את נופר מינק אי אפשר לפספס כשהיא רצה בבקרים בפארק הירקון. הילדה הצנומה בת התשע וחצי רצה בנחישות וקלילות בצמוד לאביה, יניב מינק, שמלווה אותה מאז שהחלה לרוץ. פגשתי את שניהם על השביל בסמוך לנחל, רצנו אחד מול השני וקבענו שנופר תתראיין בשוונג ונדבר על הסיפור המיוחד שלה. בראיון נופר התגלתה כבוגרת, בטוחה בדרכה והתשובות שלה היו רהוטות ואוטנטיות. נופר וגם אביה יניב הם בעיני הדור החדש, דור 2.0 של רצים ורצות שנולדו לתוך התחביב של הוריהם וסופגים תרבות ספורטיבית פעילה ממקור ראשון. נופר מינק רצה את החצי מרתון הראשון שלה באוקטובר לפני שנה ובסוף השבוע האחרון שנה בדיוק מאותה תחרות הספיקה כבר לסיים את החצי מרתון החמישי במספר שלה והיא לא מתכוונת לעצור.

איך התחלת לרוץ ובת כמה היית?
"התחלתי לרוץ בגיל 6 ושלושה חודשים. כשהייתי בגן חובה, לפני שלוש וחצי שנים בערך אבא התחיל לרוץ, כמה ימים אחרי שהוא השתתף במרוץ הראשון שלו שאלתי אותו אם אני יכולה לרוץ איתו. בהתחלה רצנו רק מסביב לרחוב הקפות של 600 מ' והשתתפתי במרוץ עממי מרוץ החברים ב-2019 למען חולי ה-ALS, אגב, התוצאה שלי אז למרחק 2 ק"מ היתה 11:30 דק' אחרי זה התחלתי להשתתף לא רק במרוצים עממיים ולאט לאט רציתי לרוץ למרחקים ארוכים יותר והתחלנו לעלות למרחקים של 2 ק"מ, 5 ק"מ, 10 ק"מ ועד לחצי מרתון, מאז אנחנו רצים ביחד ונהנים".

"קשה לקום בבוקר אבל כיף לקבוע מטרות ולהשיג אותן". נופר מינק | צילום: יניב מינק

נראה שאת נהנית לרוץ: מה את מרגישה ומה התחושות שלך כשאת רצה?
"אני מאוד נהנית לרוץ ובמהלך הריצה אני אוהבת לחלק את הריצה לחלקים רבע ,שליש , חצי ועוד, ממש כיף לי בריצות הנפח האיטיות לנהל שיחות עם אבא וגם עם עוד אנשים, לחלוף על פני רצים אחרים ולברך בבוקר טוב ולקבל מחמאות, אני מאוד אוהבת בעלי חיים ואני כל הזמן מחכה לפגוש את התנים של הפארק. מצד אחד קשה לקום בבוקר מוקדם, אבל זה ממש כיף ונעים לסיים ריצה בבוקר וזה כיף לקבוע מטרות ולהשיג אותן. יש גם כמה פעמים בשבוע אימונים עצימים יותר שבהם יותר קשה לנהל שיחה אבל הם מאתגרים יותר והם עוזרים לי להשתפר".

ספרי על החוויה לרוץ עם אבא שגם מאמן אותך: איך זה משפיע על הקשר ביניכם?
"קודם כל זה הרבה מאוד זמן איכות וזה ממש מחבר בינינו. זה נותן לנו הרבה זמן לדבר על דברים, לספר על חוויות שלי מבית הספר, מהצופים ומהחוגים וזה נותן לאבא זמן לספר לי על היום שהיה לו בעבודה, חוויות ילדות שלו, סיפורים על סבתא וסבא וכל מיני דברים. אני חושבת שבזכות זה שאבא שלי הוא המאמן שלי אני מרגישה יותר בנוח לספר לו בדיוק איך אני מרגישה, אם משהו כואב לי או יש לי קושי מסוים. והוא דואג לי גם כמאמן אבל קודם כל כאבא".

