"י' רכב על אופניו יומם- וליל, בוקר וצהריים ופעמים רבות אף שכח לבוא הביתה להתרחץ. כעבור ימים לא רבים החל י' לחפש אחר קבוצה איתה יוכל לרכוב על אופניו. כפי שכבר ציינו י' היה ספורטאי-על ונשמתו תמיד חיפשה יריבים נוספים בכל ענף ספורט בו הילד עסק." אילן גולדמן מפליג למחוזות אחרים

מאת:אילן גולדמן

ברצוני לגולל כאן בפניכם את סיפורו של י', ספורטאי אגדי אותו היה לי את הכבוד להכיר באופן אישי. כבר מינקות אובחן י' כספורטאי מזן נדיר. כאשר י' הגיע לגיל שלוש, הוא נשלח על ידי משפחתו התומכת  לחוג התעמלות קרקע. הוא היה הצעיר מכולם, ילד קטן שמסתובב בין רגליהן של ילדות קלילות משקל.

כשמלאו ל י' חמישה חורפים ביקש הילד את הוריו שילמדו אותו לשחות. הוריו התומכים, אשר מעולם לא סרבו לדבר אותו ביקש, רשמו אותו בזריזות לבית הספר השחייה הקרוב. י' הכישרוני, רכש את מיומנות השחייה באופן כה מהיר כך שאפילו המדריכים הותיקים ביותר השתאו לנוכח התופעה. אחד מהם, אפילו סיפר לאימו של י', שמאז אלוף העולם האגדי שיצא מהבריכה שלהם לא נראה כאן כשרון גדול כמו של בנה. אך י' לא הרגיש שהוא ממצה את עצמו בענף השחייה. אמנם הוא היה המהיר ביותר לגילו אך הוא רצה לצאת אל מחוץ למים, לעולם האמיתי.

במשך כמה שנים הסתובב לו י' תועה ואבוד בחצרות בתי הספר בהם למד. זאת עד אשר גילה את הריצה בעת מבחן ריצה קצר שנערך בשיעור ספורט. י' גילה כי הוא תופעה שלא נראתה במחוזות המדינה מאז ימיו של אלוף אירופה האגדי שצמח לא הרחק משם. הריצה הייתה הפתרון המושלם לבעיותיו של י' הצעיר, היא סיפקה את היצר התחרותי שבער בעצמותיו וגם היוותה תירוץ לכך שי' היה תלמיד גרוע, וזה בלשון המעטה.

הוריו תמכו בספורט בתנאי ש י' לא יתרועע עם הילדים הרעים מהרחוב הסמוך. הם גם תמכו בו כשהחליט שהוא רוצה לרכוב על אופניים. למרות שמשפחתו של י' סבלה באותם שנים מהמשבר הכלכלי שפקד את המדינה, הלכו הוריו לחנות האופניים הקרובה ורכשו לו את האופניים הטובים ביותר שהיו בנמצא. לא היה ילד יותר מאושר מ י'  בכל רחבי העיר הקטנה.

י' רכב על אופניו יומם- וליל, בוקר וצהריים ופעמים רבות אף שכח לבוא הביתה להתרחץ. כעבור ימים לא רבים החל י' לחפש אחר קבוצה איתה יוכל לרכוב על אופניו. כפי שכבר ציינו י' היה ספורטאי-על ונשמתו תמיד חיפשה יריבים נוספים בכל ענף ספורט בו הילד עסק.

כשהיה בן שלוש עשרה שנים י' הצטרף לקבוצת האופניים העירונית. הקבוצה הייתה קבוצת ענק שמומנה בנדיבות על ידי הרשות המקומית, במטרה לטפח את דור העתיד של ספורטאי המדינה. י' כבש את הקבוצה בסערה, וכעבור שנה בלבד, כשהוא רק בן ארבע עשרה שנים, החל לגבור על נבחרות הבוגרים. המאמנים נשבעו בפני אימו של י' שמדובר בכישרון הגדול ביותר מאז אלוף העולם שיצא מהעיר אי שם בשנות השבעים.

אימו של י' ידעה כבר אז שלבנה לא מחכה עתיד ורוד במערכת החינוך המסורתית. לכן, שלחה את בנה לפנימיית האופניים בעיר הסמוכה. פנימיית האופניים הייתה מוכרת בכל האזור כקרש קפיצה לקבוצות המקצועניות בתחום האופניים. הפנימייה נוהלה על ידי אותו אלוף עולם מדובר משנות השבעים ומומנה על ידי משרד הספורט האזורי.

