"דרוש משתתף במקצה המלא במרתון תל אביב שמאמין ש-Life is Good ושמוכן לא לשבור שיא ושש להרפתקה", כך שי ראשוני ז"ל פרסם בפייסבוק שלו בשנת בשנת 2016 . גלעד רותם הגיב לו לפוסט "אני לא רשום, אבל שש". עם הכנה של שבוע בלבד הם חצו את קו הסיום לאחר שגלעד דחף את העגלה לאורך שני הקילומטרים האחרונים כשראשוני יושב בכיסא גלגלים, מחובר למכונת הנשמה וגלעד מניף את ידיו באוויר. שנה לאחר מכן גלעד רותם היה שותף לקבוצה שדחפה את ראשוני לסיים את מרתון תל אביב המלא כשהמטרה בשתי הריצות היתה להעלות את המודעות למחלת ה-ALS. הרצון לתרום ולהוות דוגמה הוא מוטיב חוזר אצל גלעד.

גלעד רותם ושי ראשוני במרתון סמסונג ת"א | צילום: צלמי שוונג

עוד כתבות בנושא 
תום מרמרלי: "כך סיימתי שלישי באליפות אירופה בחצי איש ברזל" 
מה עדיף? איירונמן אוסטריה הוותיק או איירונמן ויטוריה החדש? 
איבדה את ההכרה קילומטר לפני סיום איירונמן פרנקפורט

גלעד רותם בן ה-39 הוא איש הברזל הטוב ביותר שהיה עד היום בישראל ובעל התוצאה המהירה ביותר לישראלי שהושגה בצ'אלנג' רות' בשנת 2011 בו הגיע במקום השביעי הכללי בזמן 8:20:11 שע'. אם נחזור אחורה בזמן ניתן ללמוד כי הוא החל לשחות בגיל 8 והמשיך להתחרות בשחייה עד גיל 18, כשהסגנון החזק שלו היה חזה. כבר בגיל צעיר בלטה הנטייה שלו למקצים הארוכים בשחייה. הוא עלה מספר פעמים על הפודיום באליפויות ישראל, אך הרמה עלתה ועם הגיל הוא פחות בלט. הדבקות במטרה והשאיפה להמשיך להשתפר גם כשמדליות הפכו פחות ראליות, פיתחו בו יכולת הנעה פנימית והתמדה בנוסף ליכולת אירובית גבוהה. אלו יוכחו כמשמעותיות בהמשך דרכו כספורטאי סבולת. עם זאת, איש לא האמין, כולל הוא עצמו, שיגיע כל כך רחוק בספורט.

סבב ה-ETU והדרפטינג

בגיל 17 התוודע לטריאתלון והתחיל לשלב את הריצה והרכיבה כאימונים משלימים לשחייה, אך הוא עדיין תפס את עצמו כשחיין ולא כטריאתלט. החיידק למרחקי איש ברזל התחיל אחרי שצפה בתכנית ב-NBC על אליפות העולם באיש ברזל בהוואי, כשהוא תוהה איך אנשים מתחרים למרחקים כל כך ארוכים. הוא החל להשתתף בתחרויות טריאתלון ומתאר כי בתחילה היה יוצא ראשון מהמים אך נעקף במהלך הרכיבה והריצה.

בתקופה זו הטריאתלון בארץ היה בוסרי ובגיל 18 צצה הזדמנות להתחרות בחו"ל במסגרת הסבב האירופי. לשמחתו, תחרות זו היתה בין הראשונות באותה התקופה שהתירו דרפטינג (לקראת כניסת הטריאתלון לראשונה למשחקים האולימפיים בסידני), דבר שנתן לו יתרון כשחיין ואפשר לו להצטרף לדבוקה המובילה ברכיבה ולסיים את התחרות במקום השני בנוער.