מה הקילומטרז' השבועי שלך היום ואיך את משלבת אותו עם הלימודים בבית הספר?
"הקילומטרז' השבועי שלי משתנה בהתאם למטרות ולמרוץ המטרה וגם משתנה לפי השלב בתוכנית האימונים שלי, אני רצה כל שבוע לפחות 40 ק"מ ושיא המרחק השבועי שלי היה כמעט 72 ק"מ. כמובן שלא כל הריצות הן ריצות בדופק גבוה, חלק גדול מהריצות זה ריצות נפח או ריצות שחרור בקצב דיבור.

"לגבי שילוב האימונים עם הלימודים בבית הספר אז נתחיל דווקא מהריצה הארוכה של סוף השבוע – אני מעדיפה לעשות אותה ביום שישי כדי שבשבת אני אוכל לישון עד שעה מאוחרת (שמונה בבוקר), אז בימי שישי תלוי במרחק הריצה שיש לנו בתוכנית אבל בגדול אבא מעיר אותי בשעה 4:15 ובשעה 5:00 אנחנו כבר מפעילים שעון ומתחילים את הריצה בפארק הירקון וזאת כדי לסיים את הריצה בשעה 7:00, להספיק לחזור הביתה, להתקלח ולטוס לבית הספר. כשאני חוזרת מבית הספר אמא ואבא מתעקשים שאני אלך לישון קצת צהריים לפני שאני הולכת לפעולה בצופים. מעבר לזה יתר האימונים שלי מתבצעים בערב או מוקדם בבוקר לפני הלימודים. כשאני משתתפת במרוצים אני מעדכנת מראש את המחנכת שלי, שאני אגיע לכיתה באיחור ואני דואגת להשלים את החומר".

אמא ואבא מזכירים לה שהיא עדיין ילדה | צילום: באדיבות יניב מינק

רצת עד כה 5 חצאי מרתון עם תוצאה של 1:43:11 שע' (קצב 4:53). יש מחשבות כבר על מרתון מלא בשנים הקרובות?
"אני מאוד רוצה לעשות מרתון, אבל קודם צריך בכלל לקבל אישור מרופאים מקצועיים, חוץ מזה ידוע לי שזה דורש המון הקרבה, למשל אני מבינה שאת ריצות הנפח המאוד ארוכות נצטרך לעשות בשבת ולא ביום שישי וזה אומר שבימי שישי בערב אני לא אוכל להגיע לארוחת שבת אצל סבתא וסבא. צריך להקדיש יותר זמן גם למנוחות בין אימונים וזה אומר פחות זמן למפגשים עם חברים. אבל מצד שני זו חוויה מאוד מיוחדת ומשהו שאני ארצה לעשות".

החברים בכיתה מאוד מפרגנים

כיצד מגיבים החברים לכיתה? ספרי על משהו מיוחד שמישהו אמר/עשה לכבודך.
"החברים בכיתה מאוד מפרגנים וכל פעם שמגיע מורה חדש כל הבנות אומרות 'היא רצה חצי מרתון היא מהירה'. החברה הכי טובה שלי הצטרפה אליי לאחד המרוצים כדי לעודד. לפני החצי מרתון הראשון שלי אחד הילדים והמשפחה שלו הכינו לי ברכה וקנו לי מתנה לכבוד החצי, ואחד מהחברים שלי מהכיתה שלח לי סרטון מצולם עם שיר ואיחל לי בהצלחה. בנוסף הוא מצטרף אלינו מדי פעם לאימונים באצטדיון, רץ איתנו קצת ומעודד. ויש כמובן את המשפחה המצומצמת והמורחבת, אמא שלי ואחים שלי משתדלים לבוא ולעודד אותי במרוצים. במרוצים גדולים יותר מגיעה גם המשפחה המורחבת יותר, סבתא וסבא ודודים ודודות, וזה כמובן נותן לי עוד כוח ומוטיבציה".

אוהבת להציב לעצמה מטרות ואתגרים ולהצליח בהם | צילום: יניב מינק

יש מקום גם לטיקטוק וטלוויזיה

את לא מעדיפה במקום לרוץ להיות בטיקטוק ולראות סדרות בטלוויזיה?
"אמא ואבא תמיד מזכירים לי שאני עדיין ילדה ואני לא רק רצה, יש עוד הרבה דברים שאני עושה ביום יום, יש לי זמן לטיקטוק, טלוויזיה, מפגשים חברתיים, חוגים ופעילות בצופים. בנוסף, בימי רביעי אני לומדת ב'מרכז ישי' בכפר סבא במסגרת ילדים מחוננים. לגבי תזונה, אני משתדלת להקפיד על תזונה אבל כמובן שאני אוכלת גם פיצות, המבורגרים, עוגות וגלידות.

