אקספו ישראמן אילת 2017. מתחם המציגים עמוס בדוכנים, אוהלים, דגלים, מוזיקה ואנשים רבים. תחושה של בזאר ושוק איכרים שוקק חיים, צבעים וריחות. כן, גם שוק אוכל פלאו לקרניבורים נמצא בסמוך לחגיגה, ומוסיף לה נופך מריח ומעושן. בפינה הצפונית של המתחם עומד דוכן גדל ממדים ובו ציוד לתיקון וכיול אופניים. תור גדול משתרך במקום. לחץ, חשש, פנים מודאגים, הרבה מתח באוויר. טריאתלטים ורוכבי שלשות עומדים בתור עם אופניהם ונראים מאוד לחוצים. הרבה שאלות מסוג WH QUESTIONS נשאלות: למה לא בדקתי? מדוע חיכיתי עד….?, האם זה יהיה מוכן בעוד 15 דקות? צריך להכניס את האופניים למתחם בעוד שעה…מה יהיה איתי?
תסמונת הדחיינות היא אחת מהתופעות האנושיות השכיחות והמוכרות ביותר | צילום: באדיבות קובי אורן
עוד כתבות בנושא
10 כללים שיעזרו לכם לשפר תוצאה בישראמן
מה מלחיץ יותר? ספורט אישי או קבוצתי?
לרוץ בקבוצה או לבד? 20 עובדות שאתם חייבים לדעת
תסמונת הדחיינות, או בכינויה LAST MINUTE SYNDROME היא אחת מהתופעות האנושיות השכיחות והמוכרות ביותר. נמצא אותה כמעט בכל תחום בחיינו: הגשת עבודה סמינריונית באוניברסיטה, תיקון גג דולף, ללכת לרופא השיניים, הגשת דו"ח נתונים לבוס, לסדר את הבית לפני שהאורחים מגיעים, ולבדוק את האופניים לפני התחרות. דחיינות היא תופעה מדוברת מאוד בשנים האחרונות, וזוכה לחשיפה תקשורתית נרחבת. אם נתבונן בה במציאות, נגלה כי רובנו סובלים במידה כזו או אחרת מתופעותיה.
לכולנו יש רשימת משימות ומטלות שעלינו להשלים במשך היום, השבוע, לפני תחרות. רשימת נושאים שחייבים לעשות. ישנם כאלה שמבצעים את המטלות שלהם ברגע שבו הן צצות, אך רובנו נוטים לדחות עוד קצת ועוד קצת את הרגע שבו נתפנה לבצע אותן. דד ליין – ביטוי זה בשפה האנגלית ממחיש יותר מכל את הלחץ והמשמעות של ביצוע מטלות במועד כי אחרת נפסיד, לא נצליח, ונעריך את עצמנו באופן נוקב וביקורתי.
תסמונת הדקה האחרונה אינה פוסחת על הספורטאים. התיאור לעיל של טריאתלטים ורוכבי אופניים מדויק ואותנטי. זה חוזר על עצמו בכל ישראמן. שנה שלמה הם התאמנו לקראת המאורע הגדול. השקיעו משאבי זמן, חומר וממון על מנת להיות בשיאם ברכיבה ל- 180 ק"מ או 90 ק"מ בחצי המרחק. רכיבה עם עליות, ירידות, רוחות, הרבה העברות הילוכים ושימוש שכיח במעצורים. כל אלה מחייבים אופניים תקינים.
אז מדוע אותם ספורטאים חיכו לשעות האחרונות שלפני הכנסת האופניים למתחם שטח ההחלפה? מדוע לא בדקו ותיקנו את האופניים שבוע או שבועיים קודם לכן?
איך מכניסים את כל האימונים ללו"ז המטורף של החיים? | צילום: pixabay
אם דחיינות היא בעיה כמעט של כולם, איך רוב הספורטאים מצליחים בכל זאת להתחרות ובהצלחה, לשפר הישגים ולהיות בשיאם בחלק מהתחרויות? רובם שולטים בדחיינות לא רע בזכות שני מנגנוני איזון עיקריים: הראשון הוא מנגנון הפחד מהעתיד לבוא בתחרות או באימון חשוב, אימון מסכם, מודל הכנה. השני, הוא מנגנון תחושות האשם בהווה.
הפחד מהעתיד אומר לנו שלא נצליח להתמודד עם התחרות והמטרות שהצבנו לעצמנו, שניכשל, שלא נעמוד בציפיות שלנו ושל אחרים. מנגנון תחושת האשם בהווה הוא מנגנון קצת יותר מתוחכם והוא גורם לנו להרגיש גרוע, לא אחראיים, לתחושת פספוס ותסכול. רבים מכירים את התרחיש הבא: לא התחשק לי לקום מוקדם. הדחיינות היא – אעשה את אימון הריצה בערב אחרי העבודה. תחושת התסכול הולכת ומתעצמת מהצהריים ולקראת ערב: מדוע לא קמתי מוקדם? למה אכלתי כל כך הרבה בצהריים? זה לבטח ישפיע עלי באימון. האם להיכנס הביתה לילדים ולמשפחה או שאמשיך מהעבודה לאימון? כל אלה יוצרים תחושת תסכול ומתח, ולעתים פוגעים בביצוע של האימון.
