מאת:אמיר לבנטר
יומן מסע – חלק א
יומן מסע חלק ג – תם ונשלם
יום ראשון 03.07.2005 – התחרות
7:01 אני צועד לי לתוך האגם מאפשר לכל הכרישים לעבור אותי. בנקודה שאיני עומד יותר אני משנה
פוזיציה למאוזן ומנסה לדחוף מספר תנועות בין ההמונים.
7:05 מחפש נקודות ריקות משחיינים אך לשווא. ממשיך לחטוף בעיטות ודחיפות מכל הכיוונים. אני
לוקח הכל ברוח טובה ומחזיר בעיטה לבחור שמדגדג אותי מאחור.
7:17 מגיעים לנקודת סיבוב המקיפה רפסודה צפה. אני נצמד אליה בלית ברירה. המפגש עם הרפסודה
נעים מאוד, בעיקר כשעשרות השחיינים מפעילים כוחות של מאות קילוגרמים כדי לבדוק אם אני
אחדור דרכה ואגיע לצד השני כדי לדווח על עומס השחיה שם ( אני מנסה להמליץ על גלגל"צ אך רק
מצליח לבלוע מים).
7:39 יבשה, יבשה, יבשה. ניצלנו הגענו לאי בודד נחפש מזון… לאחר מספר שניות אני מבין שזאת
נקודת ה 2 ק"מ בשחיה בה יוצאים מן המים מנופפים לשלום לצופים ושוב חוזרים (למה ? ) להמשך
השחיה. בשלב הזה כל השחיינים מסביבי שוחים בקצב זהה לקצה בו אני שוחה. אני מחפש את
הרגליים שעושות הכי הרבה בועות ( אלו תמיד רגלי בחורות) לביצוע דרפטינג וממשיך איתן כק"מ.
8:00 800 המטרים האחרונים של השחיה הינם בתוך תעלה ( אני מאד מקווה שזו אינה תעלת ביוב)
כאשר הקהל נמצא על שתי הגדות ומעודד. בשלב הזה נוצר זרם עם כיוון השחיה במהירות השחיה של
השחיינים, כלומר ניתן לנוח ולתת למים לסחוב אותך עד לנקודת סיום השחיה. אך כמובן אני נאלץ
לבלוע עלים וחתיכות עץ ( אולי זה היה ברווז ? ) המפוזרים בכל מקום.
לובשים את חליפת השחייה
8:14 מסיים את השחיה 6 דקות לפני התכנון ובמקום ה 1200, אני מתלבט אם לעצור לקפה ועוגה כדי
לעמוד בזמנים. לבסוף אני מחליט לבזבז זמן בהחלפת בגדים. אוסף את שקית ההחלפה הראשונה
ומנסה להיכנס לאוהל ההחלפה, אך הוא מלא עד אפס מקום. אין ברירה נחליף בחוץ. הולך מכות
להוריד את החליפה, כובע השחיה והמשקפת כבר ביד, בגד ים החוצה ובגדי הרכיבה למעלה.
גרביים, נעליים, מספר משתתף, קסדה, ומשקפיים ויאללה לעבודה. אופס צריך להכניס את חליפת
השחיה ( תודות רבות לדיויד ארבל על ההשאלה) לשקית, אני מגלה שהחור קטן והחליפה ענקית,
שום מתנדב לא בא לעזרתי ואני נאבק דקות ארוכות להכניסה פנימה.
ישראל 9:20 באותו זמן אי שם בארצנו הקטנה אימי אינה מסוגלת לעבוד ודבוקה לאינטרנט לעדכונים,
אחי ובני דודיי מעדכנים אחד את השני על כל פיפס של עדכון באתרים השונים. עמיתיי לעבודה
עוקבים אף הם ומחליטים כי עלי לעבור קורס התלבשות בפעם הבאה ( איך מוביל המרוץ
מבצע את ההחלפה בדקה ושלושים ואמיר מבלה שם נצח נצחים – עוד פעם הוא עצר לקפה? ).
