אחרי ששני בלוך עשתה היסטוריה והשיגה את הקריטריון להשתתפות במרוץ הכביש של המשחקים האולימפיים בריו, ההיסטוריה הובילה אותנו אל משחקי רומא 1960 – הפעם האחרונה שבה השתתפו רוכבים ישראלי במשחקים האולימפיים. אלה היו הנרי אוחיון ויצחק בן דוד ז"ל, ואם נוברים מעט בעבר וחוזרים 56 שנים אחורה, אפשר להבין למה לענף האופניים לקחו כל כך הרבה שנים להתרומם לעומת ענפים אחרים.

יצחק (ז'ק) בן דוד נפטר ב-2007, הנרי אוחיון בן 82 ודי קשה לתפוס אותו בימים אלו, בטח כשזה קשור לראיונות לתקשורת. אבל אוחיון תמיד עשה הכל כדי לקדם את הענף שהוא היה אחד מחלוציו בארץ, וגם הוציא ספר אוטוביוגרפי שנקרא "גלגלי החיים". זה ספר שירתק כל חובב ספורט ובעיקר כל חובב אופניים, וסיפור ההשתתפות של אחיון ובן דוד ברומא 1960 היה יכול בקלות לקבל את השם "בדידותם של הרוכבים למרחקים ארוכים", כי זה מה שהרגישו שני הרוכבים שייצגו במשלחת גם את העולים החדשים ממרוקו וגם את ענף הספורט שמצד אחד היה כל כך יוקרתי בצרפת שהיתה המדינה ממנה קיבלו את ההשראה ומצד שני כל כך בתול בארץ ישראל, שלטענת אוחיון אף אחד מקברניטי הספורט בה לא הבין בו.

עוד כתבות בנושא 

צפו בראיון וידאו עם שני בלוך לקראת ריו 2016 
כך פעלה התכנית הסודית של איגוד האופניים להביא שני רוכבים לריו 2016 
הטור דה פראנס 2016 הסתיים: כריס פרום אלוף פעם נוספת 

הנרי אוחיון עלה לארץ בשנת 1956 כשהוא בן 22. הוא הגיע מהעיר סאפי, שבה התאמן בצורה מקצועית בקבוצה מסודרת, ובצומת דרכים בחייו בחר את העלייה לישראל על פני מעבר לקבוצת רכיבה בצרפת. אחרי 6 חודשים של התאקלמות הוא עבר מהאולפן בקיבוץ עין השופט למעברה באשקלון, העיר בה הוא חי מאז ועד היום. יחד עם יצחק בן דוד הוא הפך את הפועל אשקלון לקבוצה המובילה באותם ימים, והשניים שהיו חברים היו גם יריבים ספורטיביים מושבעים, כשב-1959 אוחיון ניצח את בן דוד באליפות ישראל. שנה לאחר מכן החליטו בוועד האולימפי הישראלי לשלוח נציגים גם מענף האופניים. רוב המדינות שלחו 4 רוכבים לתחרות הקבוצתית, אבל בישראל החליטו להסתפק בשני האשקלונים.

אוחיון עוד היה חייל בשירות סדיר כשקיבל את הבשורה שהוא נוסע למשחקים האולימפיים, אבל מהר מאוד הוא הבין שעם ההתנהלות החובבנית של הספורט הישראלי באותם ימים, קשה היה להגיע להישגים והישגים במקרה הזה כוללים גם הגעה לקו הסיום של מרוץ הכביש ברומא.

עם ההתנהלות החובבנית של הספורט הישראלי אז, היה קשה להגיע להישגים בעולם. הנרי אוחיון | צילום: באדיבות כרמי שרביט

אם תחפשו את התוצאות של השניים במסמכים הרשמיים תמצאו שאוחיון סיים במקום ה-39, ובן דוד לא סיים. אם תחפרו קצת יותר תבינו שאוחיון פרש הקפה אחת לפני הסיום (זה היה מסלול של 175 קילומטרים ב-12 הקפות) ובן דוד נפסל עוד לפני כן מכיוון שמשקפי הראייה שלו נפלו והוא רכב הפוך במטרה לחפש אותם. זה נראה כמו חומר טוב לכותרות משפילות בעיתונות ובספרו כתב אוחיון שזה אכן מה שקרה.

