שיאים נועדו במטרה להישבר ואת המשפט הזה אמרה גם נילי אברמסקי עצמה בשנה האחרונה כשהתייחסה לשיאה הישראלי בריצת מרתון. זה היה שיא שהחזיק מעמד משנת 2004, שיא מכובד שאמנם רחוק משיאים ישראלים אחרים מבחינת הרמה שלו ביחס לעולם, אבל עד לפני שנה נראה בלתי שביר לאור העובדה שרמת המרתוניסטיות בארץ בשנים האחרונות לא היתה גבוהה. ואז הגיעה ילנה דולינין שקיצצה מאותו שיא לא פחות מ-37 שניות וקבעה 2:35:59 שעות.

סיפור הצלחה חסר תקדים. ילנה דולינין | צילום: טיבור יגר

עוד כתבות בנושא 
ילנה דולינין שברה את השיא הישראלי במרתון ברלין
ילנה דולינין ניצחה באליפות ישראל בחצי מרתון 
הופעה פושרת לישראלים באליפות אירופה בחצי מרתון 

דווקא בגלל זה, הסיפור של שבירת השיא הזה הוא ללא ספק אחד המרתקים בעידן הנוכחי של האתלטיקה הישראלית. כי את השיא הזה לא שברה אתלטית צעירה בתקופת השיא שלה (כמו מאור טיורי) או אתלטית מוכשרת שקיבלה צ'אנס (לונה צ'מטאי). את השיא הזה שברה אתלטית שעד לשבירת השיא היתה חובבנית לכל דבר. ולא רק זה, אתלטית בת 38. וזה עוד לא הכל, אתלטית שהתחרות הראשונה שלה כרצה למרחקים ארוכים היתה לפני שנה וחצי. איך זה קורה?

אז מצד אחד זה נראה קסם, אבל כשביקשנו מילנה דולינין לבדוק את העניין לעומק הבנו שאין קסמים, כמובן שיש בעיקר גנטיקה ובסיס, אבל מה שהכי חשוב זה כנראה מודעות גבוהה לתרבות ספורט ואורח חיים בריא. אז את זה שלדולינין יש את הגנטיקה הבינו כבר במרוץ ה-10 קילומטרים הראשון שלה לפני שנה וחצי בכפר סבא, בו קבעה תוצאה של 41:59 דק' ואפילו זכתה בפרס כספי. יש לה בסיס כי בכל זאת בגיל נוער היא היתה רצה למרחקים בינוניים ברוסיה ועל המודעות שלה היא מסבירה בראיון לשוונג כך: "תמיד עשיתי כל מיני סוגים של ספורט. כל החיים התאמנתי כל יום במשהו: יוגה, ריצה, אופניים, חדר כושר. בריצה הייתי רצה בערך 6 קילומטרים אולי פעם בשבוע עד שהגעתי למרוץ כפר סבא, סיימתי רביעית וזכיתי בפרס כספי. ראיתי שכנראה שכדאי לי להמשיך לרוץ ואז זה התחיל ממש. פגשתי את מוטי מזרחי והצטרפתי לקבוצה שלו, אז גם הבנתי עד כמה זה שונה לרוץ לצד אנשים שתומכים ומפרגנים".

אותו מרוץ כפר סבא התקיים בחודש מארס 2015. בדצמבר של אותה שנה דולינין כבר הוכתרה לאלופת ישראל בחצי מרתון, וחצי שנה לאחר מכן ייצגה את ישראל באליפות אירופה. קשה למצוא דוגמה נוספת של טיפוס כל כך גבוה ומהיר לצמרת האתלטיקה הישראלית, בטח לא בעידן המקצועני. ועדיין, גילה של דולינין ובעיקר אלמוניותה לא גרמו ליותר מדי אנשים לעקוב אחריה עד למרתון ברלין. עובדה שהיא עצמה עוד לא הבינה על קו הסיום את גודלו של ההישג פרט לתוצאה עצמה.

התואר הראשון. דולינין זוכה באליפות ישראל בחצי מרתון | צילום: באדיבות איגוד האתלטיקה

"בתחילת הריצה השעון שלי הפסיק לעבוד"

"אם היו אומרים לי לפני שנה וחצי שאני אהיה שיאנית ישראלית ואשתתף באליפות העולם באתלטיקה הייתי צוחקת ולא מאמינה. השיא הישראלי זה מבחינתי ההישג הגדול יותר, כי בברלין כיוונתי לתוצאה של 2:40 שע' כדי לקבוע קריטריון לאליפות העולם בלונדון (הקריטריון עומד על 2:45, ד.ב). בגלל שזה היה מרתון ראשון שלי רציתי ללכת על בטוח, אבל כבר בתחילת הריצה השעון שלי הפסיק לעבוד. לא ידעתי מה הקצב שלי וידעתי רק מה הזמן שלי וחישבתי את הקצב בכל 5 קילומטר לפי השלטים בצדי הדרך. האמת היא שזה לא הלחיץ אותי, בדיוק להפך. איכשהו זה הוריד את הלחץ ואפשר לי לרוץ לפי תחושה ובכיף. את שני הקילומטרים האחרונים שלי עשיתי בקצב של 3:27 דק' לקילומטר שזה יותר מהיר מהקצב שלי בריצת 10 ק"מ".