"אגב, אפשר לשלב ריצות וטלוויזיה, כשהייתי בשיא ההכנות לחצי מרתון ים המלח, אבא היה חיובי לקורונה ולי היתה מתוכננת ריצה של 23 ק"מ, אז פשוט רצתי על המסילה 23 ק"מ תוך כדי צפייה בסדרה 'בית ספר לגורים' ובסוף הריצה אמא הכינה לי פנקייקים טעימים עם ציור של 23 ק"מ".

מה המוטיבציה וכוח הרצון שדוחף אותך קדימה.
"קודם כל אני מאוד אוהבת להציב לעצמי מטרות ואתגרים ולהצליח בהם, כשאני רואה את מגמת השיפור שלי זה עוזר לי ומעודד אותי. בריצות הארוכות בפארק זה נחמד עם כל האווירה והרצים מסביב, וכמובן שוב זה שאני רואה המון תנים בדרך. אני מאוד אוהבת את הריצה וכרגע המטרה שלי היא להשתפר כמה שאפשר. מעבר לכך המרוצים שאני משתתפת בהם – זה מאוד נחמד ומאתגר להצליח להתמודד ולעתים אפילו לעמוד על הפודיום כמנצחת בקטגוריה או לעתים נדירות מנצחת כללי.

מה החלום הכי גדול שלך?
"החלום שלי הוא להגיע לאולימפיאדה ולמרוצים גדולים בעולם כמו מרתון פריס, בוסטון, ברלין, לונדון ועוד. אני רוצה להתמקד על המרחקים של החמש והעשר (בינתיים). וגם אני מאוד רוצה להיות וטרינרית, אז אם אצליח בקריירת הריצה אולי אחרי שאפרוש אהיה וטרינרית. אני מתה על בעלי חיים, בעיקר על חתולים וכלבים. ברחוב שאני גרה בו אני מאכילה את כל חתולי הרחוב ולכולם יש שמות".

"אבא דואג לי כמאמן אבל קודם כל כאבא" | צילום: באדיבות יניב מינק

האם מבחינה פיזיולוגית/רפואית בדקתם שנכון וטוב עבור נופר לרוץ מרחקים ארוכים וקילומטרז' שבועי גדול?
יניב מינק אביה של נופר: "אני יודע שהמקרה של נופר הוא מקרה קצת יוצא דופן, חשוב להבהיר שמבחינה פיזיולוגית/רפואית נופר מלווה על ידי אנשי מקצוע מתחום רפואת הספורט (רופאי ספורט, קרדיולוג ילדים, א.ה) והיא במעקב קבוע. הגישה היא כל עוד ההתפתחות לא נפגעת וכל עוד ההתקדמות היא לפי סרגל מאמצים אז אין מניעה להמשיך לעשות את מה שהיא עושה. כמובן שחשוב להפקיד על תזונה נכונה ועל שעות שינה מתאימות. חשוב לעשות הפרדה בין מה שנכון מבחינה רפואית גופנית לבין מה שנכון מבחינת ההתקדמות וההתפתחות של הילד לצורך הכנת ספורטאי העתיד. מבחינת האיגודים ילדים בגילה צריכים להתמקד בריצות קצרות, אציין רק שגם במרחקים קצרים יש לה הישגים לא מבוטלים, אבל נופר נהנית יותר בריצות למרחקים ארוכים. נופר מודעת לכך שייתכן והמחיר יהיה שזה יפגע בהישגים שלה בעתיד – היא מתעקשת שהיא תהיה יוצאת דופן והיא תמשיך ותתמיד. ההחלטה שלה, זה בידיים שלה".

מה היעדים מבחינת מרחקים שאתה כמאמן מתכנן עבור נופר בהמשך?
יניב: "אנחנו כהורים אומרים לנופר שכל עוד היא תרצה להמשיך לרוץ ולהתקדם היא תציב את היעדים ולא אנחנו, אנחנו נבדוק עם גורמי המקצוע שזה בסדר ואין בעיה בריאותית רפואית לעשות את מה שנופר רוצה ואנחנו נתמוך בה ונסייע לה ככל שניתן".