לידיעת הסיכום על טריאתלון אילת

המסלול של אילת הוא תמיד לא קל ונראה שאפילו מקצה של משחק גולף יהיה מאתגר בעיר המדברית הזו. הקור של דצמבר, הרוחות, העליות, הטיפוסים, הנסיעה הארוכה ועוד. אבל כל זה שווה בסוף בשביל הים הצלול שלה והשחייה בו, תחושת הנופש של העיר ואווירת החג שאילת לובשת כאשר מאות טריאתלטים ישראלים מגיעים אליה יחד עם בני משפחה וחברים להשתתף בתחרות האחרונה והגדולה של העונה, אליפות ישראל בטריאתלון במהדורה ה-34 שלה.

זינוק אליפות ישראל | צילום: גבריאלה פפרמן

אנטונינה רזניקוב ורועי זוארץ

במרחק האולימפי השנה שלטו המקומיים ללא עוררין. הם לקחו את תארי האליפות עם פער משמעותי בינם לבין הבאים והבאות אחריהם. אנטונינה רזניקוב (האילתית) בנשים אולימפי עם 2:09:10 שע' ואילו רועי זוארץ (גם הוא אילתי) בגברים אולימפי עם 1:55:52 שע'.

את הפסקה האחרונה כתבתי ב-2019 והיא נכונה אחד לאחד גם שנתיים אחרי, בשנת 2021, לסופ"ש האחרון. רק הזמנים טיפה שונים הפעם והם היו כדלהלן: אנטונינה רזניקוב 2:11:38 שע' ורועי זוארץ 1:56:05 שע'.

מה קרה השנה? מה קרה שהתווספו לאלופי הארץ הללו תוצאות איטיות ב-2 דק' ו-15 שניות בהתאמה? בתחושה שלי כמה דברים: טמפרטורת יום תחרות נמוכה יותר עקב הזזת האליפות שלושה שבועות קדימה. בדרך כלל האליפות מתקיימת בתחילת חודש דצמבר ולא בסופו כמו השנה. רוחות חזקות יותר שהביאו ים אולי קצת פחות רגוע מבדרך כלל וסחף מכיוון מזרח.

ובנוסף, מסלול ריצה איטי ומאתגר יותר בגלל שינוי של הרגע האחרון במתווה הריצה ללופ עם שישה סיבובים (באולימפי) ושלושה סיבובים במקצה הספרינט. השנה היה מסלול ריצה לא קל עם שלוש פניות פרסה מלאות, שתי פניות חדות ועלייה קצרה אך תלולה על גשר עץ של הטיילת יצרו עומס משתתפים על המסלול אבל גם על שריר הסולאוס והקרסוליים.

צילום: גבריאלה פפרמן

עילית וקבוצות הגיל ביחד

החלטה מעניינת שהאיגוד קיבל השנה היא להזניק יחד את קבוצות הגיל עם העילית. אני אישית חושב שזה רק הוסיף לכל האתגר, למשל עניין של ניסיון לתפוס אותם והביא כבוד לחלוק איתם את המסלול. באיזה עוד ענף יוצא להתחרות ולהיות מוזנק יחד עם החזקים והתותחים ביותר של הספורט? לשחקן כדורגל בליגה ג' אין סיכוי למצוא את עצמו על המגרש עם שחקני ליגת העל. אצלנו בענף זה אפשרי. בתחרויות בחו"ל וגם בישראמן כאשר הגיעה להתחרות האלופה האולימפית ניקולה ספיריג בחצי המרחק באילת.

הסיבה, להחלטה הזאת של האיגוד היא שאליפות הארץ לעילית היתה ממש לפני מספר שבועות בטריאתלון הרצליה לכן באילת לא תוכנן מקצה נפרד לעילית. בנוסף, לא הגיעו להשתתף הרבה ממתחרי העילית ואפילו את שחר שגיב (או שזה היה רן?) פגשתי באמצע רכיבת אימון על כביש 12 תוך כדי רכיבת השחרור שלי לאחר התחרות ביום שישי בצהריים. העילית כרגע בפגרה ובהכנה למטרות הבאות שלהם אז אלה שכן נרשמו צורפו יחד אל משתתפי קבוצות הגיל. בעיניי, זכינו!

אם כבר בעילית עסקינן, אז במקום השני והשלישי השנה בגברים במקצה האולימפי הגיעו אודי אלחנתי (1:59:06 שע') ואיתמר אשד (2:03:33 שע') אשר נשפו בעורפו של רועי זוארץ ולא נתנו לו לנוח על זרי הדפנה של מסלול הבית שלו. אודי וגם איתמר מסתמנים להיות הדור הבא של אלופי המרחקים הבינוניים ויום אחד אולי הארוכים. שווה לעקוב אחריהם בשנים הקרובות ולראות איך יצמחו.

