בשעת בוקר מאוחרת וחמימה, יצא לדרך מקצה נגד השעון קבוצות ל-5 ק"מ. הפתעות לא היו כשתחזיתו של פרשנינו המיוחד – דניאל קציר התגשמה, עם ניצחון מוחץ של האבירים האיטלקים. נבחרת ישראל העייפה שוב עם ביצוע בינוני. היום בסיקור, נביא לכם את סיפורה המיוחד של השוויצרית סוון אוברסון – אלופת העולם ב-5 ק"מ, אשר חייבת את הקריירה שלה למדינת ישראל
מאת:אילן גולדמן ודניאל קציר
סיפורו של הברבור השוויצרי – סוון אוברסון
"אני חייבת את הקריירה שלי כשחיינית
לישראלים. אין יום שאיני מודה להם. אם לא
הייתי מגיעה לאותה אולימפיאדה יתכן והייתי פורשת"
הכל החל לפני קצת יותר משלוש שנים. אז, שתי נבחרות שחייה לאומיות – מים פתוחים, עמלו והתכוננו לאולימפיאדת בייגי'ן. נבחרת אחת, במקרה הישראלית, התקבלה ועמדה בקריטריונים. נבחרת שנייה, קטנה לא פחות, הושארה בצד לעוד 4 שנים של יובש, עד האולימפיאדה הבאה. שתי הנבחרות עשו ככל יכולתן ולא חסכו במאמצים הנדרשים. הם נסעו לכל תחרות, רדפו בשקיקה אחר כל נקודה, ויתרו על חיים שבדרך, הכל כדי לעמוד שם בטקס המפורסם, ואולי אפילו לגנוב מדליה על הדרך. אך כאמור, דווקא הפעם, בניגוד לכל הסיכויים האפשריים, היו אלה הישראלים שניצחו במבחן המאזניים.
.JPG)
אוברסון – מרגישה כי היא חייבת לישראלים (צילום:אילן גולדמן)
את ישראל נבחרו לייצג: חיפאי אחד משכונת כרמליה, דניאל שמו. אליו נוספה גם בחורה צעירה וחסונה, אולגה שמה. היא רק עלתה מאוקראינה, שם השאירה משפחה, שפה ותרבות. הוא רק סיים שירות צבאי והקריב שנה מחייו לטובת אימונים בצד השני של העולם. שניהם עם רעב אדיר למדליה, שניהם פועלים על פי צו פטריוטי. אבל רצה הגורל אחרת בשבילם: תמונתם מניפים ידיים לאוויר בעת קביעת הקריטריון האולימפי הושלכה לפח, כשהצמד קרא לפתע בעיתונים, "שחייני המים הפתוחים לא יצאו לאולימפיאדה". הוא, חרב עליו עולמו, בריאותו וחלומו. היא, ברחה חזרה לאוקראינה, כשהבינה שבישראל לא מוצאים ישועה – רק עסקנות. כיום, אולגה חזרה לייצג את אוקראינה בגאווה ואף זכתה באליפות אירופה תחת הדגל הצהוב תכול. הישגיה השתפרו וחייה פורחים. דניאל לעומתה, חלה במחלת הנשיקה ונאלץ לפרוש. כעת הוא מוסר את הידע העצום שלו לכל דורש. שוונג בין לקוחותיו.
אך הסיפור אינו שחור כפי שהוא מוצג. יש לו גם צד יפה, שמח יותר. ופה נחזור לשוויץ הקטנטונת. שם, בארץ היפה והמובטחת, התאמן לו ברבור יפה בשם סוון (ברבור באנגלית) אוברסון, שחיינית בריכות מצטיינת שהמירה את כישרונותיה למרחק – אל המים הפתוחים. בעת שחייהם של דניאל ואולגה קיבלו תפנית לא נעימה, אלה של אוברסון פגשו את "גברת המזל". השוויצרית היא השחיינית אשר הייתה שם כדי לתפוס את מקומה של אולגה באולימפיאדה, כשלזו נודע שהיא בחוץ. ככה זה עובד בעולם האולימפי הקר. אחד יוצא אחר נכנס.
