כולנו חווים את התחושה של מה שנהוג לכנות "לחץ", בין אם זה קורה מדי יום, כל שבוע או אם יש לכם מזל – כל חודש. הלחץ גורם לתחושה של כבדות, כאבים גופניים, מתח בשרירים, בחילות, כאבי בטן, חוסר אונים, שיתוק, חוסר ריכוז ומיקוד, ומוצפות. תחושה זו מתעוררת בואריציה גופנית או רגשית/מחשבתית, או במשולב, כאשר האדם מרגיש שאין לו מספיק משאבים וכלים להתמודד עם סיטואציה מסוימת. חלק מהאנשים אינם מגדירים חוויה זו כלחץ אלא דווקא כחרדה או מתח נפשי.
כל ספורטאי מתמודד עם הלחץ בדרך אחרת | צילום: Jeff Drongowski
עוד כתבות בנושא
מה עומד מאחורי הצורך של מתאמנים לקבל פידבקים?
האם כשרון מספיק כדי להפוך לספורטאי על?
האם מסגרת עוזרת או הורסת לספורטאים חובבים?
בשפה המקצועית ישנו מונח אחד המאגד את כלל התחושות הללו ביחד לכדי ביטוי מילולי אחד – "דחק". הוא משקף למעשה את תחושת המצוקה (הבאה לידי ביטוי ברמה הגופנית והמחשבתית/רגשית) שחש אדם. המקורות השכיחים לתחושת דחק הם עומסים רגשיים או גופניים, כאשר הכוונה היא גם לעוצמות של גירויים. למשל, עוצמת קול גבוהה עלולה לגרום לתחושה של דחק, אדם שחש שאינו בשליטה או שנסיבות חייו אינן בשליטתו (מחלה או פציעה למשל) חווה דחק. שינויים בחייו של אדם, גם לטובה (נישואין, הולדת ילד), מהווים פעמים רבות מקור לתחושות של דחק, כמו גם מצבים בהם האדם נתון בצומת דרכים ועליו לקבל החלטות בעצמו.
גם אופי וסוג העבודה הם בעלי השפעה משמעותית בכל האמור בתחושת דחק. עבודה במשמרות למשל, מחסור בשעות שינה או שינה לא איכותית, חוסר ביטחון כלכלי או אישי, חוסר וודאות לגבי מצבים שונים בחיים האישים, קריירה (אפילו ספורטיבית), אי הצלחה בתחום האישי וכדומה. במקרים אלה של תחושת דחק או "לחץ נפשי", הוא בא לידי ביטוי בהפרשת הורמוני לחץ שונים כמו למשל קורטיזול ואחרים, העשויים להשפיע גם באופן שלילי על תפקוד מערכות הגוף השונות והעלאת גורמי הסיכון ללקות במחלות שכיחות כמו סוכרת, למשל.
בספורט ישנם מצבים אשר מקובל להעריך כי יהוו מקור לתחושת דחק: השתתפות בתחרויות, משחקים, השתתפות במירוצים. למעשה, כל סיטואציה שחורגת משגרת האימונים ומעמידה את הספורטאי וביצועיו מול וביחס לאנשים אחרים. גם אימונים הבנויים באופן רציף ועם אוריינטציה תחרותית, יגרמו לדחק במהלך העבודה השוטפת, וזאת על מנת להפוך תחושה זו כחלק מן השגרה (שהרי עם שיגרה ודברים מוכרים אנשים יכולים להתמודד באופן טוב הרבה יותר).
ספורטאים ברמת מוכנות גבוהה ובעלי ניסיון, הם בעלי מסוגלות גבוהה יותר להתמודד עם הדחק, על רקע החשיפה וההתנסות הרבה יותר עם מצבים "מלחצים". היתרון של ספורטאי וותיק הנו לא רק ברמת המיומנות הספורטיבית, אלא ברמת המיומנות המנטלית. זאת בתנאי שישנה הכנה ושימת דגש על התמודדות עם לחצים כחלק מן השגרה. גם לספורטאים מיומנים ומנוסים ישנן לפעמים חוויות של לחץ, ולעתים לספורטאים לחוצים מפני האפשרות כי יחוו לחץ. לפעמים זה משקף את תחושת הסביבה המקיפה את הספורטאי, שאומרת שזה טבעי ומצופה לחוש לחץ שיגרום לו לחוסר נוחות – דווקא מפני שאינו חווה תחושות מעין אלו.
בספורט זה קורה ועוד איך, ולא רק בתחרויות | צילום: thonkstock
לכל ספורטאי יש דרכים ייחודיות אותן הוא מאמץ במקרים של התמודדות עם לחץ. זה יכול להתבטא בהאזנה למוזיקה מסוגים מסוימים, שיחות עם איש מקצוע, שהות במקום שאהוב עליו ומרגיע (כמו חוף הים או מקום מסוים עם נוף ייחודי) ואפילו קיום יחסי מין. במקרים לא מעטים, כשמדובר בספורטאים ברמה הגבוהה ואף מקצוענים, מדובר בפעולות קבועות, רוטינות, שחלקן משקפות אמונות שונות שלא רק שאין להן ביסוס מדעי אלא לעתים אף נראות כאמונות תפלות. רוטינות אשר אמורות להפחית את תחושת הלחץ/דחק שאותו ספורטאי חווה. רמות לחץ גבוהות מוכרות הן לספורטאים יחידניים וגם לספורטאים קבוצתיים. לעתים ההבדל הוא שספורטאי יחידני מתמודד עם הלחץ של התחרויות במהלך השנה בעיקר לבדו עם עצמו. זה לא פשוט כלל ועיקר וגם לא בטוח שמתאים לכל ספורטאי באשר הוא.
במצב מעין זה, כמו גם במצבי דחק אחרים, ישנם כלים שונים להתמודדות שאותם חשוב להתאים לכל ספורטאי לפי צרכיו. יחד עם זאת, חשוב לבדוק באופן ראשוני את מקור תחושת הלחץ ואת משאבי ההתמודדות: למשל: צפייה בתחרויות/משחקים בהם הספורטאי מעריך כי חווה לחץ אשר התמודד או לא התמודד אתו, לנתח את הסיטואציה ביחד וללמוד על הכישורים, היתרונות והחסרונות, ובכך לגבש תכנית עבודה.