בנשים, הפתעה. רוני זבליק, בת 21, באולימפי הראשון שלה קטפה את המקום השני והמכובד אחרי אנטונינה רזניקוב בזמן של 2:23:39 שע'. את רוני ראיתי כמה וכמה פעמים על המסלול והופתעתי מהמהירות שלה למרות שרכבה על אופני כביש ולא נג"ש. היא יצאה מהמים הרבה לפניי, רכבה חזק מאוד, רק בסיבוב של באר אורה פגשתי אותה והתרשמתי מהתנוחה המעולה שהיא היתה בה על האופניים. "להבא רק", אמרתי לה בקו הסיום אחרי כיף של כל הכבוד, "שימי קסדה יותר אווירודינמית", אמרתי לה בחיוך וקריצה. "נגד רוחות כאלה כל חריץ בקסדה או ביגוד מתנפנף מאט אותנו".

צילום: גבריאלה פפרמן

בנוער הרי מותר דרפטינג ועכשיו כאשר היא מתחרה בקבוצות גיל שהדרפטינג בהם אסור, צריך להתחיל לחשוב הרבה יותר על אווירודינמיות. רוני מזכירה לי את טיילור ניב שלקחה השנה את ה"קולינס קאפ" היוקרתי והתחרתה בו עם אופני כביש. זה סיפור דומה כי שתיהן מגיעות מעולם ה-ITU והחוקה הנוקשה שלו אשר בו אופני נג"ש אסורים. מכיוון שלוקח זמן להתרגל לתנוחה הקיצונית של הנג"ש, חודשים אם לא שנים, מתחרי עילית שמגיעים מהנוער מגיעים לא פעם לתחרויות של מרחקים בינוניים וארוכים עם אופני הכביש שלהם.

אך למרות זאת גם לרוני כמו לטיילור יש תוצאות מרשימות ביותר כבר על ההתחלה ומעבר ישיר לפודיום של קבוצות הגיל. רוני מתחרה מגיל 9, עברה את כל התחנות, זכתה בהרבה תחרויות נוער, עשתה לא מעט מקצי ספרינט והנה לראשונה קפצה ראש למים העמוקים (למישהי בת 21) עם המקצה האולימפי. בישראמן הקרוב היא רשומה לחצי. זה כמו הפתגם ברוסית שאומרים לפני הרמת כוסית הוודקה השנייה – "בין הכוסית הראשונה לשנייה ההפסקה לא גדולה".

את המקום השלישי הכללי בנשים אולימפי לקחה סופיה קורזונינה ממועדון בת ים בזמן של 2:30:24 שע'. סנובם גודם סופיה.

שם נוסף שאי אפשר שלא להזכיר הוא של אסף פורת, 41, שלראשונה בתחרות של אילת עבר לקבוצת הגיל המכובדת והווטרנית של 40 פלוס. אסף הגיע לאילת עם כל משפחתו. זמן התחרות שלו הוא מטורף (יחסית לגילו): 2:08:54 שע'. ראשון בפודיום של ה-40+, אבל גם 7 כללי באולימפי. באליפות האחרונה לפני שנתיים אסף אמנם לקח את המקום השני הכללי אחרי רועי זוארץ עם תוצאה שומטת לסתות של 2:04:08 שע', אבל היי, מי אמר שהשיט הזה הופך להיות קל יותר עם השנים.

ב-50 פלוס סיים ראשון אמיר בכר, 52, בתוצאה של 2:13:44 שע' ובטופ 10 של משתתפי האולימפי בכל התחרות, בכל הגילאים. זה מוכיח לכולנו שוב, בפעם המי יודע כמה, שגיל הוא רק מספר בלוח התוצאות..

יובל חדש בספרינט עם שחייה של טורפדו

בן 20 הילד, יובל חדש. ואחרי עונה עמוסה שכללה מעבר למקצה הספרינט, תחרויות ראשונות בחו"ל, אליפות אירופה ומעבר לפנימייה בוינגייט יובל לקח את הפודיום הראשון הכללי של המקצה הזה בפער משמעותי של הבאים אחריו עם תוצאה של 1:10:36 שע'. בשיחות סגורות יובל מגלה שהוא מרוצה יחסית מהשחיה (קצב של 1:25 דק' ל-100 מ'), אבל מאוכזב מהתוצאה של הרכיבה והריצה. לעומס תחרויות יש השפעה על הרגליים בסופו של דבר אך למרות זאת פודיום ראשון כללי זה פודיום ראשון כללי.