.JPG)
הקעקוע האולימפי על רגלה של אוברסון – קשור גם לישראל (צילום: אילן גולדמן)
"אני חיה כספורטאית ומקריבה את חיי.
לא הלכתי לאוניברסיטה. אולי אחרי האולימפיאדה
אלמד לעשות את שני הדברים במקביל"
כעת המעגל נסגר. אוברסון נמצאת כאן בארץ, ומשתתפת באליפות אירופה במים פתוחים המתקיימת באילת. היא כמובן מכירה את הסיפור העצוב של הנבחרת הישראלית אשר צמח במקביל להצלחתה חסרת התקדים. כבר אז בבייג'ין, היא סיימה במקום השישי, כששניות ספורות מפרידות בינה לבין מדליה. כיום סוון כבר לא צריכה לקוות למדליות. היא יודעת שאת אלו היא יכולה לקחת בכל רגע נתון. אוברסון היא אלופת העולם למרחק 5 ק"מ והגיעה אלינו כפייבוריטית לזכייה. תמיד הרגשתי אשמה כלפי אולגה", היא מספרת. "אך אין בינינו מתח. היא תמיד מחייכת אלי, אנחנו שוחות ביחד ומסתדרות. היא אינטליגנטית מספיק כדי לדעת שאינני אשמה".
"אני חייבת את הקריירה שלי לישראל. כל מה שקרה לי הוא בגלל ישראל. אני חושבת שאם לא הייתי מגיעה לאותה אולימפיאדה הייתי פורשת. הייתי כל כך שמחה. מאז ישראל היא מדינת המזל שלי", היא אומרת בטון מלא אמפטיה. דניאל יושב לידה, הסיפור מעלה בו צמרמורת. מציף זכרונות. היא הרוויחה. הוא הפסיד. היא אלופת עולם ואולגה אלופת אירופה. דניאל קציר נשאר בתפקיד המראיין. אגב, השחיין האוקראיני שהחליף אותו, גם הוא מתחרה באילת.
.JPG)
דניאל קציר וסוון אוברסון משלימים אחד לשני סיפורים (צילום: אילן גולדמן)
הברבור אוברסון מתנשא לגובה של 1.80 מטר, אולי יותר. גופה הארוך ופניה היפות בולטים הרחק מעבר לעולם המים. היא מתגוררת כיום בגרמניה ומתאמנת אצל אותו מאמן שיוצק תחת ידיו אלופים גדולים – סטפן לורץ, אותו אח של תומס לורץ, אלוף העולם הגדול מכולם. "אני חיה כספורטאית. אני מקריבה הכול בחיי. אני אלופת עולם וזה שווה לי. זה לא דבר שקורה לכל אחד. סיימתי את בית הספר התיכון ומאז אני שוחה. עוד לא הלכתי ללמוד ואולי אחרי האולימפיאדה בלונדון אלמד לעשות את שני הדברים במקביל. כרגע אני לא מאמינה כי ניתן להיות מצוין בשני הדברים בעת ובעונה אחת. טוב אולי כן, מצוין לא". אוברסון לא רואה את עצמה מושכת את קריירת השחייה עד גיל מאוחר. זה מגוחך בעיניה. היא רוצה להיות בטופ ואז לפרוש. "אני רוצה חיים נורמליים, אני רוצה בעל ילדים", היא מסכמת. לישראל, היא תשמור מקום חם בלב בכל אשר תפנה.
סיכום היום ה-2
את משחה הקבוצות ניצחה כצפוי הנבחרת האיטלקית, אשר כללה את, סימון הרקולי (מדליסט ארד באליפות עולם), לוקה פראטי ( אלוף אירופה לשעבר), רקל ברוני ( סגנית אלופת אירופה הטריה). "הלך לנו ממש טוב. הטמפרטורה הייתה טובה וברוני הייתה פשוט נהדרת, ידענו שהיא חזקה מאוד", סיכם פראטי את המשחה של קבוצתו. הנבחרת הגרמנית סיימה במקום השני, יותר מדקה אחרי האיטלקים. את המקום ה-3 תפסו הצרפתים.
