השנים האחרונות מאופיינות בהתפתחות אדירה בתחום אורח החיים הבריא: תזונה, רפואת ספורט, כושר אישי וקבוצתי, מחקר, אקדמיה ותרבות הגוף. התחזית לשנים הקרובות – עלייה מתמשכת במקורות ידע, מידע זמין ומהיר וריבוי דעות, מומחים ודמויי מחקרים.
קודם כל להחליט להתאמן, ומה עכשיו? | צילום: pixabay
כחלק מאותה צמיחה, חופש המידע וזמינותו לצד חוסר ביקורתיות, מהווים חלק בלתי נפרד מהעידן המודרני במאה ה-21. פריצת דרך זו תרמה מצד אחד לשינוי מהותי בהתפתחות הרצון לדעת ולחפש תשובות מהירות וישירות. מצד שני זו בדיוק המלכודת – אותה קלות בלתי נסבלת של המידע גרמה לקריאה מהירה, שטחית, פחות ביקורתית, ולעתים רועשת. ניתן לבחון זאת במספר היבטים – בין המידע, המדע, הידע וריבוי האשליות.
עוד כתבות בנושא
מה באמת כדאי לכם ללמוד כדי לעסוק בתחום אורח החיים הבריא?
מה ההבדלים בזיעה בין נשים לגברים לאחר פעילות ספורטיבית?
איך בודקים אחוז שומן ומה משקף מדד ה-BMI?
שינוי הרגלים ודפוסי חיים דורש זמן רב, תרגול ויישום תוך שינוי ערוצים במוח להטמעה. תהליך זה תלוי רבות ביכולת הוויסות של מרכז הרגש בגרעין האקומבנס במוח. ביטוי לכך ניתן לראות בהגדרה הפשוטה הקובעת מהי "אי שפיות". אי שפיות פירושה לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה או תגובה שונה. כשאנו אוכלים חצי קילו גלידה, אנו רואים את ההשלכות השליליות כשאנו עולים על המשקל. יחד עם זאת, אנו ממשיכים באותה תופעה או הרגל לקוי. בעקרון, כשאנו ניגשים למקפיא להוציא עוד קופסה, אנו אמורים לזכור את ההשלכות השליליות ולהתאפק. אך בכל זאת, אנו לא עושים זאת. מדוע? כי אנחנו לא מצליחים לשכוח את פרץ העונג או התגובה ההורמונלית בעת שחרור כמות גדולה של דופמין, הממלא את גרעין האקומבנס במוח, וישר ניגשים לקחת עוד כפית. חזרה כפייתית על התנהגות לקויה או מגונה ולעתים מסוכנת היא דבר קל – שבירת הדפוסים הללו היא האתגר האמיתי, והקשה.
אנחנו יכולים לזהות את התסמינים, להודות בטעויות שלנו ולנסות לפתוח דף נוירולוגי חדש. או במילים אחרות: האם העבר הוא פרולוג והתסריט שלנו כתוב וידוע מראש ללא מחיקה? האם אנו יכולים ללמוד מההיסטוריה שלנו או שמא נגזר עלינו לחזור עליה שוב ושוב… הכל עניין של תפיסה.
אותה תפיסה באורח החיים ניכרת בעידן עודף ריבוי המידע, הדעות, המומחים ודמויי המחקרים. הרשתות החברתיות מהוות מקור בלתי נדלה של שיתוף, אחדות, התייעצות, השוואה, בדיקה וקבלת החלטות. השאלה החינוכית המכרעת היא האם קבלת ההחלטות מעוגנת בשיקולים אובייקטיביים, ניסיון מקצועי, ייעוץ מדעי מהימן, ומכוונת על ידי אנשי מקצוע המומחים בתחומם, בין אם העניין נוגע לכושר, תזונה, בריאות או בחינוך – לכל תחום המומחה שלו.
אחת התופעות הידועות בתחום המחקר ברפואת ספורט, תזונה ופיזיולוגיה היא דמויי המחקרים ומעטפת שלמה של חסות מדעית, אף על פי שאין בה כל בסיס מדעי או מחקרי. לכאורה, אנו קוראים כתבות המכילות את המילים – "במחקרים רבים…", "חוקרים רבים…", "במדע ובספרות מציגים…" ועוד.
