אני יוצא להקפה השלישית והאחרונה של המרתון. נשארו לי עוד 14 ק"מ. החום כבד מנשוא. מרגישים את הלחות והקרינה החזקה של יוסטון. ממשיך לרוץ. קצב איטי וקבוע. מאות אנשים הולכים."גל, כאן יוסטון עבור".. אני קורא בדמיון שלי לגל תיכון המאמן שלי לאיירונמן טקסס. גל לא עונה אבל אני שומע אותו, "בשביל הרגעים האלה התאמנו". אני אוסף את עצמי ומשייט לסיום. דופק קבוע. תזונה. צעדים נכונים. מתרכז בטכניקה. הכל עובד – Houston – We don’t have a problem.

זינוק איירונמן טקסס | צילום: ענת פרי

12 חודשים אחורה

אחרי איירונמן אוסטריה אנחנו, חבורת "טים גרון", מחליטים לצאת להרפתקה נוספת. מגדירים מסלול חיפושים: להתאמן בחורף, מסלול שטוח ומהיר, חווית אימון שונה. לאחר התלבטויות רבות הוחלט – אליפות צפון אמריקה באיירונמן – יוסטון טקסס. גל תיכון, מאמן אישי. נבחר. נפגשתי איתו אי שם באוגוסט. שיחת הכרות. טכנולוגיה – רצינו? קיבלנו. כל האימונים נבנים ברמה אישית. כל האימונים יורדים לשעוני הגרמין ומסתנכרנים. חיל האוויר זה פה.

הכנת הגוף: לי ברור שהכנת הגוף לפרויקט כזה היא אקוטית. משקל ותזונה זה המפתח. אני הולך עם ד"ר שון פורטל. מקצוען לצוות שנבנה. דניאל בר-אדון, תזונאית ספורט שעובדת עם שון. פגישה. הגדרת יעדים. אני על 77 ק"ג. לא שמן אבל עודף קל של משקל עם 26% שומן. מגדירים יעדים באוגוסט. 70 ק"ג ו-15% שומן. אין ברירה. כל ק"ג נוסף באיש ברזל שווה 226 ק"ג שצריך לסחוב. נבנית תכנית תזונה קפדנית שהעקרונות הם: חלבונים עד 16.00 ולאחר מכן תוספת פחמימות. כמובן שהקלוריות היומיות מותאמות לרמת האימונים. יוצאים לדרך אי שם באוגוסט 2018.

צוות תומך: בהיסטוריה הקצרה שלי. 6 שנות מרתונים וטריאתלונים – פעמים שין ספליט ופעם שבר מאמץ בירך.
חיזוקים ואימון פונקציונלי עם שגית קאופמן, חברה מעולה, מקצוענית. עובדים בקבוצות קטנות ומחזקים ומחזקים את שרירי הליבה, רגלים, ארבע ראשי. שגית מסוכרנת עם גל. כל אימון מדויק. שליטה מלאה של שגית בתכנית האימונים. מתחזקים.

פיזיותרפיה עם דניאלה פוודה, אשת מקצוע של שנים, מאבחנת ומטפלת ברמות הגבהות. זמינה עבורי לחלוטין. כל חריקה או כאב ישר זוכים לטיפול ולא נותנים להם להרים את הראש. סבטה אולניק, אישה מדהימה, לוחמת, רצה מחוננת, שהתחילה את הקריירה בגיל 40. רצה את מרתון וינה לפני חודש, מרתון ראשון 3.05 שע'. מעסה ברמות הגבהות ביותר, חזקה בטרוף ומבינה לחלוטין איפה כואב. ראו הוזהרתם.

