אחת מפציעות הספורט השכיחות ביותר היא נקע בקרסול, ובמקרים רבים היא גם חוזרת על עצמה. המילה נקע מתארת למעשה נזק או קרע לרצועה כלשהי ברמה כזו או אחרת, כאשר השימוש השכיח ביותר הוא לרצועות הקרסול. בגופנו יש מפרקים בין עצמות, שמאפשרים לנו תנועה ויכולות פיתוח כוח. העצמות ינועו סביב אותם מפרקים בעזרת מערכת השרירים, שמופעלת על ידי מערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה). המערכת שאחראית לכל המערכות הנ"ל ומאפשרת לייצר תנועה במישור הרצוי, בכמות ובדיוק התנועתית הרצוי, היא מערכת הרצועות. היא מאפשרת יחס מיטבי בין העצמות השונות, תוך כדי תנועה ללא עודף תנועתי שעלול להוביל לתנועה לקויה ולא איכותית ואף לפציעה.
יש הרבה מה לעשות בעניין | צילום: pixabay
עוד כתבות בנושא
צפו: 5 פציעות נפוצות בעולם הריצה
האם יש קשר בין ריצה לכאבי גב תחתון?
מהם השרירים הכי חשובים בריצה?
נקע בקרסול נוצר עקב טראומה או חוסר יכולת תפקודית של המערכת הנוירומוסקולרית (המערכת העצבית-שרירית) להגיב כיאות למצבי שטח משתנים ולשמור על מנח המפרק. בספורט הפציעה שכיחה עקב פעולות המשלבות שינוי כיוון ונחיתות מקפיצות.
קצת אנטומיה להתמצאות
הרצועות הן רקמת חיבור המחברת בין 2 עצמות. רמת המתח שרצועה יכולה להגיע אליו הנה מוגבלת יחסית, ולרוב תהיה סביב 10% מאורכה המקורי. זוהי תכונה חשובה מאוד, שכן במצב של תנועה נלווית לא רצויה (כפי שלמשל קורה במנגנון נקיעה, או פריקה בכתף) הרצועות ימתחו יחסית מהר, ואם מנגנון התנועה לא מהיר ואלים מדי – הן יכולות לתת מענה בזמן אמת וביחד עם מערכת השרירים למנוע נזק ופציעה.
מפרק הקרסול בנוי למעשה משני מפרקים:
המפרק העליון: שני הפטישונים שמהווים את סיומת עצמות ה-Fibula וה-Tibia ועצם הטלוס שביניהם לתנועות כפיפה כפית וכפיפה גבית.
המפרק התחתון: מכיל את הטלוס שהזכרנו ביחד עם עצם העקב (Calcaneus) לתנועות במישורים הקורונרי-הוריזונטלי, בהם התנועה הצדית תאפשר מפגש אידאלי של העקב עם הרצפה ותנועה מפרקית. התנועות במישור החזיתי (תנועות לצדדים) במפרק הקרסול נקראות: In-Version ו – E-Version.
תיאור הפציעה (מכניזם והשלכות)
הנקע השכיח ביותר הוא בסיבוב פנימי ומעורבות בו הרצועות החיצוניות של המפרק.
אנחנו נבדיל בין 3 מצבים עיקריים בעת נקע בקרסול: מתיחת יתר של רצועה (ATFL), קרע חלקי או מלא של רצועה אחת או יותר, ושבר תלישה.
נקע בקרסול וכל נקע ניתן לחלק ל 3 רמות נזק:
נקע בדרגה 1
- מתיחה וקרע קל של הרצועות בחלק החיצוני (לטראלי) של הקרסול – לרוב הראשונה והיחידה ברמת חומרה זו תהיה רצועת ה ATFL (המקשרת בין עצם הטלוס לעצם השוקית).
- מעט חוסר יציבות במפרק. לעתים אין בעיית אי יציבות כלל ברמת נקע זו
- כאב קל עד בינוני
- נפיחות עלולה להיווצר סביב אזור הנקע
- קושי קל עד בינוני בפעילויות של נשיאת משקל כמו הליכה וריצה.
במקרים רבים זה קורה בריצת שטח | צילום: thinkstock
נקע בדרגה 2
- קרע בדרגה בינונית של רצועות החלק החיצוני בקרסול
- חוסר יציבות ברמה משתנה במפרק הקרסול
- כאב בינוני עד קשה ולרוב קושי משמעותי ביכולת ללכת ולשאת משקל על הרגל
- נפיחות ונוקשות באזור המפרק ובאזור המקורב של עצם השוק
- שטפי דם מקומיים
נקע בדרגה 3
- קרע מלא של רצועה בקרסול (לרוב ATFL)
- חוסר יציבות ניכר בקרסול
- כאב חריף
- נפיחות מקומית ניכרת
- שטפי דם מפושטים
בעקבות הנ"ל, נוצרת טראומה מקומית בכלי הדם שגורמת לתסמיני דלקת (נפיחות, חום, אדמומיות ורגישות מקומית).