8:20 אני חולף על פני נחום בתחילת הרכיבה מיד אחרי היציאה משטח ההחלפה, מנופף לשלום ושם
גאז.
בלונים ושערים מתנפחים מקבלים את פני הספורטאים
8:24 מתחיל לטחון אוכל בדיאטה של 400 קלוריות לשעה ( אני פה רק בשביל האוכל).
8:52 אני מגיע לקו ה 20 ק"מ מהר מדי. חישוב קל מראה כי הקצב הינו של רכיבה מתחת ל 5 שעות.
אני מרגיש נינוח וקל. שיקלול נוסף שהעליות עוד לפני מביא אותי לקצב של 5 שעות ושלושים – מהיר בהרבה מן התכנון. ואני באתי בשביל לנוח. אני ממשיך לרכב לפי ההרגשה.
9:05 חולף על פני הצימר ומנופף לבעלת הצימר ודיריו לשלום. על הכביש אנה ( בעלת הצימר) דאגה
לרשום AMIR ISRAEL בכחול .
9:10 מפגש ראשון להיום עם הטיפוס הקשה. הקהל משני צידי המסלול משלהב ומעודד בריצ'רץ' דמוי
הטיפוסים בטור דה פראנס. בפיסגה נמצא ה DJ המפורסם שהאנגלית השגורה בפיו כוללת אוצר מילים מגוון :IRON LADY ( האם הוא מתכוון אליי ? )
9:50 בעיקול הנכנס לעיר אני פוגש את נחום שוב. נחום לקח את אופניו כדי להיות נייד באותו היום.
כרגיל הצלם נחום מפספס אותי בצילום. אני עוד אראה לו.
10:07 מסיים הקפה ראשונה בשעה ו-49 דק. ואני מתחיל פנטז על סיום הרכיבה ( כולל השחיה ) בשבע
שעות ( לעומת תכנון של שבע שעות ומחיצה).
10:08 נחום מדווש לעבר הצימר למפגש נוסף איתי ( נראה מי יגיע ראשון).
10:42 מפגש עם הק"מ ה 80. חישוב נוסף ( הכולל אינטגרציה בחלקים וקירובים נומרים) מראה כי אני
איטי ב 2 דקות ל 20 ק"מ או ב 6 דקות להקפה. יופי ! מה יופי ?
11:00 מפגש נוסף עם נחום ואנה ליד הצימר. אני שואל אם איחרתי לארוחת הבוקר ונחום כהרגלו
מפספס עמדות צילום.
הרכיבה קלה יותר מבכל רכיבת אימון
11:05 מחצית הרכיבה הסתיימה. אז מה נשאר לנו עוד… 90 ק"מ מהירים וזריזים וריצה קלה של 42
ק"מ ו 195 מטרים. נו, טוב.
11:10 נחום ממשיך ברכיבה חזרה לאירונמן סיטי ומעדכן את שרול על התקדמותי. שרול כמובן רכש
את מניות אורנג' השקם בבוקר לפני שיחות העדכון עם נחום שהקפיצו את המניה בנקודות רבות.
12:00 מפגש עם נחום בישורת לפני סיבוב ה 120 ק"מ, אני
אחזור אליו תוך 5 דקות לאחר סיבוב הפרסה.
12:02 120 ק"מ הסתיימו ומבחינתי זהו הסימן למחצית התחרות ( 10 ק"מ האחרונים בריצה אינם
כלולים). מרגיש נפלא וטרי, הרכיבה קלה יותר מכל רכיבת אימון, אבל כמובן רוכבים רבים
עוקפים אותי לאורך הדרך ( אך אף אחד לא בהקפה שלמה). איך אפשר לרכב כל כך מהר ?
אני בטוח שכולם לוקחים סמים, הרכיבו מנוע על האופניים ועושים דרפטינג.
12:05 סוף סוף נחום מצליח לצלם אותי (מחיאות כפיים סוערות).
12:40 מגיע לנקודת ה 140 ק"מ ומבין שגם ההקפה הזו תהיה איטית בכ 6 דקות מקודמתה. אז מה?