לקראת הצבא עמדה בפניו האפשרות להיות ספורטאי מצטיין, אבל הוא בחר להתגייס ליחידה מיוחדת והמשיך לקצונה. תוך כדי העומס הפיזי של ההכשרה הצבאית, גלעד רותם המשיך להשתפר בריצה, מה שלדבריו רק מדגיש כמה בוסרית היתה היכולת שלו לפני כן. לאחר 6 שנים בצבא הוא השתחרר והמשיך ללימודי הנדסה וביולוגיה באוניברסיטת תל אביב. במהלך תקופה זו לא התחרה ופעילותו הספורטיבית כללה בעיקר אימונים שהעביר לקבוצת נוער מיפו, במסגרת עמותת "אחרי" המעודדת מנהיגות ומעורבות חברתית בקרב צעירים.

החזרה לספורט הישגי התחילה כשהצטרף לזוגתו (כיום אשתו) שנרשמה לחצי מרתון תל אביב. משם נסחף חזרה והמשיך למרתון המלא הראשון שלו בטבריה 2008 אותו סיים בתוצאה של שעתיים ו-48 דקות. אחרי המרתון הדרך לאיש ברזל כבר לא נראתה רחוקה כל כך. 3 חודשים לאחר מכן הוא השתתף בטריאתלון הספרינט הראשון שלו וכחודש וחצי אחר כך המשיך לחצי איש ברזל בעמק הירדן. גבות הורמו כבר אז כשסיפר שהוא מתכנן לעשות איש ברזל מלא בקיץ הקרוב. רוב תחרויות איש הברזל כבר היו מלאות, מה שהביא אותו להתחרות בניס, צרפת, פחות מחודשיים אחרי החצי הראשון שלו.

כיכב גם בישראמן. גלעד רותם | צילום: צלמי שוונג

מדובר בתחרות עם מסלול רכיבה קשה והררי, והוא הגיע לשם עדיין בשלבי למידה של התחום. לקראת סוף הרכיבה הוא סבל משני פנצ'רים, ובנוסף רכב שהיה על הכביש שפשף אותו. לשמחתו הוא לא נפצע, וירד לריצה טעון ועצבני. חוף הים התיכון בקיץ, צהרי היום, הטמפרטורה חמה, אבל הוא הצליח לסיים עם מרתון של 2:59 שע'. זאת היתה אחת הריצות המהירות בתחרות, כשהוא עוקף במהלך הריצה כ-140 מתחרים ומסיים במקום ה-36 הכללי ושלישי בקטגוריית הגיל בתוצאה 9:39:50 שע'. התוצאה הזאת היא האיטית ביותר מכל 10 תחרויות איש הברזל בהן השתתף, אך היא הספיקה כדי להעניק לו סלוט לאליפות העולם בהוואי כמה חודשים לאחר מכן.

הישראלי הראשון שירד מ-9 שע' 

כ-90% מהאימונים לאיש ברזל עשה גלעד לבדו, כשאת אימוני הריצה הכינה לו זהבה שמואלי, המאמנת את "רצי רמת השרון", כשברכיבה ובשחייה הוא נסמך על ניסיונו. את התחרות בהוואי סיים שלישי בקטגוריה, עם תוצאה של 9:17:10 שע'. שנה לאחר מכן החליט לנסות ולהתחרות בתחרות איש ברזל מהירה. הוא נרשם לאיירונמן באוסטריה ושם היה לישראלי הראשון שיורד מ-9 שעות, עם 8:43 שע' ומקום 13 כללי וראשון בין החובבים. התחרות הזו זיכתה אותו שוב בסלוט לאליפות העולם בהוואי, שם סיים בתוצאה 9:09 שע' (התוצאה הכי טובה לישראלי בקונה עד היום, בשנה עם זמנים לא מהירים במיוחד) במקום השני בקטגורית הגיל ובמקום ה-41 כללי כולל המקצוענים.

