כדרכה מדי סתיו ואביב, יצאה קבוצת רוכבי "ג'והן דיר- גבת", לטיול בן ימים אחדים, הפעם בדרום, כשהיא מלווה, שוב כדרכה, בנספחיה הקבועים ובהם אני, עבדכם
מאת:אלי סט, צילום: אסף קצין
היה זה בחמישי לחודש דצמבר, שעה שאנחנו מדוושים בניחותא לאורך נחל קדרון, בקטע שבו זורם בשפע ובניחוח הביוב של הכפר עוביידיה, כשטלפון מזעיק אותי לחלץ את הטנדר המלווה אותנו, שנתקע באחד ממעברי הביוב.
כדי להגיע לטנדר במהירות הייתי חייב לעבור את הזרם, ברם… אולם… הזרם היה רחב מדי לקשישא בגילי. עמדתי והרהרתי: איך עוברים את החרא הזה ???
עוד אני מהרהר על משיח על חמור לבן והנה מולי, בגדה השנייה של החרא, פלשתינאי על חמור שחור. זה לא לוקח יותר משניה או שתיים עד שמתברר לי שהפלשתינאי לא דובר עברית וזו כנראה הסיבה שהוא מנסה לשאול אותי בתנועות ידיים, אם אני רוצה שהוא יעביר אותי על החמור.
אני כבר רכבתי על חמור אבל לא נראה לי שזה יהיה מעשה נבון להרכיב על בהמה את האיביס הכתומים שלי. בינתיים, הפלשתינאי, נכנס עם החמור לזרם והתקרב לגדה שלי. ממש חששתי שסירוב יעורר חס וחלילה בפלשתינאי תוקפנות ומסרתי לו את האיביס.
והוא, כאילו שזה מה שהוא עושה כל יום, כל היום,העביר את האיביס בעדינות ראויה והוריד אותם בעדינות בגדה השנייה.
היה רגע מתוח, כי כאזרח מדינת ישראל, אין לי ספק שכל מי שלא עושה לך רע, הוא וודאי חורש מזימות או סתם אנטישמי ובכלל לא הייתי בטוח שהפלשתינאי חוזר לקחת אותי. מה שזה אומר, במינימום, שנעלי הרכיבה שלי יוצפו בחומר המגעיל ששחה בזרם.
אבל הפלשתינאי חזר, וכאילו שמהצד שלו אין כל חשש, הוא הפנה אלי את העורף. לרגע הזה חיכיתי, קפצתי אל המושב האחורי של החמור ותפשתי את הפלשתינאי, שלא יסתלק לי.
וחורש המזימות, בניחותא מעביר אותי את החרא, כשהוא מחייך חיוך של שביעות רצון.
בצד השני של החרא, תוך שמירת מרחק סביר מהפלשתינאי, אזרתי את הטיפל'ה אמון בבני אדם, שעוד נשארה בי ושאלתי בערבית המגומגמת שבפי: "כם חק אל טרמפ ?" (שמשמעו כמה עבור הטרמפ?)
והחוצפן, איך הוא מעז?, עונה לי בערבית, וצליל זלזול נשמע בקולו: "אנא?… מסארי?… לא!!!" (שמשמעו "אני?… כסף?… לא!!!) עוד הוא הוסיף: "מע סלאמה", עלה על חמורו השחור ונעלם מעבר לפיתול הוואדי.
כשהגעתי לטנדר התקוע, הפלשתינאי כבר היה עסוק בלעזור לדחוף את הטנדר ולחלץ אותו, אבל החמור, הוא עמד בצד והמבט שלו הסגיר את העובדה שהוא ממשיך לחרוש מזימות רעות…
הסיפור בשיקופיות
אלי סט – מייסד מדור טיול החודש בשוונג, אלי סט, 73, גר בגדות, ה"סבא" של הבום באופני הרים בארץ, הראשון שארגן בארץ תחרויות, ארועים, וטיולים המוניים באופני הרים, כולל את אליפויות ישראל הראשונות באופני שטח, מייסד סובב גליל, כתב שלושה ספרי טיולים מודרכים באופני הרים, בין המפורסמים שבמסלוליו: "נחל דישון" ו"שביל הגמל האדום".