צילום: גבריאלה פפרמן

סער פרידמן, 29, שהגיע במיוחד מגרמניה לקראת האליפות כדי להכין את ילדי ונוער מועדון "מעוז טריאתלון" קטף את המקום השני ומארק פולר (41) את המקום השלישי, 13 שניות אחרי סער.

חגיגת ילדים ונוער אחת גדולה

אני לא בטוח שראיתי כמות כזאת של טריאתלטים קטנים בחיי. אני מופתע מזה כל שנה מחדש. כ-700 מתוך 1,200 המשתתפים היו ילדים ובני נוער. "יש עתיד לספורט הזה", אמרתי למאמן קבוצת הילדים שרון מעוז. "תקשיב, הגיעו לכאן 64 ילדים משתתפים מהקבוצה שלי. כולל בני המשפחה שלהם. גאווה גדולה והתרגשות עצומה בשבילי. מה שאתה רואה כאן זה עתיד ענף הטריאתלון של ישראל".

"אולי, יום אחד", הוספתי, "נראה את כל הילדים הנרגשים האלה מתחרים ביחד, כתף אל כתף, עם בני דודינו מהשטחים ומעזה. זה החלום שלי, שרון. שיום אחד, אליפות ישראל תארח ילדים מכל כנען, וההתרגשות הזאת שיש כאן באוויר תהיה הבסיס לשלום ולתחרותיות ספורטיבית, לתחרותיות בריאה". אם יש משהו שאני מאחל לעצמי לראות, זה זה. לראות את היום הזה ולסקר אותו. עד אז, אשרי הארץ שאלה הם בניה ובנותיה.

הטריאתלטים

הסיפורים כל שנה מרתקים. הדרכים האינדיבידואליות של כל אחד ואחת מהמשתתפים והמשתתפות כדי להגיע ולסיים תחרות קשה כמו טריאתלון אילת יכולים להיות במינימום כתבת 5,000 מלים ולפעמים ספר שלם. הלוואי ויכולתי לראיין אחד אחד את כולם כדי להיות בהלם מתיאורי הקושי, הנפילות, המשברים והקימה מהם שאנשים עוברים בדרך הכל כך לא קלה הזאת של שלושה ענפים.

דקל אפרגן למשל, רק מספר חודשים ספורים בענף, אחרי שני ניתוחים ברגליים שבהם הושתלו לה ברזלים וברגים, היתה ועדיין נופלת מהאופניים בגלל החיבור של קליטים לפדאלים (ראיתי במו עיניי), שהחשש הכי גדול שלה היה מהים בגלל מספר גבוה במשקפיים והלחץ של לא לראות את הקרקעית או בכלל משהו. היא קיבלה החלטה נחושה, לסיים את 2021 עם מקצה אולימפי מלא. כי ככה, כי הכל אפשרי. ולמרות כל הקשיים האפשריים שקצרה היריעה מלפרט, סיימה בזמן של 3:23:22 שע'. עשתה את זה. עם פודיום אפילו, של מקום שני בקבוצת הגיל שלה. וכל זה עם חיוך מדבק שפשוט לא ירד בסופ"ש התחרות כמעט ולו פעם אחת מפניה.

פודיום מנצחים גברים: אלחנתי (מימין), זוארץ ואשד | צילום: גבריאלה פפרמן

הסיפור של נדב דוד ועידו המבורגר מקבוצת גולדן טרי למשל. נדב, 38, הגיע עם בן הדוד שלו עידו, 37, השניים משתתפים יחד בקבוע. עידו הוא הייטקיסט, מ"פ במילואים ואיש משפחה עם שני ילדים ועוד אחד בדרך. אני אישית לא מבין איך הוא מצליח לנהל את הזמן, לג'נגל בין כל משימות חייו וגם להתאמן ולהתחרות. מי שהכניס את עידו ונדב לטריאתלון הוא דוד שלהם, איש ברזל ומפקד יחידה קרבית וסודית שאין לה אפילו שם. בעקבותיו הם התגייסו לקרבי ועידו אף המשיך לקצונה ושירות קבע ארוך.

