אלוף ישראל החדש-ישן במרתון אופני הרים מסכם את חוויית המרוץ שלו בלעדית לגולשי שוונג
מאת:אליעד דניאל, צילומים שי גיטרמן
לאחר שבשנת 2009 ו-2010 זכיתי באליפות ישראל במרתון, רציתי לעשות זאת בפעם השלישית בשנת 2012. האימונים התחילו כבר בסוף חודש מרץ, כשאני רוכב מספר שעות לא מבוטלות (בנוסף לחצי משרת הרכיבה שלי אני מחזיק עוד שתי חצאי משרות – בחנות האופניים סיגמא בצומת מגידו ובאתר האינטרנט יד 2) על אופני ההרים שלי במטרה לצבור קילומטראז' וקצב דומה למה שיבוא ב-5/5/2012.
המשכתי להתחרות במרוצי כביש והרים כמעט בכל מקום בארץ. היו מרוצים שסיימתי בהם בעשירייה הראשונה, היו כאלה שסיימתי בהם שני או שלישי, והיו כאלה שניצחתי. לקחתי כל תחרות לגופה, ותמיד הייתי עם היד על הדופק לגבי העייפות שלי.
השבוע שלפני המרתון כלל טיפול אצל הפיזיותרפיסט מורן מיינץ, הכנת האופניים בחנות של טרק ישראל בקיבוץ משמר העמק, העמסת פחמימות, ואת קריטריום כרמיאל. חשבתי שזה יהיה טוב ללחוץ סביב שעה-שעה וחצי בקריטריום בשביל לנקות את החלודה ולשמן את כל המערכות. התחרות עצמה הייתה קשה והרכיבה שלי לא סיפקה אותי. לא התרגשתי. אמרתי לעצמי שאעשה עוד אימון אחד חזק במהלך השבוע, ואגיע במצב מצוין למרתון.
את האימון המרכזי כיוונתי ליום רביעי. אחרי 2 קילומטרים ענף מעץ עגול ועבה פוצץ לי את הצמיג. מהר חזרתי לחנות במשמר העמק, ובעזרת הצוות המסור שלה הצמיג תוקן (זו הזדמנות מצוינת להודות לגלי רונן, אביעד יזראעל ואורן גונן על העזרה והסבלנות). עקב התקלה הצלחתי לעשות רק מחצית מהאימון שרציתי, אבל עדיין הייתי מפוקס.
בבוקר המרתון, כשהגעתי עם אימא שלי למתחם התחרות, הכל נראה גדול, יפה ומאורגן להפליא. המרתון השנה היה צמוד לפסטיבל יערות מנשה, מה שנתן אווירת פסטיבל אמיתית.
הזינוק התעכב קצת ויצאנו לדרך. כבר בזינוק רוכבי הנוער, שביצעו שתי הקפות וזינקו איתנו, התקיפו כאילו התחרות נגמרת בעוד כמה דקות. לאחר חמישה קילומטרים הרגענו את הקצב, הבוגרים שרוכבים שלוש הקפות, כמו שצריך בתחרות ארוכה. הטקטיקה שלי הייתה להיות רגוע בחלק הראשון של המרוץ, למצוא את המקומות בהם אני יכול לעייף או להלחיץ את המתחרים שלי, ולהגיע לחלק האחרון במצב יותר טוב מהם.
את ההקפה הראשונה סיימנו כששלושה בחוד – רועי גולדשטיין, בנימין שמידט ואני – וידענו שממנה ייצא המנצח. בהקפה הבאה השתדלתי להיות כמה שיותר רגוע ולתכנן את המהלכים. החלק הקשה ביותר במסלול הוא חמשת הקילומטרים האחרונים, שבהם עולים שלוש עליות ארוכות עם שיפוע חד וביניהן יורדים סינגל ארוך שדורש ריכוז גבוהה מאוד.
לאחר העלייה הראשונה לקראת הפיניש, נכנסתי לסינגל ראשון ובסופו ראיתי שפתחתי פער על רועי ובנימין. החלטתי לא לחכות ולזרוק את הקלף שלי, ובסוף העלייה הלפני אחרונה הפער גדל.
בשלב זה החלטתי להגביר את הקצב. השתדלתי להיות כמה שיותר חסכוני ומהיר בו זמנית. באמצע ההקפה הרגשתי שאני מתחיל להתכווץ, וניסיתי לעבוד הכי נכון שאני יכול עם השרירים כדי לא להרוג אותם לגמרי. לקטע האחרון הגעתי עם יותר כוח ממה שתיארתי לעצמי. 15 הדקות האחרונות היו הדבר שאזכור מהתחרות לנצח: עליתי את שלושת העליות במהירות שלא האמנתי שאפשר לרכוב בה לאחר 70 קילומטרים, ואחרי הקיר האחרון והקשה ביותר הגעתי לפלטה הגדולה כשאני מבין שזה שלי.
בקו הסיום הרגשתי כל הלחץ משתחרר, שעשיתי את זה, הצלחתי להחזיר את התואר הביתה!
בתמונה עליונה אליעד דניאל חוגג את הניצחון באליפות.
בתמונה תחתונה עם ענבר רונן על דוכן המנצחים של אליפות ישראל במרתון אופני שטח
7.5.2012
אליעד דניאל- אלוף ישראל במרתון אופני שטח, עובד באתר האינטרנט יד2, תושב יוקנעם, חי ונושם את ענף האופניים.
ספורטאי השבוע של שוונג ביוני 2010
