לעולם האולטרה מרתונים הזדחלתי לאט. בפעם הראשונה שעברתי את מחסום ה 42.2 ק"מ גיליתי שהעולם אינו שטוח, כמו שסברו אבותינו וכשעוברים את המספר המקודש הזה… לא קורה כלום. עולם כמנהגו נוהג.
ככל שהשנים עברו, חיפשתי מרוצים מעניינים יותר להתאמן אליהם ולהשתתף בהם.
מאת:רן שילון
איך בחרתי מרוצים? חיפשתי שילוב של דברים שעוד לא עשיתי (הפך קשה יותר כל שנה), מרוץ שיאתגר אותי מספיק (או יפחיד אותי מספיק), כדי שאתאמן אליו ברצינות, ומקומות בהם עוד לא בקרתי.
בשלוש השנים האחרונות, התחריתי ממרוצים שונים בארץ ובעולם – כאלה המשלבים הפלגה וריצה ( 3 peaks Australia), מרוצים אתגריים המשלבים ריצה, אופני הרים, חתירה בקיאק וניווטים – קצרים בני מספר שעות וארוכים בני 5 ימים (Triple Challenge South Africa, Corsica Raid). הצטרפתי לקבוצה ה"מחתרתית" ThreshPigs ואיתם השתתפתי בשני אירועים בני 48 שעות שכללו שילוב של ריצה, רכיבה, ניווט, חתירה בקיאק\סירות גומי, מצנחי רחיפה ועוד. כמובן גם השתתפתי במרוצים ארוכים – עוד תחרויות איירונמן וריצה, ריצה וריצה.
עם השנים, גיליתי שהאהבה הגדולה שלי היא הריצה וחיפשתי מרוצים בתחום. ריצות המרתון הפסיקו לאתגר אותי (לא חיפשתי להמשיך ולשפר תוצאות) והתחלתי לחפש מרוצים "מעניינים". אז מה יש במרוץ "מעניין”? זה שילוב בין מרוץ ארוך מספיק (כמה זה ארוך? כמה שיותר), מסלולים מאתגרים (לא רק מרוצים שטוחים, אלא מסלולים קשים יותר, הכוללים עליות וירידות קשות, ורצוי שרוב הריצה תהיה בכלל בסינגלים) וכמובן, יש להוסיף את אלמנט הגובה (התמודדות עם חוסר חמצן). ומסתבר שאני לא לבד….
האולטרה טרייל במון בלאן
ענף הריצה הגדל ביותר בשנים האחרונות הוא ענף "ריצת האקסטרים". לא מדובר יותר בריצות "פשוטות" למרחקים ארוכים, אלא ריצות המשלבות אלמנטים מסובכים כגון – מזג אויר (חום בסהרה וקור אלפים, סערות חול וסערות שלגים), גובה רב (קיימות סדרות שלמות של מרוצי גובה בעולם), מרוצים רצופים ומרוצי מקטעים, כאלה הכוללים ניווט, עבודה בקבוצות, בוץ ומים, ועוד…האומה ה"משוגעת" ביותר בתחום הם הצרפתים. להם התרומה הגדולה ביותר לצמיחה בענפי האקסטרים (ולא רק בריצה). מפיקים צרפתים רבים מפיקים את מרוצי האקסטרים הידועים בעולם ולכן אין זה פלא ש"הגביע הקדוש" של מרוצי האקסטרים בריצה בעולם הוא בצרפת!
ה"מון בלאן", אחד מרכסי ההרים הידועים בעולם (הקרוי על שם העטים המפורסמים) – פסגה בגובה מעל 4800 מטרים והמשתרעת בגבול בין צרפת-איטליה-שוויץ. הצרפתים, בנו מסביב לרכס זה ולאורך כ- 200 קילומטרים, מסלולי הליכה. מכיוון שמסביב לרכס הרים גבוהים רבים אחרים, מסלולי ההליכה הנ"ל (שאינם פתוחים לרכיבת אופניים בגלל תלילותו), מטפסים לגובה רב, עוברים בין מעברי הרים ויורדים חזרה לעמקים הציוריים שמסביב.