13:05 העליה האחרונה להיום. הקהל משלהב, דופק לי עם בלוני העידוד על הגב ( זהירות על החולצה)
וצועק ללא הירף hopp hopp השד יודע מה זה ( כנראה הם ראו הרבה ערוץ לולי) , אבל זה
מדרבן, גם כאשר העליה שמגיעה לכ 10% שיפוע ( ביום טוב) מחליטה להתרומם לה לכ 20%
בסיבוב השלישי.
כמעט 9 שעות מהזינוק וכעת מגיע המשבר
13:25 מכאן הכל שטויות, ירידה לעיר ולשחרר את הרגליים לאורך 42 ק"מ.
14:05 מגיע לשטח ההחלפה לאחר 180 ק"מ רגועים. מרגיש נפלא ומוכן לשחרור. רכיבה של 5 שעות
ו 47 דקות כ 13 דקות מהיר מן התכנון האופטימי.מוסר את האופניים לבחורות שלוקחות אותן
למקומם ( תמיד רציתי לעשות את זה). אני המום לראות כי כבר כמחצית מזוגות האופניים כבר
הגיעו לשטח ההחלפה . אני כרגע ממוקם במקום ה 1088.מתוך 2200 המזנקים, התקדמתי בסך
הכל כ 100 מקומות מאז היציאה מן המים. ממה עשויים האנשים האלה ? האם אלו אנשי
הברזל ? צריך לעצור את כולם על ספידינג.
14:08 לאחר החלפה זריזה יותר אני יוצא לריצה.( אני מקווה שבעבודה יוותרו לי על קורס ההתלבשות
– אולי קורס בישול ? ) אני מרגיש טרי, קל ומוכן למרתון הראשון בחיי. חבל רק שהמרתון
הינו אחרי חימום קל של 180 ק"מ רכיבה.
14:56 10 הק"מ עברו בזריזות בקצב בו הגוף כבר מתוכנת מן האימונים ( באזור ה 5 דקות לק"מ).
אני מסיים את עשרת הק"מ הראשונים בכ 48 דקות וכרגיל מפנטז על מרתון מתחת ל 3 שעות
ומחצה. ההרגשה עד כה של טיסה. אני עוקף אנשים בטירוף. כולם נראים לי גמורים, הולכים,
עוצרים, מקיאים, עושים את צרכיהם בכל מקום, ממש כמו שדה קרב. מדי פעם רואים מישהוא
נופל לו מהתכווצות שרירים חזקה, שרותי ההצלה עובדים שעות נוספות.
15:00 אני רואה את נחום שוב ( אני כמעט בטוח שהוא שיכפל את עצמו על הקווים) מוסר לו
שההרגשה טובה וממשיך. אני בטוח שהוא ממשיך להעלות את מניות אורנג' בעידכונים לשרול.
אני שואל את נחום אם אני ראשון כללי ואם לא אז אולי ראשון בקטגוריה או אולי ראשון
בקטגוריה מבין הישראלים – מקבל אישור וממשיך.
15:53 מחצית המרתון- אני לא שם לב אבל הקצב יורד לאיטו. אני מגיע לקו ה 21 ק"מ בשעה ו 45
דקות, כלומר מרתון של 3 שעות ומחיצה בדיוק. אני ניזון בשלב הריצה מדיאטה של 200
קלוריות לשעה ( על פי הספרות) ולא מודע עדיין לטעות הגדולה. גופי דורש להתמיד בקצב של
400 קלוריות לשעה, ואין לי שום בעיה לקלוט אותם, אך אני לא מבצע זאת.
נחום מצלם אותי מעל כתובית העידוד על המסלול.