אחרי סיום לימודי ההנדסה החליט רותם לפנות ללימודי רפואה בטכניון. במקביל ללימודים הוא רצה להתחרות מול הטובים בעולם אך גם ידע שלא יוכל לפנות את כל הזמן הנדרש לאימונים, ולכן עשה פשרות רבות במהלך התקופה: אכל מה שזמין במזנון, ישן מעט והתאים את לוח התחרויות למועדי המבחנים כשגם הוא מבין שכך לא מתנהלים מקצוענים. לעתים ויתר על השיעור הראשון בפקולטה השוכנת על החוף, כדי להספיק אימון שחיה בים וריצה לאורך טיילת חיפה. כדי להרוויח זמן אימון ולהוריד לוגיסטיקה הוא טיפס את הכרמל ברכיבה או בריצה בדרך לבריכה גם כשהדבר פחות התאים לתקופת האימון.

העלויות הכספיות באימונים לתחרות איש ברזל הן כבדות, בוודאי שלסטודנט, ולכן הוא צמצם הוצאות כמו עיסויים, מחנות אימון ושהות בחו"ל. רק בשלב מתקדם בקריירה הצליח לכסות את העלויות בעזרתם של ספונסרים ומספר פרסים כספיים מתחרויות. לצד הפשרות הקפיד לתחקר כל אימון, ללמוד כל תחרות ולהכיר לפרטים את המסלולים. התקשורת עם מאמניו בתקופה זו, אדוארדו פינקלשטיין (שאימן את הפנימייה באותה תקופה) ולאחר מכן מאט דיקסון (אחד המאמנים המוכרים בענף) בוצעה בהתכתבות.

כישראלי גאה היה חשוב לו להשתתף גם בישראמן, וב-2010 וניצח בתוצאה של 9:24 שע' ובהפרש של 20 דק' מהמקום השני. הוא הוביל את התחרות מתחילתה ועד סופה, סיים עם ריצה של 2:51 שע' והיה היחיד שירד מ-3 שעות במרתון. כחצי שנה לאחר מכן, התחרה באליפות אירופה באיש ברזל בפרנקפורט וסיים במקום ה-13 הכללי והראשון בקטגוריה, בתוצאה של 8:52 שע' (עם מסלול רכיבה של 185 ק"מ). משם המשיך שוב לאליפות העולם בהוואי. 2011 היתה השנה האחרונה שלו בתחום והוא פתח אותה עם ניצחון בחצי איש ברזל בישראמן, בין השאר על לותר לדר הגרמני, שבעברו היה אחד המתחרים החזקים בעולם.

בהמשך השנה הוא הקדים אותו גם בצ'אלנג' רות', שם קבע את התוצאה המהירה ביותר שלו למרחק איש ברזל. 8:20 שע', כשהספילטים לתחרות היו: 49 דק' בשחייה, 4:32 שע' ברכיבה ומרתון של 2:55 שע'. גם כיום, כ-8 שנים לאחר התחרות, תוצאה זאת עדיין היתה ממקמת אותו גבוה כמעט בכל תחרות. לאחר התחרות ברות' המשיך לעוד תחרות איש ברזל אחת בווילס, לפני שעזב את התחום.

2011 היתה השנה האחרונה שלו בתחום איש הברזל. גלעד רותם | צילום: באדיבות גלעד רותם

הבחירה להתמקד בריצה

לקראת סוף תקופת הלימודים והסטאג', בהן נדרשת רמת מחויבות והשקעה גבוהה יותר, הבין רותם שכדי להמשיך ולהשתפר באיש ברזל בצורה משמעותית ולא רק לקזז דקות בודדות, עליו להתרכז באימונים בלבד ללא הסחות דעת. בין האילוצים הנגזרים מהחלטה כזו היו גם דחייה ואולי הקרבה של שאיפתו להיות רופא. בסופו של דבר הוא בחר להמשיך במסלול הלימודים. המשך העיסוק בטריאתלון למרחקים ארוכים בעצימות פחותה לא ריגש אותו ולכן בחר להתמקד בריצה, ענף בו יכול היה להשתפר עם מספר שעות אימון שבועיות קטן בהרבה.