י' היה הרוכב המוביל באותה פנימייה וכבר בשנת לימודיו השנייה אומץ הנער על ידי חברת תקשורת ענקית שמאוד התלהבה מהרעיון של הענקת חסויות לספורטאים צעירים וכישרוניים בענפי ספורט. החברה מימנה את ציוד הרכיבה של י' ואף שלחה אותו לראות עולם ולהתחרות ביפים שבחבלי תבל.

בגיל שש עשרה י' נחשב לאחד מהרוכבים הטובים בעולם לגילו. בכל פעם שכף רגלו של י' דרכה בגבולות המדינה, כתבים ממיטב עיתוני הספורט במדינה היו עטים עליו רק כדי לקבל את הזכות לכתבה בלעדית. כל שנה, חזרתו של י' למדינה, לוותה בטקסים מרהיבים שבסופם היה י' לוחץ אין ספור ידיים של פקידים מקומיים בתמורה למלגות רבות. מלגות שנועדו לסייע לו בהמשך דרכו הספורטיבית.

בגיל שמונה עשרה בעזרתו האדיבה של מנהל הפנימייה, השלים י' את תעודת הבגרות שלו. אימו של י' הייתה כה גאה שבנה סיים את לימודיו. היא הרימה טלפון לשר הספורט ומסרה לו את תודתה האישית להצלחתו של בנה. השר ואימו של י' שוחחו ארוכות לגבי עתידו הספורטיבי של בנה והשר הבטיח שהוא יסייע בכל אשר יוכל. ואכן הבטחותיו של השר לא פוזרו לחינם כמו גרגר חול ברוח.

כשהגיע שעתו של י' להתגייס לצבא זומן על ידי השר הממונה ובטקס רב משתתפים גויס לשירות המדינה כספורטאי-שגריר. צעד זה היה הנוהל המקובל באותם שנים ואפשר לספורטאינו להסתובב ברחבי העולם ולייצג אותנו בכבוד באירועי ספורט בין-לאומיים ללא חשש מפגיעה בעתידם הספורטיבי.

י' נסע ורכב במדינות רבות ומרובות ששמן לא נודע ואת מיקומן על המפה לא ידענו. כל זאת במימונה של המדינה. החבר המאמצת שילמה לו כל חודש סכום קבוע של עשרת אלפים דולרים כדי שיוכל להתפרנס בכבוד עד הגעתו של החוזה המקצועני הנכסף. כל זה קרה יותר מהר מכפי שהבחור הצעיר שיער. כשהוא בן תשע עשרה בלבד קיבל י' את ההצעה הראשונה לחוזה מקצועני. זאת לאחר שסיים את אליפות העולם באותה שנה במקום השני המכובד. אימו של י' סיפרה לי פעם אחת כשנפגשנו כי ראש הממשלה צלצל לברך את בנה על ההישג.

אם כן, י' חתם חוזה עם קבוצה צרפתית גדולה שחיפשה רוכב צעיר עליה תוכל לבסס את עתידה. הקבוצה האמינה בו וביכולותיו, ולא לשווא. בעזרת אופיו החזק ויכולותיו הפיזיות המדהימות ניצח י' בעונתו הראשונה תשעה מרוצים. כל אירופה דיברה כעת על הבחור הצעיר שגם משרת בצבא וגם מנצח. שמו עלה בנשימה אחת עם אלופים גדולים שיצאו מאותה מדינה, כמו מנהל הפנימייה. לא היה מאושר מי' באותם ימים. כל כמה ימים הוא זכה לביקורים בביתו הקט שבריביירה הצרפתית. היו אלה האוהדים והכתבים הרבים ממדינתו הקטנה שבאו לבקר אותו.

בשנתו העשרים ושלוש, עזב י' את קבוצתו והצטרף לקבוצה רוסית חדשה. י' נבחר להנהיג את הקבוצה בקרבות העיקשים שציפו לה באירופה המערבית.
י' היה הצנוע ביותר בין הרוכבים בקבוצה על אף היותו המנהיג. הוא לימד את הרוכבים הצעירים בקבוצה ענווה מה היא, ולימד אותם פרקים במסורת הרכיבה העשירה אותה הביא מארצו, הוא לימד אותם כיצד מתייחסים בארצו לאופניים, סיפר להם על ההשקעה הרבה בתשתיות רכיבת האופניים, על מסלול הוולדרום החדש שנפתח, הנהגים האדיבים, האמונה שהרוכב קודם לציוד והכספים הרבים שהמדינה משקיעה בעידוד הרוכבים התחרותיים.

באותה שנה קבוצתו של י' השתתפה בטור דה פראנס וי' סיים במקום השמיני המכובד. רק חבל ש י' אינו אמיתי וכל הסיפור הזה הוא פרי דמיוני הפרוע, ובישראל 2010 התנאים להיווצרותו של ספורטאי כמו י' רחוקים מלהיות קיימים.