תומר גמינדר כתב בלוג לאורך כל ההכנות ל"ישראמןנגב" 2011. הגיעה עת סיכומים וזהו סיכום איש הברזל שלו. סיום לאחר מאבק עם החולשה ברכיבה, מעט מזל בריצה וכשהוא חזר הביתה גם החלק של כאבי הבטן הובהר
מאת:תומר גמינדר
כיצד ניגשים לסיכום אירוע, אליו מתכוננים זמן רב כל כך, מסתיים לו בחטף ומשאיר אחריו משקע כה כבד? בראי התוצאה ניתן לסכם את התחרות במילה אחת- החמצה הגעתי בכושר ויכולת לסיים את התחרות בזמן היעד שהצבתי לעצמי, על סמך האימונים, כ-13 שעות. בסופו של דבר סיימתי את המסלול יותר משעתיים איטי מהתוכנית.
השבועות האחרונים לפני התחרות היו עמוסים. עומס גדול בעבודה התחבר לעומס האימונים ונימשך ממש עד הרגע האחרון. למעשה, עוד ביום חמישי, ערב התחרות מצאתי את עצמי בבוקר בפגישת עבודה חשובה במקום בדרך לאילת כפי שהיה התכנון המקורי. ורק בשעות הצהרים יצאתי לדרך עם המשפחה.
בוקר התחרות לא הראה סימנים לאשר עתיד היה להתחולל מאוחר יותר. יצאתי לשחייה מעט נרגש ובמהירות, גבוהה מדי עבורי, אשר בתוספת בעיטה מיותרת גרמה לי לאבד לזמן די ארוך את הקצב ולשתות עודף מי ים. רק לקראת סוף הסיבוב הראשון התחלתי להיכנס לקצב הנכון. סיימתי את סיבוב השחייה השני מהר יותר ב- 5 דקות מאשר את הסיבוב הראשון. על גבול הציפיות שלי.
מעבר ב-T1, מעבר לבגדי רכיבה ולדרך. מעט לפני תחילת העלייה התחלתי את משטר האכילה שליווה אותי במהלך כל הרכיבה: כליטר משקה איזוטוני + ג'ל + כדור מלח במהלך כל שעה. העלייה לנטפים התנהלה בכיף, כאשר אימוני הטריינר על הסימולציה של העלייה מוכיחים את עצמם, עם תחושה חזקה של הכרות עם העלייה. לקראת סוף העלייה עקפתי מספר רוכבים שהופתעו מעט מהקטעים התלולים לקראת סופה.
גמינדר בקטע הרכיבה
אחרי מעבר נטפים וסיום העלייה בהר חזקיהו התחילה הרכיבה המישורית הארוכה. מהרכיבות על הטריינר, בימים גשומים, אני זוכר שהרכיבה בכיוון הלוך מעשיית במגמת ירידה קלה. בפועל הרוחות העזות והקרירות הופכות את הרכיבה למאתגרת כאשר, מדי פעם, הרוח הצפונית שינתה כיוון והעניקה הפוגה קלה לפני המשך המלחמה נגדה. למרות שהרגשתי בסדר ברכיבה לאט לאט התגברה התחושה, לא רק שהקצב איטי מהצפוי, אלא יש בעיה שהולכת ומחמירה בנושא התזונה.
הג'לים והאיזוטוני ששימשו אותי היטב באימונים הארוכים, מספר שבועות קודם, סירבו לעשות את דרכם מהקיבה הלאה במהירות הנכונה. תחושת בחילה החלה להתגבר והחמירה ככל שהק"מ חלפו. החלטתי להפחית את כמות האיזוטוני ולשלב מים והדבר הקל במעט. הידיעה שהאנרגיה תהיה חסרה בהמשך גרמה לי לנסות ולחזור לתוכנית התזונה המקורית, אך רק, בהצלחה חלקית. בסופו של דבר, לקראת סוף הרכיבה, פגשתי לא מעט רוכבים ש(שוב) הופתעו מהעליות לקראת נטפים. הגעתי לסיום הרכיבה, בנטפים, באיחור ניכר לעומת התוכנית. אך במיוחד בתחושות לא טובות בבטן.