לאורך 3 שנים וחצי התחרה ב-10 תחרויות איש ברזל, כולל 3 פעמים באליפות העולם בקונה. ב-4 פעמים מתוך ה-10 הוא ירד מ-9 שעות. לאורך כל התקופה הוא שמר על עקביות גבוהה, כשבכל תחרויות הטריאתלון בארץ (גם הקצרות) סיים על הפודיום וגם בתחרויות לא טובות מבחינתו הוא סיים עם תוצאות מרשימות.

כדי להשתפר בריצה הוא החל להתאמן אצל ד"ר רפי וישניצר ז"ל, אלוף ישראל בעברו ורופא אותו העריך מאוד כאדם וכמאמן. בקבוצת הריצה "ביחד נוכל" טיפח וישניצר אנשים מרקעים מגוונים "להגיע מעבר" ובינם גם כאלו שאף הגיעו למשחקים האולימפיים. הוא היה איש נדיר שדאג לאורך השנים למי שאין לו. גם כאן הדגש של רותם היה על המרחקים הארוכים, כשבראשו כבר מתבשלת המטרה לנסות ולרדת מ 2:30 במרתון.

ב-2015, בהנחיית אמיר רמון, הצליח לשפר את שיאיו האישיים ב-5 ו-10 ק"מ וקבע תוצאה של 2:27 שע' במרתון פריז כשהוא מסיים במקום ה-38 מתוך 38,000 מסיימים. כחודש אחר כך השתתף באולטרה מרתון ל 60 ק"מ בעמק המעיינות, אותה ניצח בקצב ממוצע של 4:05 דק'/ק"מ. זו הייתה תחרות שטח לילית ראשונה וחווייתית מבחינתו, שהזכירה את תקופת הניווטים בצבא.

ב-2014 התחרה לצידו של אורן בליצבלאו, נכה צה"ל שאיבד את מאור עיניו בהתפוצצות מחבל מתאבד, בתחרות הסבב העולמי בברזיל אותה סיימו במקום הראשון. הקשר עם אורן שנוצר בתחילה על רקע צורך של אורן במלווה והזכות שגלעד ראה בתפקיד, הפך לחברות למרחקים ארוכים כשב-2018 הם ממשיכים שותפות וחברות זאת כשהם מתחרים יחדיו בישראמן.

מהחלוצים הישראלים באליפות העולם בהוואי | צילום: באדיבות גלעד רותם

בימים אלה הוא מתמחה באורטופדיה בבית החולים תל השומר. תקופה זו הינה תובענית גם מבחינה משפחתית ולכן פעילותו הספורטיבית הצטמצמה לכשתי ריצות שבועיות כשבהרבה מקרים הוא רץ תוך כדי שהוא דוחף את ילדיו בעגלת ריצה דו מושבית. בצורה זו הוא מצליח להתאמן ולבלות זמן איכות עם הילדים. את חצי מרתון תל אביב השנה סיים עם בניו בעגלת הריצה בתוצאה של 1:24.

לאורך שעות של אימוני סיבולת ארוכים כשלעתים רק מתחשק לעצור, לומדים להתמודד עם הרבה כאבים ומחשבות. התמודדות זו מלמדת ומשנה אותנו כבני אדם. היכולת לדחוף את הגוף לקצה ריגשה את גלעד כל פעם מחדש. פחות עניין אותו לנצח בתחרות ספציפית אלא לראות עד כמה קרוב לקצה גבול היכולת הוא מסוגל לדחוף את עצמו. ברגע שהרגיש שאין לו את הזמן להשקיע בתחום בצורה רצינית הפסיק להתחרות. לשאלה האם יחזור להתחרות באיש ברזל ענה כי לא סביר שיחזור לתחום בקרוב אך ישמח לעשות בעתיד אירוע סיבולת ארוך בשטח. מבחינתו, עכשיו זה הזמן לנסות לקחת את תחושת המסוגלות שנבנתה אצלו לאורך שנים של עיסוק בספורט למקומות אחרים באופן שיתרום גם לכלל.