אחרי שבוע של ריצות שטח מטורפות סביב הר המון בלאן, אחד הסמלים של הרי האלפים, הסתיימה החגיגה של אולטרה מרתון מון בלאן (UTMB) – אחד מאירועי השיא בריצות האולטרה מרתון, שלפחות המקצה הארוך והיוקרתי שלו התחיל והסתיים בעיירת הסקי והטריילים, שאמוני.
עד כתבות בנושא
עמית הר פז: "מכבד את המרחק והקושי של UTMB"
אריאל רוזנפלד על השימוש הנכון בנתוני דופק באולטרה מרתון
איך אשה בת 82 הצליחה לסיים אולטרה מרתון של 160 ק"מ?
השנה, המקצה היוקרתי למרחק של 170 קילומטרים (כולל 10,000 מטרים טיפוס) הביא אליו כמה מרצי האולטרה מרתון הטובים בעולם, כולל השם הגדול ביותר כיום בריצות השטח – קיליאן ג'ורנט הספרדי. מצד שני, הפעם המשתתפים נחשפו גם לתנאי מזג אוויר קשים שכללו הרבה גשם וטמפרטורות קרות במיוחד. למרבה הצער, ג'ורנט שהיה המנצח הלא צרפתי האחרון של המרוץ (ב-2011 – התואר השלישי שלו) פרש עוד לפני שהשלים 100 קילומטרים בגלל שלא חש בטוב.
פרט לג'ורנט היו במרוץ הזה גם שלושה רצי אולטרה אמריקאים בכירים, שקיוו לשבור את ההגמוניה הצרפתית וגם לעשות היסטוריה כי אף רץ אמריקאי לא ניצח מעולם ב-UTMB. הראשון היה טים טולפסון האמריקאי שהפך בשנים האחרונות מרץ מרתון בעל שיא אישי של 2:18 שעות לרץ אולטרה מצטיין. טולפסון הצהיר על כוונתו לנצח השנה, אבל בפועל לא היה לו מזל. אחרי 50 קילומטרים הוא נפל ונחתך ברגלו. הוא דימם במשך כמה שעות ואחרי 136 קילומטרים נאלץ לפרוש ולקבל טיפול רפואי שכלל תפרים.
שני אמריקאים נוספים שהלכו על הניצחון היו ג'ים וולמסלי (אלוף הווסטרן סטייטס) וזאק מילר. שניהם פתחו בקצב חזק מאוד, ושניהם לא המשיכו מעבר לנקודת הציון של 124.8 קילומטר. מי שחיכה בסבלנות וניצל את הניסיון האדיר שלו במרוץ הזה היה זאבייה טבנאר הצרפתי, שהגיע לשער הסיום אחרי 20 שעות, 44 דקות ו-16 שניות. זה היה התואר השלישי של טבנאר ב-UTMB אחרי שניצח גם ב-2013 ו-2015. בנוסף הוא גם שמר על ההגמוניה הצרפתית. עבור טבנאר זו היתה סגירת מעגל מכיוון שלפני חודש וחצי הוא היה בדרכו לניצחון במרוץ האולטרה הארד-רוק 100 בארצות הברית, אבל נפסל בקילומטרים האחרונים בגלל שקיבל בקבוק מים וקרח במקום שבו הוא לא היה אמור לקבל הזנה מגורם חיצוני.
במקום השני סיים רץ אלמוני יחסית מרומניה בשם רוברט היינאל, שסיים במקום החמישי במרוצי האולטרה מרתון של לברדו ושל קייפטאון ובמקום ה-15 באליפות העולם בריצת שטח. הוא הגיע לשער הסיום 47 דקות אחרי טבנאר. שלישי סיים הספרדי ג'ורדי גאמיטו, שהיה רחוק מהמנצח הכללי בשעה ו-13 דקות.
הפעם הוא לא הצליח לסיים. קיליאן ג'ורנט | צילום: Gerard Reyes
במרוץ לנשים הפגינו הפעם רמה יותר גבוהה וזה בא לידי ביטוי בכך שאם בשנה שעברה הפער בין המנצחת לעשירית היה כמעט 4 שעות, הפעם הוא היה שעה וחצי. מי שבנתה את הריצה שלה בצורה מושלמת היתה פרנצ'סקה קאנפה האיטלקיה, שסיימה במקום השני ב-2012. רק אחרי 65 קילומטרים היא נכנסה לטופ 10 בין הנשים, ו-15 קילומטרים לאחר מכן באזור עיר מגוריה קורמיור, היא החלה לפרוח. היא החלה לעקוף את כל הרצות ואחרי 135 קילומטרים כבר תפסה את ההובלה ולא איבדה אותה עד שסיימה בזמן של 26:03:48 שעות. קאנפה היא המנצחת האיטלקייה הראשונה בתולדות ה-UTMB. עם זאת, הקרב בין הנשים היה צמוד והשנייה בתור הגיעה רק 4:30 דקות לאחר מכן. זו היתה אוצ'ואה פראילה הספרדיה שהיתה מהירה מאוד בקילומטרים האחרונים שלה – אבל לא מספיק. שלישית בין הנשים סיימה ג'וסלין פולי הצרפתיה, שגרה ומתאמנת בהרי הפירנאים, וסיימה בזמן של 26 שעות, 15 דקות ו-11 שניות.
בגזרת הישראלים, עמית הר פז היה הבכיר בין רצי האולטרה שהתחרה השנה ב-UTMB. הוא סיים את המסלול המפרך כעבור 37 שעות, 24 דקות ו-5 שניות, כאשר הקאט-אוף עבור המשתתפים היה 46 שעות.
