לקריאת טור 01 של אבי פרידריך | טור 02 | טור 03 | טור 04 | טור 05 | טור 06 | טור 07| טור 08

צ פ ו | כך מנהלים את הזמן ביעילות!

איש ברזל אינו רק תואר, אלא בעיקר סגנון ואורח חיים. אנשי ברזל, בכלל ספורטאי סבולת, מתאמנים 15-25 שעות שבועיות (תלוי האם לפני תחרות או בפגרה). רובם אנשים נורמטיביים אשר עובדים במשרה מלאה ובנוסף גם מתאמנים, רובנו גם מנהלים חיי משפחה. בבלוגים הקודמים כתבתי שצריך להבין שמדובר בספורט מאוד אנוכי, כי אנחנו מאוד עסוקים בעצמנו. אז איך בעצם משלבים, אימונים, עבודה, לימודים וחיי משפחה?

האם ניתן לרקוד על כל החתונות?

קודם כל צריך להגדיר לעצמנו סדרי עדיפויות בחיים. אצלי אישית, אין ספק שלמעלה למעלה נמצאת המשפחה, ומשם אני גוזר למטה את שאר הזמן. כנראה שאין ברירה, ובמקום השני נמצאת העבודה. מה לעשות, זו הפרנסה למשפחה. ואז מגיע זמן הפנאי.

אין ספק שלא ניתן "לרקוד על כמה חתונות בו זמנית", אז אני צריך להיות שלם עם עצמי שאם בחרתי בתחביב אשר גוזל כה הרבה זמן, אצטרך לוותר על כל שאר הנאות החיים. לא כעונש, ממש לא – אלא מרצון. אני יודע שזו דרך החיים שבה אני מאמין וזה מה שעושה לי ולנו טוב בחיים. מה שכן, יש כאן מושג מאוד חשוב – ניהול זמן.

אני משתדל שזמן האימונים שלי לא יפגע (ככל הניתן) בחיי המשפחה ובעבודה. זה אומר לוותר הרבה על זמן פנוי ולנצל כל רגע פנוי. אישית, אני מעדיף להתאמן מוקדם בבוקר כשאני רענן. אני משתדל לקום כל בוקר בין השעות 04:00-05:00 כדי להתאמן ולנצל את הזמן כשהמשפחה עדיין ישנה . נכון שזה לא פשוט לקום כל בוקר בשעות האלו, זו מלחמה חוזרת יום יומית, מצד שני, ברגע שנעשה הצד הראשון, ההנאה מתחילה ואני נזכר למה אני כה אוהב את התחביב הזה. אין כמו לרוץ או לרכוב בשעות הבוקר האלו, להיות חלק מאלה שמעירים את העולם.

לחצו להרשמה לישראמן אילת 2018

לאחר אימון בוקר משובח, אין ספק שהיום הולך להיראות שונה לגמרי מאשר אם לא הייתי קם. אני מאוד אוהב את אימוני הבוקר כי בשעות המוקדמות אין הפרעות סביבתיות, ויש לי המון זמן למחשבה, לסדר את החיים האישיים שלי וגם לחשוב ולסדר את יום העבודה שלי.

מכאן, באזור השעה 7:00 היום כבר נראה דומה לכל יום אחר של אנשי משפחה ועבודה, אני עוזר בבוקר להעיר את הילדים, מכין ומקפיץ את הבן הקטן שלנו לגן\בית ספר. מיד לאחר מכן אני נוסע לעבודה (ירושלים – ראש העין \ או מרכז), עובד במשרה מלאה כמנהל פרויקטים בחברת וריפון (מעל 10 שנים).

בימי ראשון, שלישי וחמישי אני משתדל להגיע חזרה לירושלים לקראת השעה 19:00 ומצטרף לאימוני השחייה של קבוצת טריאתלון ירושלים ביחד עם הבן (איתי, 17) והחברים שלו. להתאמן ביחד עם הנוער זה כיף וזכות גדולה עבורי.

יום רביעי בערב מוקדש לקניות בסופר, אולי זה ישמע לכם מוזר, אבל אני נהנה מכך, בשבילי זה מעין סוג של תרפיה. כל שער הערבים מוקדשים למשפחה. אני הולך לישון בשעות 22:30-23:00 כדי שיהיו לי 5-6 שעות שינה נטו.

ימי שישי מוקדשים בעיקר לספורט, זהו היום בו אני מבצע את רכיבת הנפח שלי (3-5 שעות, תלוי באיזה שלב של ההכנות לקראת תחרות) והשנה זכיתי לעשות את כל האימונים ביחד עם הבן הבכור שלנו איתי, שמתכונן בעצמו לחצי ישראמן. 

איך מכניסים 15-25 לתוך השבוע המטורף הזה? | צילום: אבי פרידריך

ניהול זמן משפחתי

שבת בבוקר מוקדש לריצות נפח, כשלפעמים אני רץ לבד ולפעמים עם אפרת. אין ספק שזהו האימון שאני הכי אוהב.

אז כך נראה בגדול היום-יום שלי. מצד אחד עמוס מאוד, זה נכון, מצד שני אני יודע ומרגיש שאני לא מבזבז את זמן החיים שלי, אלא באמת משתדל לנצל וליהנות מכל רגע

בני איתי מתכונן השנה לחצי איש ברזל בישראמן 2018, על כל העניין האם זה נכון מבחינת ספורטיבית וכו' נדבר בבלוגים הבאים, אבל כאן בעצם אני מנסה להסביר למה כה חשוב לי הנושא הזה. זה חשוב לי כי הנער יחווה השנה מהו ניהול זמן אפקטיבי ביותר.

הוא יצטרך לקום כל בוקר בשעות המוקדמות כדי להתאמן לפני בית הספר, הוא יצטרך ללמוד לנהל את הזמן שלו נכון, כך שיספיק אחר הצהריים (כיתה י"ב) להתכונן וללמוד לבגרויות וגם ללכת לאימוני שחייה אחר הצהריים, הוא יצטרך ללמוד לוותר על הנאות של נער בגיל 17 בערבים כדי ללכת לישון בשעות הגיוניות, כדי שיוכל לקום בבוקר לאימונים שלו.

כמו שאמרתי, איש ברזל אינו רק תואר, זו בראש ובראשונה דרך חיים. איתי בדרך להגשים חלום, בדרך (בגיל 17 בלבד) לצלוח את חצי הישראמן 2018. מה אתכם?

לקריאת טור 01 של אבי פרידריך | טור 02 | טור 03 | טור 04