.JPG)
מרטינה גרימלדי – האלופה האיטלקייה לקחה יום חופש (צילום: אילו גולדמן)
הנבחרת הישראלית נלחמה, אך זה לא עזר מול העוצמה האירופית. הישראלים סיימו במקום האחרון, בפער של 8 דקות מהנבחרת האיטלקית. "סיימנו במקום הטוב בהיסטוריה בפעם הראשונה במשחה הקבוצתי. היינו בין 7 המדינות היחידות שהעמידו קבוצה", אמר מאמן הנבחרת אנדריי טוט לאחר המשחה. כשנשאל על הפערים העצומים ברמת הנבחרות השיב טוט," אני אנסה להכין את הדור הבא למטרה. כשנוכל להבטיח כי שחייני הנוער יגיעו לגיל הבוגר המצב יהיה טוב יותר".
.JPG)
הנבחרת האיטלקית – תופסת שמש על החוף (צילום: אילן גולדמן)
מיכאל דימיטרייב, השחיין הבכיר בנבחרת הישראלית נהנה מיום יחסית רגוע. "היה מקצה טקטי, תמכנו בחן כמה שאפשר", סיפר השחיין בצאתו מהמים. כל הזמן הסתכלנו אחורה כדי לראות שחן שם. אני וספרא התחלפנו בינינו ושימשתי כמקשר. נשמתי לצד שמאל כל המשחה כדי שאוכל לראות אותה. בשבילי זה היה יום של התאוששות והכנה למקצה ה-5 ק"מ שיערך בשבת", סיכם.
.JPG)
גם לנשים היה שמח – האיטלקים הצעירים מראים לכולם חיטובים (צילום: אילן גולדמן)
ישראל קיבלה הגרלה לא קלה. היא הוגרלה לצאת לפני איטליה וכבר אחרי כמה מאות מטרים האיטלקים סגרו על הישראלים. משם הם כבר המשיכו למדלית זהב בטוחה. ניצחון ידוע מראש מכיוון שאלופת אירופה וסגניתה שוחות תחת דגל איטליה. כל המשחה הקבוצתי מתבסס על יכולתה של השחייינית (זמן נמדד על פי השחיין האחרון) ושחייניות ברמתן של האיטלקיות, יכולות אף להחזיק במשחים של הגברים. היום הם אף הוכיחו זאת. מומחים בעולם מתווכחים על השפעת הדראפטינג (שחייה אחד אחרי השני) בשחייה. יש הטוענים כי מדובר על חיסכון אנרגיה של 7%-30%. אתמול וגם היום ראינו עד כמה הוא משמעותי: שחיינים "ברמה נמוכה בבריכה" החזיקו עם שחייני מים פתוחים מובילים לאורך שעתיים. שחיינים של 15:00 דקות ל-1500 מ' ושחיינים של 16:30 דקות שחו ביחד כמעט 10 ק"מ. כעת נראה מה יהיה ביום שבת במקצה ה-5 ק"מ.
.JPG)
יובל ספרא – שחיין נבחרת ישראל, רגע לפני המשחה הקבוצתי (צילום: אילן גולדמן)
מחר יום מנוחה למשתתפי האליפות
אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג – כתב באינטרוול, המגזין המשותף של שוונג ועיתון "הארץ". אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי. בעל תואר במזרחנות
כל הכתבות של אילן גולדמן במדור– מזרח תיכון חדש
דניאל קציר
דניאל קציר – מייסד מרכז השחיה easy swim
חלוץ מדינת ישראל בשחיה במים פתוחים למרחקים ארוכים. מקום תשיעי באליפות העולם במשחה למרחק 25 ק"מ בשנת 2008. אחד מ- 25 השחיינים הטובים בעולם למרחק 10 ק"מ שקבעו את הקריטריון הבינלאומי לאומיפיאדת בייג"ין כשבפעם הראשונה ענף זה הוכנס למשחקים האולימפיים. הישראלי היחיד שהשתתף בתחרות גביע העולם הארוכה ביותר בעולם למרחק 57 ק"מ. אלוף ישראל במים פתוחים
