כשאורן בליצבלאו קם בבוקר ומסתכל סביב, הוא "רואה" חושך, גם כשהוא קם מהמיטה ומתארגן לעוד יום, הוא עדיין נמצא בעלטה גמורה. עד לפני שנה וחצי עוד נותרו כמה שרידי ראייה באחת מעיניו אך כשהן נעלמו, אורן נשאר בחושך. שלא תטעו, החושך סביב לא גורם לו להפסיק לרגע. הוא מתאמן כמעט מדי יום ואף הצליח לשבור את שיא העולם לעיוורים בתחרות איש ברזל כאשר עצר את השעון בזמן מדהים של 10:51:11 שעות.
"תתארו לכם מה זה לקום בבוקר, לפתוח את העיניים וחושך" | צילום: באדיבות אורן בליצבלאו
הוא לא נולד עיוור, בשנת 2005, במהלך פעילות מבצעית משותפת לשב"כ ולצה"ל, ביצעו מעצר של מבוקש שהיה מחבל מתאבד. המחבל התפוצץ סמוך מאוד לבליצבלאו כתוצאה מהפיצוץ נהרג איש השב"כ במקום ובליצבלאו נפצע באורח אנוש. הוא איבד כמעט לחלוטין את מאור עיניו וסבל מפציעות הדף וכוויות בכל איברי גופו. כשנה לאחר הפציעה הוא החל לרכוב על אופני טנדם ומשם נכנס לעולם הטריאתלון והתאהב.
עבורי ועבור רבים, אורן הוא סמל לכך שהכל אפשרי, תקרת זכוכית לא קיימת עבורו ואימונים קשים והתמדה הם אלו שיביאו אותו הכי רחוק שאפשר. בשנת 2013, ערכתי עמו ראיון, אז הוא עמד להשתתף בתחרות הישראמן יחד עם גלעד רותם, שאמור היה ללוות אותו על המסלול. תכניות לחוד ומציאות לחוד ואורן נאלץ לבטל את השתתפותו בתחרות. באותה השנה התפתח זיהום בעין שעדיין היו בה שרידי ראייה אחרונים וארון נאלץ לעבור מספר ניתוחים, "משרידי ראייה עברתי לעלטה מוחלטת", סיפר לי אורן בראיון שערכתי עמו ערב חג סוכות, "משנת 2016, הרופאים אמרו לי שהמצב גמור ואין מה לעשות. בשנה וחצי הזו לא יכולתי באמת להתאמן בעוצמות שרציתי".
באותו ראיון שערכנו בשנת 2013, סיפר לי אורן על התכניות שלו לקראת ריו אולם באותו הזמן בו התחילה ראייתו להתדרדר, קיבל גם הודעה כי מקצה הספרינט בקטגוריית פראטריאתלון, לא תתקיים בריו, "זה היה מפח נפש מאוד גדול. התחלתי להתמקד במרחקים ארוכים. עכשיו הודיעו לי כי הקטגורייה שלי חוזרת למשחקים בטוקיו". במידה ויחליט לנסות ולהיכנס למשחקים האולימפיים בטוקיו, יהיה על אורן לעבוד קשה מאוד ולהשיג ניקוד החל משנת 2019 ועד 2020. כדי להצליח ולהגיע להישגים מרשימים כאלו, צריך שיעמוד מאחוריך גוף תומך, מאחורי אורן עומד "ארגון נכי צה"ל".