האם כל מקור מידע הוא אמין, מהימן, תקף, ומשמעותי לחיינו? האם חדלנו במידה מסוימת לשאול שאלות, לבדוק, לבחון ולסתור? בסיס כל תיאוריה היא לסתור אותה, בסיס כל מחקר הוא לפקפק בתוצאותיו ולנסות להוכיח אחרת. ביום בו נמצא את עצמנו ללא תכונה מהותית זו של שאילת שאלות, הצגת תיאוריות חלופיות ואפשרויות יצירתיות, נדע כי תם עידן התבונתית.
בגלישה מהירה באתרי אינטרנט שונים בתחום האימון, אורח חיים ובריאות, עלינו לקרוא ביתר ביקורתיות את הכתבות, ההמלצות ויתרה מכך – את האבחונים והמחלות. שכן, במידה רבה אפשר למצוא טעויות וליקויים בין מקורות המידע, הבנת המחקר ומשמעותו, מסקנות החוקרים והאופן המקצועי שיש ליישמו בקהילה. קרי: עצם ציון השורה התחתונה, שמהווה במרבית המקרים את מסקנות החוקרים, לא בטוח שניתן להסתמך עליה. זאת מכיוון שאותו קורא (שלא חוקר באקדמיה לצורך העניין) לא בטוח שקרא את המחקר במלואו ואו אינו מסוגל להכיל את המידע הרב שנכלל במחקר והדרך ליישמו הלכה למעשה, לרבות הפער בין הכלל לפרט בעידן של אורח חיים פעיל, בריא ומותאם אישית.
ידע זה כוח, ולכוח משמעות רבה אך גם אחריות רבה – הן מקצועית והן אתית.
ידע זה כוח | צילום: pixabay
המלצות
1. הטילו ספק והמשיכו לשאול שאלות בכל תחום המתפרסם חדשות לבקרים במדיות השונות (ואף בספרים). בדקו מקורות נוספים, שאלו והתייעצו עם אנשי המקצוע המתאימים לכך.
2. קראו קריאה ביקורתית מלאה, לא רק את התקציר (Abstract) אלא את המחקר כולו (על כל חלקיו: סקירת הספרות, השיטות, התוצאות והדיון). כך ניתן לקבל תמונה מלאה על תהליך המחקר, תובנות חשובות וקבלת החלטות אובייקטיביות. כפי שנאמר: קריאה והסקת מסקנות כחלק מסקרנות למדע וידע.
3. השתמשו במדורי חיפוש מבוקרים ומקצועיים העומדים בקריטריונים להכללה בכתבי עת ארציים ובינלאומיים ברורים: לרבות ה-ACSM, NCSA, EFSMA, החברה הישראלית לרפואת ספורט, משרד הבריאות, עמותת עתיד ועוד.
לסיכום, במבט פיזיולוגי ניתן לומר כי כולנו במידה מסוימת "עיוורים חלקית". אנחנו חושבים שאנחנו רואים את העולם כמו שהוא באמת, ובעצם מפספסים משהו. בכל פעם שאנו פותחים את העיניים, האור הנקלט בפוטורצפטורים במוח מתורגם לתמונה, תמונה מוכרת, הזכורה לנו עמוק בזיכרון.
לא תמיד אנחנו רואים את מה שבאמת נמצא שם | צילום: pixabay
אבל יש איזור מסוים ברשתית שבו אין חיישנים הקולטים את האור. אזור זה מכונה "סקוטומה" (כתם עיוור). לכולנו יש אזור כזה. אם כך, איך יכול להיות שאנחנו לא מבחינים באזור שחור בשדה הראייה שלנו? כי המוח מנחש מה אמור להיות שם והוא משלים אוטומטית את החסר. לפעמים אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לראות וקליפת המוח החדשה הופכת את הצפייה למציאות וירטואלית. משמע שחלק מהעולם שאנו רואים אינו אלא אשליה.
איך אנו חושפים את הכתמים העיוורים? כיצד אנו רואים במלואה את האמת העומדת לנגד עינינו? דרך אחת היא "לפתוח את המוח", כמו שאמר הפילוסוף הצרפתי אנרי ברגנסון: "העין רואה רק מה שהמוח שלנו מוכן להבין".
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | מנכ"ל חברת Q Wellness (מבית מדיקס) העוסקת בתחום אורח חיים בריא לקהל המקצועי והרחב. מנהל מקצועי של קורסי הכשרה מתקדמים במכללה האקדמית בוינגייט
איתי גולדפרב | M.Sc פיזיולוג מאמץ ביה"ח אסותא, מרצה בביה"ס למאמנים במכון וינגייט