לגבי האופניים לטקסס מחליטים ללכת על נג"ש. עמוס וולף מתחיל לכוון ולאפס אותי. תהליך ארוך והדרגתי. בסוף אני יושב נמוך. מתרגלים לאופנים ולתנוחה. בהתחלה סובל אבל מתחיל להתרגל. 2 דיסקיות בקליטים מסדרות לי את הרגליים פנימה. שניר עובדיה סוגר את הצוות. שניר חבר אמיתי, מקצוען עם לב ענק. מוסיפים מוסיפים ומתאימים בסוף האופניים יהיו מוכנות להמראה. חללית. בכל זאת יוסטון.

לגל תיכון הגדרתי: להגיע לקו הזינוק על רגלים שלמות; לרכוב מתחת ל-6 שעות; לרוץ את המרתון מלא. תכנית האימונים כללה טריינרים מאד אינטנסיביים, רכיבה בשבת ו-3 פרויקטים גדולים של רכיבה, ו-2 חצאי מרתון ברצף. תל אביב וירושלים.

מטולה – אילת מרחק 654  ק"מ, 6 ימים 5 גרונות ב-4 ימים מהחרמון לאילת. יצאנו לדרך. רק זה שווה כתבה. חווית רכיבה מעולה. רכב ליווי עם קרון ציוד לאופניים. מסלול מהיר ומאתגר. לילה בבית שאן, לילה בים המלח, לילה במצפה רמון ואילת. ללא ספק הקפיץ אותנו מדרגת אימון.

654 ק"מ ממטולה לאילת | צילום: שי זינר

אחר כך ישראמן שלשות מלא. רכיבה במתווה ישראמן. עבודה חזקה עם הטיפוסים והרוחות של אילת. מדרגה נוספת בהכנות. ולבסוף גראן פונדו, רכיבה של 160 ק"מ עם מעלה עקרבים וירוחם. שילוב של הנאה וסבל.

זה קטע מדהים. שנה מראש נרשמים ושעון החול הולך ומתקרב. האימונים מאד מדויקים. מבחני וואטים, טסטים בריצה וטסטים בשחייה. יום רודף יום. אבל בהחלט ניתן לומר שמתאמנים מאד בדייקנות וגם כמות השעות סבירה (בין 10-12 שעות שבועיות ששבוע השיא עומד על 15 שעות).

תהליך הירידה במשקל ובאחוזי השומן

פגישה אחרונה ומסכמת עם דניאל בר אדון ושון פורטל: המשקל ירד מ-76.6 ק"ג ל-68.8 ק"ג; אחוזי השומן ירדו מ-26.5% ל-15%; היקף בטן טבור ירד ב 10 ס"מ בהיקף מ-92 ל-82 ס"מ. השיטה עבדה. החלפתי בגדול 10 ק"ג שומן בשריר והורדתי 8 ק"ג בחישוב קר 2 טון פחות לסחוב על המסלול. פרוטוקול תזונה ותוספים נסגרים ברמת של כמה אוכלים, שותים ומוסיפים שבוע לפני, יום לפני התחרות יום התחרות ואחרי. אין מקום לאלתורים.

הנה זה מגיע – יוסטון טקסס

משימה ראשונה הושלמה. אני ללא פציעות ושברים. שישה ימי התארגנות מראש לג'ט לג. שוכרים בית בפרברי יוסטון. פתרון מעולה וזול. כבר בנחיתה ביוסטון משהו מרגיש שונה באוויר: חם פה – 26 מעלות. לחות של 75% וקרינה מטורפת 10 ממדד של 12 ( ישראל למשל מדד 6/7). 8 בבוקר והחלונות של הבית רותחים כמו באילת ב-40 מעלות בקיץ.

שער הכניסה לכפר הברזל | צילום: שי לחוביצר

ריצה ראשונה. אנחנו מזיעים ומתנשפים. כל יום אימון קצר, חלקו על מתווה התחרות, שבנוייה מ: שחייה באגם מלאכותי שסגור לשחייה כל ימות השנה ונפתח לתחרות. החלק האחרון של השחייה בתעלה באורך 1,300 מטר לשטח ההחלפה. רכיבה – יציאה מהעיר ורכיבה על הכביש המהיר. ריצה – 3 הקפות סביב האגם והעיר.

