בסוף השבוע האחרון, ריכז שחיין העבר האולימפי ערן גרומי סביבו קבוצה גדולה של שחיינים, חלקם עם עבר אולימפי (כמו יואב ברוק, מיקי חליקה וטל שטריקר), לאימון פתיחת שנה בתרגיל 100 פעמים 100 מטר חתירה. שחייני עבר מנוסים כבר שחו תרגילים (סטים) כמעט מכל הסוגים והמינים. תרגיל ה-100X100 הוא אחד המפורסמים, שלא לומר הידועים לשמצה. כיום, מעטים שוחים אותו.

אימון פתיחת שנה בתרגיל 100 פעמים 100 מטר חתירה

בשנות ה-80' חזר נדב בטשא, שיאן ישראל ב-1,500 מ' חתירה מתקופת לימודי מכללות באוניברסיטת יאנגסטאון סטייט באוהיו, והביא עמו למכבי חיפה את הקללה אותה כינה "אימון חנוכה המסורתי". מה שהחל כסט של 60 פעמים 100 מטר תפח במהרה עד ל-100 פעמים 100 מטר ואיים להרוס לשחיינים צעירים חופשות חנוכה וטיולי תנועות הנוער. חנוכה אחד אחרי השני נכנסו שחייני הנוער החיפאים למים וחפרו אימון של 10 ק"מ מחולק ל-100 פעמים 100 מטרים. אינטרוואלים למטורפים. הקושי בתרגיל מורכב משלושה – האורך, החוסן המנטלי (שלא לומר כיבוי המוח) הנדרש כדי להשלימו, אבל בעיקר בעיקר – זמני היציאה.

למי שאינו שחיין נסביר מה הם זמני יציאה: הכוונה היא לזמן שחולף בין פעם אחת לפעם הבאה בה מתחילים את האינטרוואל. אם זמן היציאה הוא 2 דקות, אז יש לצאת לשחיית 100 מ', ובחלוף 2 דקות לצאת ל-100 מ' הבאים. כל הזמן בין רגע ההגעה לקיר לבין זמן היציאה, הוא זמן של המנוחה המיוחלת. ככל שמתקצרים זמני היציאה, כך מתקצרות המנוחות ויש צורך להגביר קצב. יציאה על 1:30 דקות, משמעה שעל השחיין/נית לסיים את ה-100 מ' לפני חלוף 1:30 דקות, ולצאת כשחולפת בדיוק דקה וחצי מאז תחילת ה-100 מ' הקודמים. זמני היציאה של הקבוצה המהירה בתרגיל שערך גרומי היו אלו: עשר פעמים 100 מ' ראשונים יציאה על 1:50 דקה (חימום); שלושים פעמים 100 מ' הבאים יציאה על 1:40 דקה; שלושים פעמים 100 מ' הבאים יציאה על 1:35 דקה; שלושים פעמים 100 מ' הבאים יציאה על 1:30 דקה. יחד מגיעים ל-100 פעמים 100 מ'.

בארה"ב תקופת השיא של הסטים המטורפים הללו היתה בסוף שנות ה-70' וראשית שנות ה-80'. תרגילים מפרכים שעיקרם נועד לטחון קילומטראז' גבוה, לחדד משמעת וחוסן מנטלי, להחדיר תחושת קצב לעצמות, ולבנות גאוות יחידה. מכל האגדות על הסטים האגדיים של שנות ה-70' וה-80', האגדה הגדולה מכולן היא של בובי האקט.

האגדה הגדולה מכולן. בובי האקט

שיאני גילאים
השחייה התחרותית מזדקקת ומגיעה למיצג הטהור שלה אחת לארבע שנים במשחקים האולימפיים ואחת לשנתיים באליפויות עולם. אבל עד אותו הרגע, שנים על גבי שנים של אימונים מפרכים ותחרויות מניבים שיאנים מסוג אחר – שיאני הגילאים. מדובר בשיאים עולמיים ולאומיים לבני קבוצות הגיל השונות. מדינות בעלות מסורת שחייה, מדרגות ועוקבות באדיקות דתית אחרי שיאני הגילאים שלהן. עד גיל 18 לפחות, כל שחיין שואף לא רק להתקדם בתוצאותיו ובמיקום, אלא גם לשבור שיא גילאים. את טבלת שיאני הגילאים האמריקאית מפארים כמה מהשמות הגדולים ביותר בעולם השחייה. ממייקל פלפס, דרך מיסי פרנקלין, קייטי לדקי, אהרון פירסול, דנה וולמר, ועד השמות הצעירים והחדשים של מייקל אנדרו, קיילב דרסל, סימון מנואל וריס וויטלי.