בנקודת T2 המתנדבות הנפלאות מסייעות בהחלפה, הכול מחכה לי עוד לפני שאני מבקש. תוך כמה דקות הייתי לבוש בגדי ריצה ויצאתי לדרך. לאחר פחות מחצי ק"מ הבינתי שאני בבעיה קשה. אי הנוחות בבטן תחלפה בכאבים ותחושת בחילה קשה. אימוני הירידות מוכיחים את עצמם, רצתי בצעדים קטנים וללא כל מאמץ. ברגע שההגעתי לקטעי עלייה או מישורים מייד חזרה תחושת הבחילה.
מחוסר ברירה, הסתפקתי במספר לגימות מים כשהגעתי לנקודות השתייה הרבות לאורך המסלול. השארתי את הג'לים בכיסים. היה לי ברור שאת המחיר אשלם מהר. אבל לא היה ברור לי מה הברירה האחרת. אחרי כיכר שחמון הירידות נחלשו, הקושי עלה והבחילות רק החמירו.
נאבקתי בין הליכה לריצה. בכיכר טורונטו, בכניסה לאילת, נמנעתי מהטעות שבצעתי בשנה שעברה. אז יצאתי לריצת אולטרא לכיוון מחסום הערבה, פניתי להקיף את שדה התעופה והוספתי למסלול הריצה מרחק נכבד . לשמחתי, אחד הרכבים המסייעים זיהה את מצוקתי והציע לי קולה אשר הקלה מעט את מצבי. חזרתי לרוץ ל- 2-3 ק"מ לפני שהבחילה והכאבים חזרו להציק.
ככל שהתארכה הריצה הרגשתי את הקושי הגובר והולך כתוצאה מהמחסור במזון. התנדנדתי בין החולשה לתחושת הבחילה. לאט לאט עקפו אותי האנשים שכבר עברתי ברכיבה. התחלתי להתמודד, עם החישוב, כמה אני הולך ומתרחק מהיעד המקורי.
בסופו של דבר סיימתי ב-15 שעות ורבע. זמן מאכזב לאחר כל ההכנות הארוכות. 24 שעות מאוחר יותר, עם החזרה הביתה, פתאום שתי הבנות הגדולות מתלוננות על … כאבי בטן ובחילות. זמן לא רב אחרי זה הן החלו להקיא. חודשים רבים של הכנות נפלו להם על וירוס אחד קטן.
הבנות מלוות את תומר גמינדר בקו הסיום "ישראמןנגב" 2011
מה הלאה? עדיין אין לי תשובה. במקום אחד יש תחושה של "שוב לחזור על המסע?" ושל "הבנו את העיקרון". מנגד, יש לי חשבון פתוח עם המסלול. השבועות הקרובים יוקדשו להם לחזרה להנאות הבסיסיות שבספורט, ואני מקווה למצוא במהלכן את המטרה הבאה … למישהו יש רעיון?
רגע אחד לפני שאני חותם את סיפור ההכנות והתחרות, הסיפור לא יהיה מלא ללא מילה חמה למארגני התחרות, יוסי מלמן ושוונג. משנה לשנה משפרים את האירוע. למרות שתמיד יהיה מה לשפר: כמו סימון מסלול השחייה בים והצורך לשחות במים המזוהמים בחלקו המזרחי. אולי סופסוף למצוא מסלול ריצה שלא בציר אבוקדו החשוך והמשובש.
היו השנה שיפורים ניכרים: תחנות שתייה ומזון לא רק מלאות מזון ושתייה, אלא גם עתירות במתנדבים עם רצון טוב. בקבוקי שתייה מוכנים לאופניים עם אופציה למים או איזוטוני. רכבים שעברו ובדקו לאורך המסלול. אזכיר את תחנת העידוד, הנפלאה, בצומת אבוקדו. עוד מילה חמה במיוחד שמורה לכל החברים שעודדו, תמכו, היו לפני, תוך כדי ואחרי, בטלפון, ב-SMS, בהודעות ב-FB וכמובן על המסלול עצמו. הי, אפילו זכינו לראות שוטרים מעודדים ומסייעים על המסלול.
תומר גמינדר
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.