15:58 כמעט 9 שעות מן הזינוק- משבר. עד עכשיו חשבתי שהתחרות הזו היא קלי קלות. כנראה
שלא. בשלב הזה אני מרגיש מרוקן לגמרי מאנרגיה. זו הרגשה שקשה לתאר, אבל היא מאלצת אותי להתחיל ללכת, אני מנסה בכח למשוך עד תחנת ההזנה הקרובה אך לא מסוגל. מוציא את הבד"ח האדום ומתחיל בנוהל חרום עלי פי הפרוטקול הידוע מראש. מתרוקן מנוזלים בצידי הדרך, דוחף שני ג'לים, וצועד לעבר תחנת המזון, צועק קולה, קולה, קולה ( אפידורל, אפידורל, אפידורל) . מכוונים אותי לשולחן כוסות הקולה ולוגם 4 כוסות קולה בשניות. וממשיך בריצה.
16:01 מתחיל להרגיש התכווציות שרירים בתאומים הנובעים מירידת מלחים מהירה ( משתיית 4
כוסות קולה) – מוצץ כדור ISO ( שוב על פי הנוהל) ותוך דקות ההתכוצויות נעלמות.
16:30 בשלב הזה אני מבין לראשונה על מה כל בוגרי האירונמנים דיברו ולא הבנתי. סיפרו לי על
ריצה בין תחנות האוכל והליכה לאורכן. אני עד אותו שלב ידעתי רק מה זה לרוץ , מי שמע על
הליכה ?! אני מבצע בדיוק את אותו הדבר. תחנות האוכל מושכות אותי כל כך חזק שאני מתקשה
בכל פעם לעוזבן. לראשונה בשלב זה, אנשים עוקפים אותי בריצה, לאחר שעקפתי מאות. אני
מסתכל מסביב והמחזות קשים, אנשים מקיאים, יושבים בצידי הדרך מנסים להחזיר כוחות,
מלווים של ספורטאים מנסים לדחוף אותם להמשיך לרוץ ( תקוף! ) .
סיום האירונמן הראשון שלי – הרגשה נפלאה
16:57 הק"מ ה 31 מגיע ועשרת הק"מ האחרונים היו האיטיים ביותר בהיסטוריה האנושית ( שעה ו 2
דקות ). דיווח אחרון לנחום שאני חסר אנרגיה והיום עוד ארוך. בשלב הזה אני בטוח שאני לא
אתחרה באירונמן נוסף בחיים. לא רוצה את זה !!!!!! אני בטוח שאסיים היום אך תפיסת הזמן
מתעוותת. אני חושב שיקח לי לפחות שעה וחצי שעתיים להגיע לסיום. נחום מקפיץ שוב את
מניות אורנג' בעדכון לשרול – הוא יסיים באזור ה 11 שעות ו 30 דקות ( הייתי חותם על זה
באותו שלב) .
17:02 הק"מ ה 32 מגיע ופתאום אני מרגיש נפלא (בדיוק כפי שדני שחור חזה בשיחה האחרונה שלי
עימו), כרגע אני עובד רק על קולה 100 אוקטן. ומרגיש נהדר עד השמיים. חוזר לקצב
המתוכנת שלי ( 5 דקות לק"מ) ונכנס למצב שיוט. ממשיך לעקוף מאות.
17:53 סיום האירונמן הראשון שלי. ההרגשה נפלאה. אני מצטער שהמסלול כה קצר, אם היו נתונים לי
עוד 10 -20 ק"מ הייתי עוקף את כולם. אני מסיים בתוצאה הרבה יותר טובה מן התכנון הכי
אופטימי שלי בזמן של 10:53:42 ! ובמקום ה 588 ( עקפתי כ 500 איש בריצה בספליט של 3
שעות ו 44 דקות).
17:53 מי שכח לצלם ? עכשיו אני אצטרך לשלם 10 יורו בשביל תמונת סיום.
17:54 את ההרגשה של סיום האירונמן קשה לי לתאר במילים. אני בטוח שההרגשה דומה להרגשתה
של יולדת בזמן הישמע הבכי הראשון. הרי עברתי לידה לא קלה בדרך לסיום.
18:00 קדימה לבלוע. אני בולס 8 חתיכות פיצה ( בחינם לא ? ) ועוף שלם.