מערכת העצבים המרכזית תגיב בצורה של הפעלת יתר (היפר-סנסיטיביות), דבר שיתבטא בתופעות של היפראלגזיה (כאב חריף יותר מאשר במצב נורמלי בתגובה למגע , נשיאת משקל וכדומה) ואלודיניה (כאב במצבים בדרך כלל לא מגרים כאב). התופעות הללו הגיוניות ונורמליות בשלב הראשוני ככלי מגננה על גופינו ועל הקרסול. צריך להיות ערים שבתוך תהליך השיקום שיבוצע עם הפיזיותרפיסט – התופעות פוחתות ונעלמות עם השיפור הכללי והשגת מטרות השיקום.
לאחר השלב האקוטי (72 שעות) הגוף יחל ביצירת רקמת חיבור שעלולה להתקצר בגלל שמיקומה לא חופף לרקמה הפגועה המקומית..
6 גורמים תורמים לנקע בקרסול
- נקעים חוזרים: כיול הרצועות נפגע ועמו נפגע טיימינג גיוס השרירים היציבתיים.
- איכות תנועתית ירודה בין מפרקי הגפה התחתונה השונים בשלבי ה-Gait Cycle
- (Swing + Stance), הנובעת מקשר נוירומוסקולרי פגום ה"מכריח" את המערכת המייצבת הסטטית (בעיקר הרצועות) לספוג עומס גדול יותר עקב חוסר יעילות תפקודי במערכת המייצבת הדינמית (בעיקר השרירים).
- חולשה בשרירים החולשים על מפרקים פרוקסימליים יותר מהקרסול (באזור האגן/ירך/ברך) או מגבלת טווח תנועה באחד מהנ"ל – עלולה לגרום לקרסול לעודף תנועה או לשרירי הקרסול לעבוד בעומס יתר.
- משטחים לא יציבים ועומסי ונפחי עבודה לא מתאימים – עלולים גם הם להיות טריגר לדרגת סיכון גבוהה לקרסול.
- לאחר נקע ראשון, עולים הסיכויים להיווצרות נקע באותו קרסול שוב ושוב – תופעה שנקראת נקעים חוזרים.
תופעת הנקע החוזר תקרה בגלל שהרצועות בצד החיצוני (הלטראלי) של הקרסול לא חוזרות לאורכן המקורי, דבר שגורם למידע פרופריוספטיבי נמוך וחלש יותר ופוטנציאל פציעה גבוה יותר (ההתמצאות המרחבית שמתבססת בין היתר על קולטנים שקיימים ברצועות לא עובדת בצורה אופטימלית – מצב שיגרום לחולשה של הקרסול ויעלה סיכוי לתופעת נקעים חוזרים).
אחד התפקידים המרכזיים של הטיפול בנקעים, לאחר השלב המיידי והאקוטי (כפי שיוסבר בהמשך) הוא החזרת המפרק למצב האופטימלי, בעיקר מבחינת תאום המערכת העצבית-שרירית דרך עבודה על החזרת הגמישות וטווחי התנועה למפרק, חיזוקו ומתן תרגילים רלוונטיים שישמשו לא בלבד לחיזוק אלא לאתגור קואורדינציה ופרופריוספציה, וזאת על-מנת לנסות ולהפסיק את תופעת החזרה על הנקיעה באותו מפרק.
אז מה עושים במצב הזה? | צילום: thinkstock
איך מטפלים בנקע?
הטיפול בשלב הראשוני האקוטי (עד 72 שעות), יתייחס בעיקר למניעת תופעות אוטונומיות (חום, אדמומיות, נפיחות) ע"י קרח, הרמת הגפה, חבישה אלסטית ומנוחה.
בשלב הסאב-אקוטי והכרוני, השלבים המתקדמים יותר, נרצה להפעיל ולהניע את המפרק לשם השגת טווחי תנועה מקסימליים, טיפולים סימפטומטיים וטיפולים שיאפשרו יחס יותר אידאלי בין העצמות והורדת נפיחות (כמו למשל עם חבישות שונות) ובעיקר תרגילים לחינוך מחדש של המערכת העצבית-שרירית במסגרת טיפול הפיזיותרפיה הכולל. זאת על ידי שימוש במשטחים לא יציבים לשפר את השליטה השרירית (המערכת המייצבת הדינמית) שתייצר לי גיבוי ללקות שהותירה הפגיעה במערכת המייצבת הסטטית (הרצועה שננקעה).
חשוב לפנות לפיזיותרפיסט מוסמך שמתמחה בשיקום מפציעות ספורט למען השגת כל המטרות שצוינו ולשם שיקום רלוונטי למקצוע ו/או לענף הספורט בו עוסק המתאמן בדגש רב על ריצה – מתוך ראייה של הפחתת הסיכוי לחזרת הפציעה על ידי מתן כלים יישומיים ופונקציונליים בהם יוכל להשתמש המתאמן/מטופל בשגרת החיים שלו לאחר סיום השיקום בפיזיותרפיה.
עופר צחר | פיזיותרפיסט מוסמך (B.P.T , M.P.T), בעל קליניקת "Physio Fitness +" לטיפול בבעיות אורתופדיות, פציעות ספורט ושיקום תנועתי, מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ומעביר קורסים והכשרות למאמנים ומטפלים