הכנות אחרונות – מעבר על רשימות הציוד. מעבר אחרון, הציוד כבר בשקיות, מפקידים את האופניים. הערב יורד. חם בטקסס. רמז לבאות.

מסדר אחרון על הציוד | צילום: שי לחוביצר

יום התחרות

קמים ב 4.00 בבוקר. הודעה מהמארגנים – יש חליפות. קפה קצר וכריך לפרוטקול. הולכים לשטח ההחלפה, מנפחים אוויר, מכניסים אוכל לאופניים ומתחילים בצעידה לזינוק.1 מייל ללכת זה תמיד נשמע פחות מ-1.6 ק"מ. האגם נפרס משמאלנו. המצופים מסודרים, עשרות קיאקים חותרים במרץ לאזור השחייה. האמריקאים חולי בטיחות.

זה מתקרב. הפרו יוצאים לדרך. זינוק מתגלגל מסתדרים לפי זמנים. 5 בשורה… 5 צפצופים ושורה במים, זה מתקרב, מזכיר לי תמיד את פינק פלוייד, החומה… לוחץ על Start. הופס במים.

מתחיל לשחות ואז זה מגיעות מכות בגוף. הטבעה ראשונה. ממשיך לשחות. בום מכה שנייה. טוב הבנתם. האמריקאים מרביצים ללא רחם. ממשיך בשחייה, צמוד למצופים, הפעם נוחת עלי אמריקאי ענק שנראה יותר כמו "ויקינג" ומוריד עלי לאפה לתוך המשקפת. עיכוב. ממשיך בשחייה. נכנס לתעלה.1,300 מטר בתעלה די צרה. מי שמתקרב לקירות מקבל גלים. מצוף אחרון אחרון ויוצאים מהמים. יש.

מקצה האופניים

מסלול טקסס הוא שטוח כמעט לחלוטין. כ-400 מטר טיפוס מצטבר ושני לופים על הכביש המהיר. הכביש בנוי מפלטות בטון (מדי כמה מטרים חיבור ביניהם. לא ממש מורגש אבל קיים). חייב לשתות. שון פורטל לוחץ על תזונה עמוקה באופניים. לי קשה לאכול על האיירו-בר. לא מוותר. דוחף בננות, חטיפי אנרגיה וג'לים. עובד עם ספונסר, מוצר מצוין.
התחנות – כל 16 ק"מ, שילוט מקדים לא משהו וגם סידור המתנדבים בתחנה לא ברמה האירופאית. החום עולה. בכל תחנה אני שופך עלי בקבוק מים על הגוף, רוח פנים עולה ומגיעה ל-35 קמ"ש.

מסלול כמעט שטוח לחלוטין | צילום: באדיבות שי לחוביצר

המהירות יורדת ל 27 קמ"ש. בחזור רוח גב. מהירות ממוצעת טובה. וואטים נמוכים מהמתוכנן. אני מחליט לאמץ את הנחיית גל – תפעיל את האלמנט של התחושה. התחושה אומרת לי "שי, יום חם מאד היום ויש עוד מלא שעות. אל תהיה חזיר. מהירות טובה. תישאר שמרן”. מסקנה חשובה "שמרנות מנצחת" במרחקים הארוכים. על הכביש מידי פעם רוכב שהתרסק וחלקי"אופניים" מפוזרות כעדות להתרסקויות קודמות. יורדים מהכביש, שוב נסיעה בין השכונות הנעימות של טקסס והנה סיום הרכיבה.

שטח ההחלפה T2

החלפה מהירה ויסודית. יוצאים לריצה. הרגלים מצוינות, בכל האימונים כמעט לא רצנו לאחר רכיבה. חייב להגיד שזה היה סימן שאלה בעיני. שיטת האימון של גל – אופנים לחוד וריצה לחוד, אין שילוב . מסקנה שנייה, -השיטה עובדת, או גל תיכון צדק.

