אליעד דניאל, אלוף ישראל לשעבר באופני הרים, רשם במרתון גבע ניצחון ראשון העונה, וסיכם את החוויות שלו מהמרוץ עבור שוונג
מאת:מערכת שוונג
למרתון גבע הגעתי באווירת חג הפסח, לאחר ארוחת חג טובה עם המשפחה. בבוקר הורי טלמה ויוסי, שליוו אותי לתחרות זו כמו לעוד תחרויות רבות, הצטרפו. ההתארגנות הייתה נינוחה, כשאני עושה 10 דקות של חימום בלבד.
החלטתי שאזנק מאחור, והטקטיקה שלי הייתה לפרוץ קדימה ולבדוק את עצמי ואת שאר הרוכבים רק לקראת סוף ההקפה הראשונה. לאחר הירידה מהזינוק הקצב היה גבוה מאוד, והרגשתי ברגליים את חוסר החימום.
אחרי העלייה הראשונה בטלתי ספק ביכולת שלי. הרגשתי מאוד כבד, אבל ידעתי שיש עוד תחרות ארוכה והכל יכול להתהפך. ככל שהתחרות התקדמה הרגשתי טוב יותר, ובסיום ההקפה הראשונה עודד דנון, עומר שובי מהנוער ואני יצרנו ראש חץ כדי להוביל את המרוץ.
לאחר כמה קילומטרים של עבודה חזקה, הגענו לעלייה המרכזית של התחרות. החלטתי שאני לוקח את ההובלה. הגברתי קצב ובסוף העלייה נשארתי לבד עם עומר שובי. פתחנו על עודד פער של כחצי דקה בערך, אבל הוא לא ויתר והגיע אלינו.
לקראת סוף ההקפה רוכבי הנוער, עומר שובי וגיא ניב, נלחמו על הבכורה בתחרות שלהם (שכללה שתי הקפות; הבוגרים עשו שלוש).
אני ניצלתי את זה כדי להכניס את עצמי להקפה האחרונה בעמדה טובה ובמינימום אנרגיה.
אני ניצלתי את זה כדי להכניס את עצמי להקפה האחרונה בעמדה טובה ובמינימום אנרגיה.
לאחר חצי הקפה שרכבתי לבד, עודד הגיע אליי שוב. שמתי לב שהיתרון שלי היה בעליות ובקטעים הקשים של המסלול. לבסוף הגענו לעלייה המשמעותית האחרונה של התחרות, ושם הגברתי קצב. הצלחתי לברוח!
מדי פעם העפתי מבט לראות איפה אני נמצא לעומת הדולקים אחריי. הקילומטרים נגמרים להם לאט לאט, השרירים צועקים הצילו, המהירות עולה, ואני משתדל להיות הכי חסכוני באנרגיה והכי מהיר שאני יכול. לעלייה האחרונה באספלט אני כבר נכנס לבד, ומבין שזה יהיה שלי היום. אני עובר את קו הסיום בידיים מורמות וחיוך גדול, שמח על הדרך שהייתה קשה ומהנה בו זמנית.
הפעם האחרונה שניצחתי תחרות מרתון הייתה בשוהם, בספטמבר 2010. בהחלט סגירת מעגל מאוד משמחת. בנוסף זה הניצחון הראשון שלי בעונת 2012, ועוד בפסח, כך שאווירת החג קיבלה משמעות כפולה!