הם הלכו אחרי הדוד גם לעולם הטריאתלון ובהמשך מתכננים גם להגיע למרחקים הארוכים יותר, כמוהו. לנדב, עם זאת, קרה בתחרות אותו גורם בלתי צפוי שאותו צריך לזכור לצפות. ממש בזינוק של הכניסה למים נתפסו לו שרירי ההמסטרינג והתאומים. זה כנראה קרה בגלל חימום לא מספיק (חשוב להגיע כמה שיותר מוקדם לשטח החלפה כדי להספיק לעשות חימום טוב – הרי הזינוק בטריאתלון הוא "מלחמה"). במשך כל התחרות נדב סבל, ניסה לשחרר את השרירים התפוסים אך לשווא וכל מה שרצה זה רק לסיים את המקצה הנוכחי שבו התחרה, לא לוותר מהר מדי. בסופו של דבר הצליח לסיים עם עידוד עצמי של "עוד קצת, אני אמשיך עוד קצת", את כל התחרות בזמן לא רע בכלל של 2:44:44 שע', רבע שעה אחרי בן הדוד עידו אבל עם חתיכת סיפור… תחרות שכנראה לא תישכח אצלו. בעיקר עקב הניצחון על עצמו.

אמיל שחקלדיאן, 29, הוא נציג אילתי נוסף שהמסלול הזה הפך להיות מסלול הבית שלו בשלוש שנים האחרונות. כנראה שאין גל בים של אילת שהוא לא מכיר, משב רוח או אבן משתלבת של תחילת כביש הערבה. אך מה כנראה אמיל לא מכיר מספיק? את הסוגר של הקסדה שלו. כי היא לא נפתחה לו בשטח ההחלפה אחרי מקצה הרכיבה. אילולא מייקי השופט שבא לעזור לו לפתוח אותה יכול להיות שהיה מתעכב אפילו יותר מחצי הדקה שהוא כבר התעכב עליה.

אמיל, דולפין אנושי, בין השחיינים הטובים ביותר של ענף הטריאתלון בארץ, סיפר לי שפשוט קפאו לו האצבעות ברכיבה והוא לא הצליח לתפעל אותם בשביל לפתוח את הקסדה. מה הלקח מהמקרה הזה? הוא לא ידע להגיד לי. יש כאלו שסובלים מקור יותר מאחרים. אולי לרכוב עם כפפה אחת כדי שתהיה לפחות יד אחת מוכנה לתפעל דברים ב-T2, הצעתי? אמיל פחות זרם על הרעיון הזה. אך למרות המיני דרמה הזאת, הוא סיים בזמן חזק מאוד של 2:04:52 שע'. מקום שני בקבוצת הגיל 25-29 ורביעי כללי בכל התחרות. את השחייה אגב עשה ב-19 דק', זה קצב של 1:15 דק' ל-100 מ'.

רוח חדשה באיגוד

גבריאלה פפרמן, המלאכית שלי באיגוד ואחראית על המורל, על התמונות, על החיבוקים, על המנהלות ועל מה היא בעצם לא אחראית? הכירה לי את גל משה-כהן המנכ"ל החדש של האיגוד והאמת, התרשמתי. נכון, אני אולי נאיבי לעתים, נוטה לסמוך ולהתרשם מהר מאנשים. מין תכונה כזאת של לראות קודם כל את הטוב וגם איך הם נראו כאשר הם היו ילדים. אבל גל באמת מדבר קודם כל בשפת שינויים, השפה האהובה עלי ומביא איתו רוח חדשה לאיגוד.

הוא מגיע מרקע של שיווק ופיתוח עסקי עם תואר ראשון בכלכלה ומנהל-עסקים ו-MBA. עוסק בספורט סבולת שנים ארוכות והשתתף בעשרות תחרויות. נראה שהוא מגיע עם מוטיבציה גבוהה לתפקיד ומציין בשיחה עמו כי הוא יהיה מעוניין לוודא כי תהיה תמורה מספקת עבור חברי איגוד הטריאתלון גם בתקופות של אי ודאות כמו בשנתיים האחרונות.

בגדול יש מחשבה על תחרויות חדשות, ממותגות יותר, כאשר הרעיון הוא לשבור קצת את השטנץ של עונת תחרויות רגילה אשר לא מעט מאיתנו הטריאתלטים מרגישים והתרגלו אליה. רעיונות יצירתיים כמו טריאתלון שטח, מרחקים חדשים וארוכים יותר ושיתוף מאמני הקבוצות בליגת התחרויות. אני לא יודע כמה הכל יתאפשר או בכלל אפשרי. בסוף יש את מגבלות התקציב, המשטרה, קורונה, עלויות וכו'.

