64 שנים תמימות חלפו מאז שרוכב אופני כביש ייצג את ישראל במשחקים האולימפיים, אבל הבצורת הבלתי נתפסת הזו תגיע סוף סוף לקיצה בקיץ הקרוב ב-3 באוגוסט. אלוף ישראל איתמר איינהורן יהיה זה שיתייצב שם על קו הזינוק בפריז.
לכתבות נוספות בנושא:
הסגל הושלם: רותם גפינוביץ ואיתמר איינהורן נבחרו לייצג את ישראל בפריז
רשמי: תומר זלצמן ייצג את ישראל באופני הרים במשחקים האולימפיים בפריז
המופע של פוגצ'אר: סיכום ג'ירו ד'איטליה 2024 והאם הסלובני ישלים דאבל בטור?
איינהורן נבחר אתמול (חמישי) רשמית בידי הצוות המקצועי של איגוד האופניים הישראלי, יחד עם רותם גפינוביץ שנבחרה לייצג את נבחרת הנשים (אצל הנשים מדובר בפעם השלישית ברציפות בה תהיה רוכבת במרוץ האולימפי). הבחירה באיתמר לא הייתה למעשה מוטלת בספק משמעותי לפי מסמך הקריטריון שבנה האיגוד. אחרי הכל, הספרינטר מהישוב מודיעין, הוא הישראלי הראשון שהצליח להשיג ניצחונות במרוצים מקצועניים בינלאומיים ברמה הגבוהה, והוא בכושר מצוין שכן מאז תחילת השנה כבר נצברו לזכותו ארבעה ניצחונות בטור רואנדה ובטור של טיוואן.
איינהורן היה נרגש לאחר שהתבשר על כך רשמית: "למרות שאני כבר רגיל להתחרות במרוצים גדולים, להגיע לאולימפיאדה זה משהו אחר. אין ספורטאי שלא חולם להיות שם וזה היה גם החלום שלי. ולייצג את המדינה במרוץ הכביש אחרי 64 שנה הופך את האירוע לעוד יותר חשוב ועוד יותר מרגש – ובוודאי שמדובר בציון דרך משמעותי מאד בקריירה שלי".
הישראלים הראשונים והאחרונים עד כה שהתחרו על אופני הכביש במשחקים האולימפיים היו הנרי אוחיון ויצחק (ז׳אק) בן דוד שעשו זאת במשחקי רומא 1960. אוחיון, שהמשיך לרכוב גם בשנות השמונים לחייו, הקפיד לעודד את היורשים הצעירים שלו וקיווה לזכות ולראות רוכב כביש ישראלי על הבמה האולימפית. אבל לגודל הצעיר הוא נפטר בשנה שעברה בגיל 89.
"אף שפגשתי את הנרי פעם אחת", סיפר איינהורן, "לא הכרנו מקרוב. אבל כמובן ששמעתי עליו רבות. אני גאה מאוד להיות הרוכב הראשון שחוזר לאולימפיאדה אחרי תקופה כה ארוכה".
אז מדוע בעצם נעדר רוכב ישראלי מהמשחקים שנים כה רבות וכיצד נשבר הרצף הלא מחמיא הזה דווקא עכשיו? איינהורן מייחס זאת לשינוי שחוללה קבוצתו ישראל פרמייר טק: "הפרויקט הנהדר הזה שיצא לדרך לפני עשר שנים והעניק הזדמנות לרוכבים ישראלים צעירים להתחרות ברמות הגבוהות וסייע להם להתפתח – אכן חולל שינוי. אנחנו רואים יותר יותר ישראלים ברמות הגבוהות, והנה אנחנו מגיעים לאולימפיאדה. אבל זה תהליך שעדיין נמצא בעיצומו".
בעיני איינהורן, חשיבות יצוגה של ישראל דוקא בימים אלו אינה פחותה מההישג הספורטיבי: "מבחינתי, לייצג את ישראל באולימפיאדה זו העברת מסר של עם השואף לשלום".
שאלת ההתאמה
אמנם לא היה ספק לגבי בחירתו של איינהורן, שכן הקדים בצורה משמעותית את כל יתר הרוכבים הישראלים מבחינת הישגיו בתקופת הקמפיין האולימפי, אולם נשאלת שאלה לגבי אופי המרוץ. מדובר במסלול גבעות קשה של 270 קילומטרים, הכולל 13 עליות עם 2,800 מטר טיפוס מצטבר. על פניו, ממש לא מסלול המתאים לספרינטר כמו איינהורן.
הישראלי ינסה לנצל את העובדה שבמרוץ האולימפי הפלוטון קטן מאד – כ-85 רוכבים בסך הכל. איינהורן מאמין שהעובדה הזו תשפר את סיכוייו להשיג תוצאה טובה: "יהיה קשה מאד לשלוט במרוץ ואני בהחלט בונה על זה. טופ 40 יהיה הישג ראוי".
הפציעה של נדב רייסברג בג'ירו, כששבר את שתי ידיו, כנראה חתמה סופית את שאלת הייצוג, אם עוד הייתה כזו. הרוכב הצעיר אמנם מתאים בהרבה לתוואי המסלול בפריז, אולם בכל מקרה לא ידוע עדיין מתי יחזור לרכוב והאם יהיה כשיר דיו בזמן.
בתקווה כי יהיו לישראל עוד הרבה הזדמנויות להתפלפל בכך בעתיד, יש לשאול לגבי הקריטריון שקובע איגוד האופניים הישראלי האם צבירת הניקוד והסעיפים השונים הם העיקר, או אולי התאמת הרוכב למסלול האולימפי. כמו שנבחרת האתלטיקה לא תשלח רץ מרחקים להתחרות ב-100 מטר, או נבחרת השחייה לא תשלח שחיין פרפר לזנק ל-200 מטר חזה. אולם בקונסטלציה הנוכחית, אין ספק שאיינהורן הוא הראוי ביותר והרוויח את מקומו ביושר ותוך הובלת הנבחרת והגעה להישגים רבים.
במסלול כזה נראה שמי שייאבקו על הבכורה הם רוכבי קלאסיקות (כולל אולי פוגאצ'ר ואבנפול).
קשה לראות ספרינטרים שיגיעו לעמדת תקיפה ב-10 ק"מ האחרונים.