"לא כל אחד יכול ללוות אותי" | צילום: באדיבות אורן בליצבלאו
כספורטאים, אנחנו רגילים לקום בכל בוקר, להתלבש ולצאת לאימון, סדר הפעולות הכל כך פשוט וידוע הופך להיות מורכב הרבה יותר כאשר אתה עיוור, "את ההרצאות שלי אני תמיד פותח בדיוק בתיאור הזה. תתארו לכם מה זה לקום בבוקר, לפתוח את העיניים וחושך, לדעת שיש זריחה נהדרת וזה חושך, לעמוד על קו החוף ביולי-אוגוסט כשיש שקיעה נהדרת וזה חושך. זה היום יום שלי, חושך. הוא לא קל או נעים, אבל אם אתה רוצה לא לעסוק ברחמים עצמיים, אתה חייב להכיר בעובדה שזה פה לעוד הרבה שנים, עד שתהיה פריצת דרך טכנולוגית. בתוך החושך הזה צריך גם להעיר את הגוף וזה לא פשוט. אני לא נולדתי עיוור, לא סתם הגוף מפריש הורמון שינה בלילה. המלטונין, הורמון השינה, מופרש בחושך והגוף נהיה ערני באור ויש לכך השלכות פיזיולוגיות לא קטנות ולכן צריך להעיר את הגוף, להכיר את התופעות הללו ואת משמעותן. אני קם מוקדם ונותן לגוף את הקרדיט המגיע לו. אני חייבת לעמוד בתכנית האימונים שאור ברגר כותב לי וצריך הרבה מאוד מלווים".
לחצו להרשמה לישראמן 2019
מעבר להיותו ספורטאי פראלימפי, אורן מלמד סייבר בבתי ספר לנוער בסיכון ומוביל את התרומה לקהילה בחברת "סיגניה", "בין אימון, להרצאת סיפור אישי שלי, אני מכניס אימונים. קם מאוד מוקדם, מתאמן, מרצה ולפעמים מכניס אימון נוסף". בניגוד לספורטאים רואים, אורן חייב להיעזר במלווה כמעט לכל אימון אותו הוא עושה, "אימוני ריצה אני רץ עם מלווה, לרוב את אימוני הטמפו אני רץ עם עידו דיאמנט, את אימוני הנפח אני רץ עם אלדד מיטל או חזי נחמיה. אימוני הטריינר יותר פשוטים כי אני רוכב על הטריינר בבית. אם אין לי מלווה לריצה, אני רץ על המסילה בבית או בבית הלוחם בחדר הכושר. ברוב המקרים, למעט אימוני ים, אני שוחה בבריכה בבית הלוחם, זה המועדון שלי והם תומכים בי תמיכה מאוד גדולה".
"חשוב גם להיות בן אדם כי כשאתה מלווה עיוור" | צילום: באדיבות אורן בליצבלאו
לצורך הגשמת חלומו, להתחרות בתחרות איש ברזל בשוודיה, יצא אורן לצאת לתחרות עם צוות ליווי כאשר העלויות הן לא קטנות כלל, "יכול להיות שאני איש ברזל תוך כדי המסלול, אבל אני לא משאיר את העיוורון כשאני חוצה את קו הסיום, אני לוקחת אותו איתי לחדר".
איך אתה מתנהל עם המלווים שלך? מדובר על ליווי מאוד אינטימי, בניגוד לכל ליווי אחר.
"לא כל אחד יכול ללוות אותי. יש לי שאיפות וגם בקטגוריית גיל שלי, בשחייה ובריצה, אני לא האחרון ברשימה, אל מול אנשים רואים. יכולות השחייה שלי לא קשורות למי ששוחה לידי, אני הוא זה שקובע את הקצב ויכולת הריצה שלי אינה קשורה למי שרץ לידי, אני הוא זה שקבוע את הקצב, אסור להם בשום פנים ואופן להיות לפני, זו פסילה. אני צריך איתי מלווה שגם אם הוא ב'יום לא טוב', הוא לא יאט אותי. חשוב גם להיות בן אדם כי כשאתה מלווה עיוור, אתה צריך להבין שאתה עושה את התחרות, אתה מלווה והתחרות היא שלי מול עיוורים אחרים או מול השעון כמו שהיה לי בשבדיה. מעל הכל זו הבטיחות, אני שם את החיים שלי בידיים של המלווים". כשאורן מדבר על המלווים שלו, חשוב לדעת שמדובר בטובי אנשי הברזל בישראל, החל מגלעד רותם, תום מרמרלי וארז פאלק שיודעים ומבינים כיצד עושים פראטריאתלון עם עיוור.