לא דוחים יותר. נרשמים עכשיו לישראמן אילת 2018. להרשמה לישראמן לחצו כאן
קיים הבדל מסוים בין דחיינות בקרב ספורטאים המתאמנים בקבוצה תחת שרביט המאמן/ת עם הנחיות, מועדי אימון קבועים וכוח הקבוצה, לבין ספורטאים המתאמנים באופן עצמאי ולבד. ההבדל העיקרי הוא ביכולת הניהול, ניהול זמן. אימון בקבוצה פותר לנו לא אחת בעיות ולבטים. המאמן/ת מפקחים עלינו ונותנים הנחיות כשאנו דוחים או לא מבצעים אימונים, הקבוצה עצמה כמוקד כוח מדרבנת אותנו ואינה מעודדת דחייה של אימון או הכנה לקראת תחרות. בקבוצה קיים לחץ חברתי להצליח ולהוכיח למאמן ולעמיתים שאני טוב והכנתי את עצמי כראוי. אימונים מתקיימים במועדים קבועים וללא גמישות יתרה (בדרך כלל), הם "מחייבים" אותך להגיע ובזמן, אחרת תפספס את האימון ולא תקבל תמורה לכספך.
אימון עצמאי לעומת זאת קשה מעט יותר. אתה המפקח והמנהל של עצמך. דין וחשבון תוכל לתת רק לעצמך. הגמישות בקבלת החלטות של עצמך גבוהה יותר. הקושי בניהול עצמי שכיח יותר בקרב מתאמנים עצמאיים "חדשים". בדרך כלל הם יתקשו יותר לגייס מנות גדושות של מוטיבציה ונחישות לעמידה במשימות ובאימונים שקבעו לעצמם, יתקשו בניסוח וקביעת מטרות מדויקות ותואמות ליכולתם, ויצטרכו לעבור תהליך למידה ארוך יותר באין יד מכוונת.
טיפים להתמודדות עם הדחיינות
1. לקבוע מטרות ודד ליין – קביעת מטרות ולוח זמנים מחייב זה משהו שמאפשר מיקוד, השקעת משאבים נכונה, רותם אתכם למטרה ומכניס סדר ללו"ז הצפוף שלכם. אני ממליץ שהמטרות יהיו בחלקן קשות להגשמה אך ראליות וברות השגה. לדוגמה:
מטרה ראשית – לסיים בהצלחה וב-CUT OFF את ישראמן אילת המלא בינואר 2018.
מטרה משנית – לבצע תחרות חצי איש ברזל בשדות ים בזמן של 6.30 שעות.
מטרה משנית – להשתתף בטריאתלון נתניה במקצה אולימפי כאימון תרגול בלבד ללא לחץ זמנים והישג נדרש.
לקבוע מטרות הגיוניות אבל קשות. ישראמן | צילום: ניר עמוס
- להתאים את המטרות והאימונים למאפייני החיים שלכם – משפחה, ילדים, קריירה, יכולת אישית, גיל, מקום מגורים. מתאמן שהוא מנהל, עם 3 ילדים קטנים, עובד שעות ארוכות וגר באזור הררי מבודד, יתקשה לנהל מערכת אימונים מורכבת עם מטרות קשות להשגה. הצפי לבלת"מ, שינויים ודחיינות מוגברת גבוה יותר.
- לכתוב רשימת משימות – אחרי שקבעתי את המטרות כדאי לכתוב ולארגן אותן, להקדיש יום יומיים לטיפול בכל המטלות עד שאבצע את כולן, ומנקודה זו לנהל את המשימות באופן שוטף וקל יותר. למשל, משימה טכנית – להכניס את האופניים לטיפול ובדיקה כללית שבועיים לפני הישראמן על מנת שאוכל לנסות אותן ברכיבה ולוודא שהכול תקין. עלי לתאם תור מול המטפל ולוודא שיקבל אותי.
- סיוע של חבר – לעזור לחבר לנהל את משימות האימון שלו ולעודד אותו להגיע לרמת ביצוע מלאה של התכנית, ומאידך לקבל מהחבר את אותה מנה של סיוע, דרבון ועידוד. לדוגמה: לצלצל לחבר שמתקשה להשכים מוקדם, או שיתקשר אלי. לעדכן בשעת ערב על האימון המוצלח שעשיתי בבוקר. זה יכול להיות מול חבר קרוב מאוד, או חבר לקבוצה שמתאמן איתי.
- היום אין לי חשק וכוח – אל תהיו קשים מדי עם עצמכם. זה בסדר גמור להוריד הילוך כשחשים לחץ, עייפות, או כשלא מסתדר לכם. זכרו שהמלחמה בדחיינות היא מלחמה באני הפנימי שלכם ולא בגורם חיצוני. לדוגמה: ישנתי מעט שעות בלילה ויש לי אימון בוקר מוקדם. עלי להבין שעדיף לישון יותר מאשר להתאמן במצב עייפות קיצוני העלול לגרום לפציעה, ויכולת ביצוע נמוכה יותר.
- אם אתם יודעים שהנכם דחיינים מושבעים, קבוצה עם מאמן/ת מנוסה תסייע לכם מאוד להתגבר על התופעה, ללמוד שיטות ודרכים, לשאוב אנרגיה ומוטיבציה, ולמקד את האימונים והמטלות באופן מיטבי.
בהצלחה באימונים ובמטלות של החיים.