אבל גל דיבר איתי על רעיונות, על הרצון לרענן, לחדש, לשדרג. הוא גם מגיע כמשתתף, כספורטאי בעצמו. מרתוניסט ותיק וטריאתלט שראה וחווה בעצמו מה עובד ולא עובד בתחרויות. בפן המקצועי הוא מגיע מעולם היזמות והשיווק וזה מעולה כי הרי מה אנחנו כחברי איגוד ומתחרים היינו רוצים יותר מאשר רעיונות יצירתיים של אירועים ושיווק שלהם בצורה טובה וממותגת יותר?

בעיניי זה שינוי מבורך ואני סקרן לראות מה נחווה מהאיגוד כתוצאה מרענון התפקידים הזה בשנה הקרובה.

יום שבת – מקצה השליחים

לסיקור המקצה המיוחד הזה שנערך יום למחרת האליפות נעזרתי ברוני זלביק שהשתתפה וסיפרה לי על מה שהיה. כהקדמה, רוני מספרת שתחרות השליחים בטריאתלון הוזנקה לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים של טוקיו שהתקיימה בקיץ. בעקבות כך איגוד הטריאתלון הישראלי עושה את מרב המאמצים כדי לקדם ענף זה בתקווה ובשאיפה שקבוצה ישראלית (2 בנות ו-2 בנים) יהיו על קו הזינוק במשחקים האולימפיים של פריס 2024. ביום שבת תחרות השליחים באילת היתה לאליפות ישראל בשליחים לעילית, נוער וילדים.

תחילה זינקו קבוצות העילית והנוער כאשר המועמדים לפודיום היו קבוצת טרימור, אסא רופין, רואד-ראנר ודה-באטנס. לכל אורך התחרות היה קרב צמוד בין ארבעת הקבוצות שבסופו של דבר הוכרע כאשר רן שגיב (הטריאתלט האולימפי מטוקיו) חצה ראשון את קו הסיום וחיוך גאה על הפנים. במקום השני הגיעו קבוצת אסא רופין וקבוצת רואד-ראנר סגרו את הפודיום עם המקום השלישי.

בהמשך היום זינקו הילדים כאשר התחרות העיקרית על הניצחון היתה בין הקבוצות של אלתרמנס, אסא רופין וטרימור.
התחרות הזו היתה קצרה בחצי ממקצה העילית והנוער והוכרעה תוך שעה כאשר קבוצת טרימור חצתה את הקו הסיום במקום הראשון, קבוצת אלתרמנס במקום השני וקבוצת אסא רופין סגרה את הפודיום במקום השלישי.

"ובנימה אישית", רוני כותבת לי, "היה כיף לסיים את הסופ"ש באילת בהשתתפות וצפייה בתחרות המיוחדת הזו. בתקווה שיתקיימו עוד תחרויות של מקצה זה ובשאיפה שנצליח להביא נבחרת כחול לבן גם למשחקים האולימפיים".

תוצאות נוספות

אולימפי נוער עד 19
1. בונדר שרון 02:57:39
2. קורח דולב 03:09:58

ספרינט נוער בנות
1. אביב לוי 1:11:13 שע'
2. נעה כהן ליואי 1:11:35 שע'
3. הילה אריאס 1:12:29 שע'

ספרינט נוער בנים
1. אלון כהן 1:02:41 שע'
2. תומר שפירא 1:02:59 שע'
3. אייל וינשטיין 1:03:11 שע'

ספרינט נשים
1. דניאל דליות 1:25:47 שע'
2. ניצן נרקיס 1:28:27 שע'
3. אירית אפרתי 1:29:48 שע'

ספרינט גברים
1. יובל חדש 1:10:36 שע'
2. סער פרידמן 1:16:13 שע'
3. מארק פולר 1:16:29 שע'

אולימפי 40-49 נשים
1. אלינור נקדימון-פרקש 2:40:04 שע'
2. דנית שחף 2:44:38 שע'
3 ורד עינב 2:44:54 שע'

אולימפי 40-49 גברים
1. אסף פורת 2:08:54 שע'
2. אסף כהן 2:14:37 שע'
3. אשר קופר 2:15:12 שע'

אולימפי 50+ נשים
1. לירון ברימר 02:46:08 שע'
2. עינת קדר 02:47:03 שע'
3. אסנת לב ציון-קורח 02:48:02 שע'

אולימפי 50+ גברים
1. אמיר בכר 2:13:44 שע'
2. עמית לוי 2:17:52 שע'
3. עדי פייקין 2:23:33 שע'

כתב: אריאל אגרון
צילם: אריאל אגרון, גבריאלה פפפרמן, אלון בן יעקב.