מאת:שי גולדלסט
"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד"
(ברכות לד,ב).
אולי אני דתי? אולי חזרתי בתשובה? אתם תחליטו.
שי גולדלסט "מתחזק" בחצי מרתון ת"א
לאנשים דתיים יש בדרך כלל מאפיינים חיצוניים ופנימים אשר מזהים אותם על פני אחיהם החילוניים. מנהגים, חגים ומועדים, ביגוד מיוחד, חצרות וזרמים שונים , לימודים בחברותא ולפעמים מן אור ושלווה.
ביגוד מיוחד: שעון דופק כשר, שעון GPS למהדרין, נעלי "ספורט" מסוג משובח של רצים, חולצת דריי-פיט לסוגיה בהשגחת הבד"ץ, טייץ ריצה וגו'.
חצרות וזרמים: גם בעולם הרצים יש מגוון סוגים של טריאתלטים, ג'וגרים, רצי ריצות קצרות, מרתוניסטים, איירונמנים, מתמידים, אלה ששונאים תחרויות, אלה שבאים רק לתחרויות, מובילי אופנה ועוד.
לימודים בחברותא: ריצה, לעומת משחק קבוצתי, היא תמיד לבד עם בורא עולם. לפעמים אנחנו רצים בקבוצות אבל לבד ולפעמים אנחנו סתם לבד. ימים מסויימים, שעות קבועות, מחוייבים לפרשת השבוע "כי תרוץ".
הכי קל לזהות את החוזרים הטריים, אלה שעולם החילוניות מרוח עליהם, בדרך כלל הם יותר אופנתיים נצמדים לחומר ולא לרוח של הדבר וגם אחוזי השומן שלנו הם לא כמו של הרצים הוותיקים (ואולי גם לא יהיו?). אבל מה שהופך אותך באמת לחוזר בתשובה אמיתי, זה המיסיונריות, הפצת התורה. הקריאה לאחרים:" תבואו אלינו תעשו שבת, תחוו קצת שקט ורוגע, קצת מעולם הרוח…" פתאום אני מוצא את עצמי מתחיל להטיף, מספר כמה זה טוב ואיך החיים השתנו לי ותמיד מוסיף: "נו מתי אתה בא לאימון?" וממשיך לנדנד: יש אימון שחרור ביום שישי, אולי תבואו" ועוד ועוד סיפורים על המשקל שמתחיל להתנדף, הערנות והשמחה – בקיצור, מציק לכולם.
אז גם לנו הרצים יש מדים מיוחדים לאימוני חול, ואחרים לתחרויות, אוכל מיוחד למועדים וחגים שיש בהם כרוז ושעון, תפילות ומנטרות להצלחה ונגד פציעה, גורואים ורבנים שמלמדים אתנו מנסיונם האישי ועוזרים לנו בפתרון בעיות. אז אולי אנחנו דתיים? אולי חזרתי בתשובה?
חצי שנה מאז שירון כהן אמר לי שאני יכול, חמישה חודשים מאז שנרשמתי לחצר של רצי תל-אביב אצל כבוד הרב דניאל קרן והנה זה הגיע (רעש מתגלגל של תופים) "חצי מרתון תל-אביב" 21 ק"מ של אספלט, מהפארק עד יפו דרך הים. מעולם לא אהבתי את תל אביב כל כך.
איזה אירוע מדהים, מזג אוויר קריר של אחרי סערה, הרגשה אירופאית, בא לך לדבר אנגלית מנומסת, וואט א לאבלי דיי טודיי..
לעומת מרוצים אחרים היום זה שונה, היום אני לא לבד, כל הקבוצה לבושה חולצות אדומות מופיעה בזמן, עושים חמום של לפני , מתגברות , עצה אחרונה של כבוד הרב ומחכים לשעון ולכבוד ראש העיר שיזניק אותנו.
יש איזה שלווה שעוטפת אותי, ריח כזה שאומר שהכל יהיה בסדר. בבוקר הייתי רגוע גם אבל כל פעם שהסתכלתי על השעונדופק והוא היה גבוה ב 10 פעימות לפחות מכרגיל, תהיתי אם אני חולה, רק אחר כך הבנתי, אני מתרגש. איזה כיף זה להתרגש כמו ילדים.
זינוק ויוצאים לדרך, 1600 רצים מסביבי והרגלים רצות לבד, הן לא קשורות אליי. הכי חשוב לא להסחף לקצב המהיר, יש עוד 20 ק"מ. הריצה הזאת שונה בשבילי אני מרגיש את השמחה בלברך את כולם לשלום, לעודד, לחייך, התוצאה תהיה אשר תהיה, הריצה פשוט מהנה.
ק"מ 8, המשטרה מבקשת מאיתנו בנימוס מרגש לרוץ בצד אחד של המסלול, יש כבר רצים שחוזרים, קטנוע מלווה את הרץ הראשון, דסטאו, מרוכז כולו בריצה וכולם מעודדים. חזרה בק"מ ה -11 הרברט סמואל אוויר קר עם רוח ומעט גשם מכה בפנים, אני כבר מדמיין את הרצים הראשונים שמגיעים ואני בערך בחצי הדרך.
ק"מ 15 ,נכנסים לפארק הירקון, מגרש האימונים הבייתי שלנו, הרי פה התכוננתי למרוץ הזה בחודשיים האחרונים, אני מקבל כוח רק מזה שאני מכיר את המסלול ומתחיל להגביר לאט לאט, רק עוד 6 ק"מ, מתחיל להריח את הסוף עם התרגשות של "עשיתי את זה"!
ק"מ 18 , השעון מראה לי שאני הולך לעשות תוצאה טובה, רק להמשיך לרוץ, עדיין עם חיוך וכוח מתחיל לתת את כל מה שיש לריצה הזאת. 500 מטר לסוף והנה צחי מחכה ומעודד, כמו מנת ג'ל, ישר נהיה עוד כוח ואני פותח צעדים, אור על הגדר מקבלת נשיקה באוויר ,עדי ,גלעד ויעל צורחים לי ואני נהיה מהיר ועף עד הגמר.
1:53 של נעליים מטופפות בקצב אחיד – עשיתי את זה.
אם מישהו היה אומר לי לפני חצי שנה, שעוד חצי שנה אני ארוץ חצי מרתון, אחרי שהייתי צוחק, התשובה שלי הייתה:" כן, כן, בטח.."
עשיתי תחרות אחת מכל סוג: 5 ק"מ , 10 ק"מ, טריאתלון וחצי מרתון אני חושב שהיעד הבא שלי זה פשוט לנוח, להגיד תודה , להנות וללמוד מהעולם החדש שלי – עולם של רצים.