אבל אם תחפרו עוד קצת בהיסטוריה תבינו עוד הרבה דברים. בספרו של הנרי אוחיון אפשר ללמוד על הכנה לקויה ועל רוכבים שהגיעו למרות ל-175 קילומטרים כשתחרויות ההכנה הארוכות ביותר היו למרחק 100. מסופר שם על ספורטאים צעירים שמצאו עצמם לבד, ללא מאמן או גורם מקצועי מלווה, ויום לפני התחרות החשובה בחייהם חיפשו מכונאי אופניים באיטליה כדי לתקן את אופניו של בן דוד מכספם הפרטי של השניים. אם תצפו בסרט היסטורי על אותו מרוץ אופניים ברומא, תראו קהל איטלקי נלהב פרוש על הכבישים הצרים, כשאוהדים רבים משפריצים מים על פניהם של הרוכבים. אגב, זה מה שגרם לנפילת משקפיו של בן דוד. וזה כנראה לא יקרה על המסלול האולימפי הסגור לקהל במחסומים בריו 2016.

אוחיון הגיע למרוץ הזה די טעון. הוא זינק אליו אחרי שנאלץ "לשרוד" תנאים לא קלים לספורטאי לפני התחרות החשובה בחייו. זה אומר, לפי ספרו, שהוא היה צריך להגיע להתאמן באותו מסלול מרחוק, ללא רכב ליווי, לפתור את כל הבעיות בעצמו יחד עם חברו בן דוד, והנחמה היחידה שלו היתה המפגש עם נבחרת האופניים המרוקאית, שבסופו של דבר עזרה להם באימון המסכם.

בזינוק עצמו מצאו את עצמם שני הישראלים בשורות האחרונות בגלל בעיות בירוקרטיות, אבל המטרה של אוחיון היתה לפלס את דרכו אל הדבוקה המובילה וזה מה שהוא עשה. הוא רצה להיות שם כדי להפחית סיכוי לתאונות וכדי להיות לצדם של מכתיבי הקצב כשתגיע העלייה הראשונה אחרי ארבעה קילומטרים – הנרי אוחיון אהב עליות. אבל הצרות הגיעו בירידות ובאחת מהן אחד הרוכבים עקף אותו והתנגש בו. אוחיון נפל לתעלה וכל ניסיונותיו לחבור לדבוקה המובילה בעליות המפותלות לא צלחו. כוחותיו נגמרו, לנפילה ולכל מה שהתלווה לתחרות לפני ותוך כדי היתה השפעה מנטלית גדולה עליו וחוץ מזה הוא נפצע ברגלו. הוא המשיך לרכוב אבל בסיומה של אותה הקפה כבר התנפל עליו הצוות הרפואי במקום ואז הוא הבין שהוא למעשה פרש.

העריכו אותו על כך שנלחם במרוץ הכביש ברומא. הנרי אוחיון | צילום: באדיבות כרמי שרביט

אוחיון כתב בספרו שהפציעה שלו "הוכיחה" כביכול שהוא נלחם ולכן הוא לא "נקטל" יותר מדי על ידי ראשי המשלחת והתקשורת, לעומת חברו שחוסר ההבנה שלהם לגבי מה שקרה לו גרם להם לשלוח אותו לישראל מוקדם מהצפוי. אוחיון לקח קשה מאוד את היחס המזלזל ליצחק בן דוד והיה לו קשה לחזור ולהתחרות בארץ. אבל בסופו של דבר הוא עשה זאת והשלים 7 זכיות באליפות ישראל באופניים. אבל אותה הופעה ברומא לא תרמה לענף, ועובדה שהמרוצים נותרו קטנים ואפילו הנרי אוחיון העביר בירושה את השליטה בענף אופני הכביש לאחיו הצעירים.

בסופו של דבר, ככל שהשנים עברו, ענף האופניים זכה לחשיפה בעיקר בזכות אנשי תקשורת שהתחברו בעצמם לענף הזה. זה מה שנתן את הדחיפה העיקרית להתפתחות שלו בתחילת שנות האלפיים, כמו גם המודעות שהלכה וגדלה לאופני השטח ככלי לשיפור אורח החיים הבריא. כך נוצר בעצם הבסיס לענף שהולך וגדל בצורה משמעותית בארץ, והכי חשוב – ענף ששולח שני נציגים למשחקים האולימפיים בריו: שני בלוך באופני הכביש ושלומי חיימי באופני ההרים.