דולינין מאמינה שבנוסף לתכנית אימונים תובענית שכללה בתקופת השיא קילומטראז' של 180-200 קילומטרים בשבוע, מה שהביא אותה ברמת מוכנות מושלמת לברלין היו האימונים בקיץ הישראלי. צריך להבין, למרתונים שמתקיימים בסתיו באירופה וברלין בראשם יש פוטנציאל להרבה יותר ישראלים, העניין הוא שרבים מוותרים על ה"תענוג" של ריצות ארוכות בקיץ הישראלי המתיש. גם בעניין הזה דולינין היא מיוחדת במינה למרות שארץ מוצאה היא בבלל רוסיה. "הרבה אנשים מתקשים מאוד להתאמן בקיץ וגם אצלנו בקבוצה היו כאלה שהפסיקו, אבל יש גם כאלה שזה לא מפריע להם במיוחד. אני באופן אישי מעדיפה חמסין על פני קור, כך שלא היתה לי בעיה מיוחדת. האמת היא שאחת הסיבות שעליתי לארץ מרוסיה היתה בגלל שסבלתי מהקור שם. אז אחרי האימונים בקיץ כאן הגענו לברלין, זכינו לתנאים אידאליים ואז פתאום הגוף עובד בצורה אחרת וזה הופך את הכל להרבה יותר קל".

למרות הגדלת הנפחים לאימונים, ונסיעות לחו"ל לאימונים ותחרויות, דולינין נותרה בעצם ספורטאית חובבנית או חצי מקצוענית במקרה הטוב, כי היא עדיין עובדת בחברת הייטק ובעיקר היא אמא לשלושה ילדים, מה שגורם ללא מעט אנשים לשאול מה קורה בבית שבו אמא הופכת פתאום למרתוניסטית הטובה בארץ? "בעלי הוא גם ספורטאי, הוא מתאמן בקרוספיט והוא תומך ומפרגן. האמת היא שאנחנו פשוט עושים חלוקה, הוא עם הילדים בבוקר ואני בערב".

התקופה הנוכחית היא תקופת התאוששות של דולינין אחרי מרתון ברלין. דולינין | צילום: ג'ירו מוצ'יזוקי

הבטיחה את מקומה באליפות העולם באתלטיקה

התקופה הנוכחית היא תקופת התאוששות של דולינין אחרי מרתון ברלין, אבל היא כבר הבטיחה את מקומה באליפות העולם באתלטיקה שתתקיים בקיץ הבא בלונדון, וחוץ מזה היא מאוד מעוניינת להשתתף עד אז במרתון נוסף כדי לצבור ניסיון וגם לרוץ חצאי מרתון כדי לעבוד על המהירות שלה. השאלה הגדולה היא איך היא אמורה להתנהל כמקצוענית מעכשיו ולמען האמת אין לה כרגע תשובה לכך. "עוד לא נכנסתי לשום סגל כי השיא צריך להיות מאושר וזה יקרה רק אחרי שיגיעו תוצאות בדיקות סמים. כשזה יקרה נראה, בינתיים אני כבר חושבת על המרתון הבא וכנראה שזה יהיה בארץ, כנראה טבריה או תל אביב. כן הבנתי שאני צריכה לעשות מרתונים, פעם חשבתי שזה ישעמם אותי, אבל מוטי הסביר לי שאין לי מה לחפש בריצות 10 ק"מ בגלל הגיל שלי, כי המהירות יורדת אבל הסבולת עולה. אני חושבת שבחצי מרתון ובמרתון יש לי עוד מה לשפר, אני עוד לא יודעת אם אני במגמת עלייה כי הצבתי רף גבוה".

לא ברור מתי ואם היא תשפר שוב את השיא במרתון, ואולי היא תנסה לשבור את שיאה של נילי אברמסקי גם בחצי מרתון. מה שכן, מבחינתה של דולינין את ההישג הגדול ביותר היא כבר עשתה: "הופתעתי מאוד מהרעש שהתוצאה שלי עשתה, אבל מאז מה שקרה זה שאנשים בגילי פונים אליי בפייסבוק וגם בוואטסאפ וכותבים לי שאני נותנת להם השראה ומוטיבציה, ושבזכותי הם מאמינים בעצמם. זה מבחינתי ההישג הגדול ביותר".