אם הייתם מגלים שהבית שלכם נהרס בגלל אסון טבע, ולא רק הבית אלא כל השכונה, נראה שהדבר האחרון שהייתם חושבים עליו היה חזרה לשגרה. במקרה של סברה הארווי מיוסטון, לפחות בכל מה שקשור לריצה החזרה לריצה לא היתה מוטלת לספק אפילו לרגע אחד.
צ פ ו | סברה הרווי מנצחת באליפות העולם למסטרס
עוד כתבות בנושא
5 דברים שלא מספרים לכם על ריצה בגיל מבוגר
פעילות ספורטיבית עצימה בקרב מבוגרים: סכנה או מתנה?
מהם היתרונות של מבוגרים שהיו בעבר ספורטאים?
שם המשפחה שלה עלול להישמע מוכר רק בגלל שהוא גם השם שניתן לסופת ההוריקן האחרונה שהכתה בחופיה הדרומיים של ארצות הברית – הארווי. מצד שני, מדובר באתלטית בת 68 שהחלה לרוץ רק בגיל 51 ולהתאמן ברצינות בגיל 58. זה לא מנע ממנה להיות ב-2017 אלופת ארצות הברית ב-4 מרחקים שונים החל ממייל ועד לריצת כביש ל-15 קילומטרים. והיא רצה ברמה גבוהה, כדי שתבינו – בשנת 2017 היא הצליחה לרדת פעמיים מ-20 דקות בריצת כביש ל-5 קילומטרים, והיא סבתא ל-8 נכדים בת 68 ללא עבר ספורטיבי.
הבית נהרס מהיסוד
מעבר לעובדה שהיא ספורטאית מצטיינת ומעוררת השראה בזכות ההישגים שלה, הסיפור של הארווי השנה ריגש את האמריקאים, וזה ככל הנראה תרם לבחירתה לאתלטית השנה הוותיקה בארצות הברית. היא נסעה צפונה למישיגן כדי להתחרות באליפות ארצות הברית למאסטרס בריצת מייל, אותה היא גם ניצחה. היא היתה אמורה לעלות על מטוס בחזרה ליוסטון בשבת בערב, אבל כל הטיסות בוטלו והארווי הבינה שיש בעיה ביוסטון.
במקום לחכות היא עלתה על טיסה אחרת לדאלאס יחד עם חברה שאתה נסעה לתחרות, והשתיים שכרו רכב כדי לנסוע משם הביתה. במהלך הנסיעה שארכה 4 שעות הן הבינו שמזג האוויר רק הולך ומחמיר ושעוד ועוד כבישים נסגרים. היא הצליחה להגיע הביתה ברגע האחרון רק כדי לשמוע מכוחות ההצלה שהיא חייבת לאסוף את כל החפצים החשובים לה לפני שהשטפונות יציפו את כל השכונה שלה. היא אספה את כל החפצים החשובים לה ולא שכחה את כל בגדי ונעלי הריצה שלה. בסופו של דבר הבית הוצף לגמרי והכל נהרס.
רק אחרי ארבעה ימים התאפשר לה לחזור ולראות את מה שנשאר מהבית ואחרי כ-10 ימים היא ובעלה הבינו שכבר לא נותר מה להציל או לתקן ושהבית הזה יצטרך להיבנות מחדש. למרות הכל, ולמרות שגם מסלולי הריצה הרגילים שלה בשכונה היו מוצפים ואי אפשר היה לרוץ בהם, הארווי החליטה שהיא לא תאפשר לאסון הזה לפגוע בשגרת הריצה שלה. היא לא הפסיקה לרוץ, "אחרי מה שקרה הריצה הפכה מאימון רגיל לפעולה שמשחררת לחץ", היא מספרת. היא שינתה את תכנית האימון שלה מאימונים שבהם מסתכלים על מספרי לריצות מהנות שמטרתן היתה לשמור על השפיות. היא גם הסתכלה על היומן שלה וידעה שהיא לא מוותרת על תחרות המאסטרס הלאומית הבאה שהיתה אליפות ארצות הברית לוותיקים בריצת כביש ל-5 קילומטרים בסירקיוז שבניו יורק.
בינתיים גרים בקרוואן
"אמרתי לעצמי שבעוד שלושה שבועות אני נוסעת לסירקיוז ולא משנה מה קורה עם הבית. אני אסע לשם בכל מצב, בכל תרחיש ובכל כושר שאני אהיה בו ואני איהנה מהנסיעה". היא עברה לתכנית ב' שהיתה לרוץ כדי ליהנות ועדיין ניצחה בקטגוריית הגיל שלה בזמן של 20:44 דק', כדקה איטי יותר מהתוצאה שהיא כיוונה אליה במקור.
עבר עוד חודש והתקיימה אליפות ארצות הברית במרוץ כביש ל-15 קילומטרים בטולסה שבאוקלוהומה. כאן כבר היה לה יותר זמן להתאמן וגם היתה לה יריבה קשוחה יותר בשם אדי סטיבנסון. רק שנייה אחת הפרידה ביניהן בקילומטר העשירי, אבל בסופו של דבר הארווי ניצחה בזמן של 1:07:24 שע'. כל זה קרה חודשיים אחרי ההוריקן, וזה היה התואר הרביעי של הארווי, האתלטית ולא ההוריקן, בשנת 2017.
כיום הארווי ובעלה מתגוררים בקרוואן בסמוך לבית שבו גרו. המאמנת שלה לשעבר לא היתה מופתעת מכך שהיא נבחרה לאתלטית השנה: "המסע שלה הוא סיפור של התמדה. היא עזרה לעודד הרבה אנשים לרוץ משום שהיא התחילה מאפס, וזה גם לא היה לפני הרבה זמן. בגיל 68, ההישגים שלה הם כל כך מעוררי השראה". אחרי השנה המטורפת הזו, העצה של הארווי אחרי כל מה שעברה היא: "לקחת נשימה עמוקה, להסתכל על התמונה המלאה ולעשות משהו".