מה צפוי לנו? 3 הקפות של 14 ק"מ סביב האגם.
אחרי 1 ק"מ אתה מרגיש כמו "יוסטון יש לנו בעיה…". חם. לא סתם חם "גיהנום". כזה של אילת באוגוסט ב-45 מעלות בצל שמטגנים ביצים על מכסה מנוע. טורים של אנשים הולכים. כל הויקינגים נגמרים. אני עובר אותם בריצה. רץ לפי קצב מתוכנן ושומר דופק. תחנת הזנה ראשונה – שותה. שופך 2 כוסות מים קרים על הראש והגוף, מבין שמשהו רע באוויר. עולה לי רעיון ומכניס קוביות קרח לתוך החליפה: מקדימה, בגב, בכובע.

שופך על הכל כמה כוסות מים ויוצא מהתחנה. חלק מקוביות הקרח נופלות מהחליפה. השיטה עובדת. הגוף שומר על טמפרטורה סבירה. חלק מהמסלול חשוף לשמש מלאה. החום כבד. פונים לתוך יער ונהנים מהצל. החום עולה. על המסלול בעיקר בפארק של האגם יש עידוד מסיבי. אמריקה במיטבה: מוזיקה, מתופפים, רקדניות, גברים נשים וכל השילובים שביניהם. העידוד נגמר באיזה שהוא שלב ואתה שוב לבד.

עידוד מקומי בסגנון טקסני | צילום: ענת פרי

רואה את נעמה מהצד השני של התעלה. עוד 3 ק"מ אני מגיע אליה. זה מרגיש נצח. ממשיך לעבור מתחרים שעברו מזמן להליכה.

הקפה שנייה מסתיימת לה. לא מוותר. מים קרח, ג'לים, קולה. "מבזבז" זמן בתחנות אבל יוצא "מקורח" ורטוב לחלוטין. ליד שטח ההחלפה עמדת מריחת קרם הגנה. מתנדבות עם כפפות מורחות אותך. לא מוותר על אף מריחה. יוצא להפקה שלישית. אופטימיות. מראות קשים של אנשים שוכבים על המסלול ובתחנות עזרה הראשונה. עוד ועוד מתחרים עוברים להליכה. זה מפתה כמו להיכנס לחנות גלידה ללא הגבלה ולא לאכול. זה ה"מאני טיים", בשביל זה התאמנו – לקילומטרים האחרונים. ממשיך את האסטרטגיה – קצב אחיד לפי תכנון. מים קרח וכו.

בשביל זה התאמנו | צילום: באדיבות שי לחוביצר

זה מתקרב. המחשבות הקשות באות. חיכינו להם… מגרש אותם. הכנתי סט מחשבות נגדיות. אני לא פה. מרחף אי שם. נחוש לסיים בריצה . אין כוח שיעצור אותי. הרגלים עובדות על אוטמט, התחושה מצוינת יש אנרגיה במחסנית. קילומטר אחרון וחיצי הפיניש מתקרבים. משפך הסיום נראה באופק – האופק קרוב. שומע את הכרוז ברקע. סוג של חמימות עוטף את מחשבותיי. זהו. פוגש את ענת שנותנת לי את הדגל. אני בהכרה מלאה. בודק שהאותיות לא הפוכות. סוגר את החליפה. מסובב את המספר. בכל זאת תמונת סיום. יש רגעים שבשבילם אתה חי – או חיים שלמים בשביל רגע כזה. זה זה!

שניות של תהילה | צילום: באדיבות שי לחוביצר

יוסטון – הכל בסדר… אין בעיה. השעון נעצר על 11.59.47 שע'. מקום 18 בקטגוריית גיל באליפות צפון אמריקה באיש ברזל. שניות של תהילה . קו סיום!