערה
הם נפלאים. וכולם תחת הארץ, והנכנס לשם צריך אבוקות גדולות, ואני נכנסתי לתוכה באבוקות
גדולות, כמו עשרים אמה. אין אני יכול לומר כמה כוכים יש שם, אין להם מספר והמקום נורא מאד.
וזקני אומות העולם אומרים שתחילת המערה היא במדבר ויש לה קצה אחד בירושלים ומעשיה
מרובים ונפלאים"?
אכן תיאור צבעוני זה של המערה בהחלט מתאים לה, אך צדיק אחד לרפואה לא מצאנו בה.
עומק המערה הוא 106 מטר והנקודה הנמוכה בה (על פי מדידה שלי) גובה 547 מטר מעל פני הים.
המפלס העליון הוא אולם גדול שנוצר כתוצאה מקריסת הגג. הכניסה למפלס התחתון היא דרך פיר
אשר צריך להיזהר מאד לא להחליק לתהום הנפערת בירידה בו. ההמשך הוא דרך כוכים ואולמות
צרים אשר בחלק מהם נטיפים יפים. הקרקע רטובה וחלקלקה. בסוף המערה מסדרון נהדר המוביל
למדרון תלול שבסופו בריכה המלאה בחורף במים ועפ"י אלון הוא אף שחה בה. במסדרון ניתן לזהות
בתקרה עטלפים קטנים. הדרך החוצה מהירה יותר ואין דבר יותר טוב מלחזור לאופניים ולדהור
במורד ולהרגיש שוב את האוויר החופשי.
לאלה שיש להם עדיין כוח כדאי לבקר בחורבת מרות הנמצאת כ- 2 ק"מ מזרחית למערת עלמה.
בחורבת מרות נשתמרו שרידי יישוב מהתקופות ההלניסטית, הרומית, הביזאנטית והערבית.
במקום נתגלה בית כנסת ושרידים של רצפת פסיפס עם כתובת "ברוך אתה והרות אתה בצאתך".
הדרך המסומנת בשחור יורדת לכיוון תל חצור, כאשר יש לעבור דרך הבסיס הצבאי, שאינו מסומן על
המפה, ומתחברת לכביש ראש פינה – קריית שמונה בסמוך לתל חצור – השווה ביקור בפני עצמו.
ביבליוגרפיה :
1. טיולי מערות – עמנואל הראובני, ?1999.
2. לטייל בגליל – מיכה ליבנה, 1991.
3. טיולי ישראל-צפון – יעקב שורר.
4. מדריך ישראל – גליל עליון ומקורות הירדן.
5. אריאל – זאב וילנאי (עיין ערך דרוזים).
6. המוזיאון הצ’רקסי בריחניה – לתיאום מראש לפנות למר שפסו שוקי ) בבית
066980349
המסלול, התמונות והמפה באדיבות חזי יצחק רוכב אופניים מדופלם מאתר
"באופן אחר"