להתאמן לתחרות איש ברזל, ברמות בהן נמצא אורן זהו דבר קשה דורשני מאוד. הצורך בגיוס מוטיבציה הופך להיות עבודה יום יומית כמו גם התמיכה של הסביבה וניהול מערך לוגיסטי שלם של ליווי ואימון. "הדבר הכי קל בחיים הוא להגיד 'קשה לי'. הכי קשה להגיד 'אני יכול'. אם אני אשב בבית וארחם על עצמי וכמה מר גורלי, לא תצמח לי עין, תאמיני לי ניסיתי. זה לא חייב להיות טריאתלון. אני נותן קרדיט לכל נפגעי הטרור, גם אם הם רוקדים בלט, בלי ציניות, אני חושב שזה חשוב ומורכב לא פחות. העיקר לזוז, לא סתם אומרים 'גוף בריא בנפש בריאה', אנשים שחוו טראומה כמו שאני חוויתי, גם הנפש פצועה והיכולת להתמודד עם האתגר של נפש פצועה, הוא בראש ובראשונה, תנועה. במקרה שלי זה איש ברזל. כשישבתי בבית ולא התאמנתי הנפש שלי דיממה לא מעט. יש משהו מאוד עצוב ב-PTSD, נפגעי פוסט טראומה ותעוקת הלם קרב, זו פציעה בלי 'זוהר', אין צלקת, אין קטיעה וזה לא מצטלם. אני לא מתבייש לדבר על זה ואצלי התסמינים הם מינורים, אבל קיימים. אני נותן לספורט את המקום המגיע לו בכדי להתמודד עם האתגרים על מנת להתמודד עם המקומות בהם התסמינים הללו פוגשים אותי".
"ירדנו מהאופניים עשינו את החשבון והבנו שזה אפשרי" | צילום: באדיבות אורן בליצבלאו
באוגוסט הצליח אורן להשיג תוצאה מצוינת בתחרות איש ברזל שנערכה בשוודיה כאשר הוא מנתץ את שיא העולם לעיוורים בפער אדיר של 12 דקות וזהו האיש ברזל הראשון שלו. חודשיים לפני התחרות, תום מרמרלי שהיה אמור ללוות אותו נפצע ובמקומו נכנס ארז פאלק לעמדת הליווי, "ארז לקחת את המושכות של תום בגבורה. לימדנו אותו, בעזרתו של יוסי פוקר, לרכוב טנדם, האתגר הטכני הגדול ביותר עבור מלווה, היא הרכיבה בטנדם".
איך ההרגשה לחצות את קו הסיום כאשר אתה יודע ששברת שיא?
"שבוע לפני התחרות, חבר עשה חיפוש בגוגל מה היא התוצאה המהירה ביותר לעיוור בתחרות איש ברזל ויצא 11:03 שעות. אמרתי לעצמי שזה ב'אזור החיוג' של הסימולציות, אבל לא רצינו לפתוח פה כיוון שיש כל כך הרבה דברים שיכולים להשתבש תוך כדי תחרות. כבר שירדנו מהאופניים עשינו את החשבון והבנו שזה אפשרי, אם אני ארוץ מרתון בארבע שעות".
יש לך מסר לקוראים שלנו, בפרוס השנה החדשה?
"אני מתכתב המון עם המילה 'משבר' בהרצאה שלי ומה המשמעות שלה בסינית. בסינית יש לה שתי משמעויות: זה גם אסון וגם הזדמנות. נקרתה בפני החוויה הזו. אני עומד להעביר הרצאה ראשונה אחרי שאני כבר איירונמן, לא צריך לקבל מחבל מתאבד בפרצוף בשביל לאסוף כל הזדמנות, צריך לקחת כל אחת שיש לך ובאמת למצוא את האופטימום באותה ההזדמנות. אם אני מצליח לעשות זאת, אתם תצליחו הרבה יותר טוב ממני".