טבלת שיאניות גילאי הנשים האמריקאית מתפארת בשני שמות אגדיים שחוזרים אחורה לסוף שנות ה-70' של המאה הקודמת – סינתיה וודהד במשחי החתירה ומארי טי. מהאר במשחי הפרפר. אבל השמות הוותיקים ביותר הם דווקא של גברים – שניהם במשחה ל-1,500 מ' ושניהם משנת 1976 – אחד מהם, מאולימפיאדת מונטריאל 1976 עצמה. ב-1976, ג'סי וסאיו האמריקאי מפורטו ריקו שחה 1,500 מ' ב-15:31 דקות כשהיה בן 14, ובובי האקט שחה 1,500 מ' ב-15:03 דקות בגמר האולימפי במונטריאול 1976, כשהיה בן 16 בלבד. שני שיאי הגילאים האלו מחזיקים מעמד כבר 38 שנים.

זהו סיפורו של בובי האקט
האקט נולד בעיר יונקרס בדרום מדינת ניו-יורק בשנת 1959. חודשים ספורים לפניו באותה שנה, נולד בצד השני של ארה"ב, בקליפורניה, בריאן גודל. שנה קודם נולד באוסטרליה ילד בשם סטיבן הולנד. השלישייה הזאת עוד תגיע לגמר ה-1,500 מ' חופשי באולימפיאדת מונטריאול 1976 כשהמבוגר שבהם בן 18 ולצעיר, האקט, טרם מלאו 17. הם נכנסו למשחה כשלושת המועמדים לניצחון, והם אכן יצאו ממנו עם מדליות על הצוואר.

קטרינה רדק מראיינת את בריאן גודל ובובי האקט שמשחזרים את הגמר ההיסטורי ממונטריאול

בעוד שלקראת המשחקים האולימפיים התאמן גודל בקבוצה החזקה והממוסדת במישן ויאחו, קליפורניה, וסטיבן הולנד כבר היה גיבור לאומי באוסטרליה לאחר שהחזיק בשיא העולם ב-1,500 מ', האקט התאמן בבידוד יחסי בקבוצה רגילה בחוף המזרחי של ארה"ב, בעיקר בבריכות קצרות של 25 יארד.

מאמנו של האקט, ג'ו ברנל, היה אביו-מולידו של הסט הנוראי 100 פעמים 100 על 1:00. עבור האקט היו אלו 100 פעמים 100 יארד (91.44 מ') על זמן יציאה אחיד, קבוע ולא נורמלי בעליל – דקה אחת בלבד! האקט השלים את התרגיל המטורף לראשונה בסוף 1975 ועוד מספר פעמים בשנת 1976. זמני ההגעה שלו היו סביב 57 שניות במאות הראשונים, ובהדרגה ירדו לכיוון 54 שניות ל-100 יארד. אם מקבילים את המרחק ל-100 מטרים, מדובר על 100 פעמים 100 מטרים ביציאה של 1:06.6 דקה, ועל זמני הגעה שבין 1:00 ל-1:03 דקה. האקט הפך את ה-100 פעמים 100 יארד על יציאה של דקה, לטריטוריה אישית שלו. פעם אחת, אחרי הסט הנורא, יצא האקט עם קבוצתו לחגיגת סיום עונה, שבסיומה דרש המאמן ג'ו ברנל מהאקט לחזור לבריכה ולשחות עוד פעמיים 1,500 מ' – הפעם השנייה בסגנון הפרפר.

לגמר האולימפי במונטריאול עלו האקט, גודל והולנד. המטרה של האמריקאים היתה לנצח את הולנד האוסטרלי. האקט, שהיה מורגל לצאת בקצב מטורף ולנסות להחזיק עד הסוף (וכבר החזיק בשיא העולם ב-800 מ' אותו קבע במהלך ה-1,500 מ' במבחנים האמריקאים לאולימפיאדה), שינה טקטיקה ויצא קצת יותר לאט. הוא בכל זאת הסתובב ראשון ב-800 מ' על 8:03 דקות. הולנד הבין שהגיע הזמן ללחוץ ועבר קדימה אחרי 950 מ'. האמריקאים נצמדו אליו. בחלוף 1,350 מ' החל גודל להדליק את הסיומת המפורסמת שלו, חלף על פני בובי האקט והמשיך להגביר. אחרי 1,400 מ' הוא עבר להוביל כשחלף על פני הולנד. להאקט עצמו עוד נותר כוח לרדוף. בסיום ניצח גודל עם שיא עולם של 15:02.4 דק', האקט עקף את הולנד וסיים שני ב-15:03.9 דק' והולנד האוסטרלי סיים שלישי ב-15:04.6 דקות. ולדימיר סלניקוב הגדול, עדיין בן 16, סיים במקום החמישי על 15:29 דקות וארבע שנים אחר כך, במוסקבה, היה לאדם הראשון שירד מ-15 דקות ב-1,500 מ'.

מאז, ה-20 ביולי 1976, נותר בובי האקט עד עצם היום הזה שיאן גילאי 16 האמריקאי ב-1,500 מ'. מלך ה-100 פעמים 100 יארד על דקה יציאה. האקט המשיך את חייו בלימודים גבוהים באוניברסיטת הרווארד, ובבית הספר למנהל עסקים של הרווארד ועוסק היום בעסקי נדל"ן מסחרי. אז כשמדברים איתכם על סט של 100 פעמים 100, תזכרו את בובי האקט, שיצא את כולם על דקה אחת.