מרוץ ה"אולטרה טרייל דו מון בלאן" מתחיל בשמוני, בירת האזור. זו עיירת ספורט מדהימה, המושכת אליה בחורף גולשי סקי ובקיץ ספורטאיי אקסטרים רבים – מטפסי הרים, רצים, רוכבי הרים, טייסי גלשנים, אלפיניסטים ועוד. המרוץ הראשון סביב הרכס התחיל בשנת 2003 וכלל "רק" את המרוץ "הקצר" לאורך 160 ק"מ ועם גובה מצטבר של למעלה מ 9000 מטרים! בשנת 2006, החל המרוץ הקצר באמת של חצי המרחק. מרוץ זה מתחיל בצד השני של הרכס, בעיירה קורמאיור שבאיטליה ומסתיים בשמוני. בשנת 2009 צורף מרחק ביניים בן 110 ק"מ (אליו הייתי רשום בשנה שעברה) והמרחק ה"באמת" ארוך של 240-320 ק"מ בקבוצות. במשך השנים, הפך המרוץ לחשוב ביותר בעולם בתחום. הוא מושך אליו כל שנה אלפי רצים (כ 5,500 רצים), כאשר המרחק הארוך של 166 ק"מ הוא המרוץ המרכזי בו משתתפים כל שנה כ 2,300 רצים (מסיימים כ 50% בלבד). אם תבדקו את תוצאות השנה שעברה באתר התחרות, תגלו כי שני המרוצים הארוכים בוטלו בשנה שעברה. למה? בגלל סערת שלגים בסוף אוגוסט! בסופו של דבר, כולנו רצנו את המרוץ "הקצר" של ה 90 ק"מ.
ההרשמה למרוץ מורכבת ודורשת דרישות מוקדמות לכל מרוץ אולטרא, העונה על דרישות המארגנים, ניקוד, ועל מנת להשתתף במרחקים השונים, יש צורך בצבירה נקודות ולבסוף – השתתפות בהגרלה. המרוץ היחיד בישראל המספק ניקוד לתחרות זו הוא האולטרא של "פרו-ספורט". לכל מרחק, מספר נקודות שונה וכמובן שתחרויות אחרות כגון איירונמן ומרוצים אתגריים אחרים, לא נספרים כלל! ולכן, מי שמעוניין להשתתף בתחרות, חייב להתארגן ולתכנן מראש (ואתם חשבתם שהרשמה לאיירונמן מסובכת!). המרוץ השנה מתחיל ביום שישי ה 26 בחודש בשעה 18:30 ויסתיים ביום ראשון בשעה 16:30. סך כולל של 46 שעות. המנצח צפוי לסיים בין 28-29 שעות, כאשר חציון המסיימים בשנים האחרונות עמד על .. 42 שעות! התחרות הינה שיא של שבוע בשמוני הכולל, הרצאות בתחום ריצות האולטרא (בצרפתית בלבד) וכמובן אקספו גדול (באמת גדול)
הכנות וציוד
ההכנות לקראת התחרות ערכו כ 6 חודשים. נכון, קל יותר להתכונן לתחרות כזו למי שגר שם באזור, מכיוון שהתנאים אינם דומים לתנאי הריצה והאימון להם אנחנו רגילים כאן בארץ – העליות והירידות התלולות ( 20-30%), אורכן (לפעמים עליות באורך של 5-7 ק"מ ולגובה מצטבר של למעלה מ 1000 מטרים), מזג האוויר (חום ביום וקור בלילה) וכמובן, התמודדות עם חוסר החמצן, אבל, ניתן למצוא דרכים להתאמן גם כאן, ועל כך אכתוב בהמשך. כמו כן, הציוד הנדרש לתחרות הוא רב, ועליו כבר כתבתי בכתבה אחרת
בהצלחה גם לישראלים האחרים המשתתפים בתחרות – אלעד בנימין (במרחק הארוך), אלון גלעד וטטיאנה סורצקי במרחק הקצר וכמובן, אני חייב לומר תודה לכל אלה שעוזרים לי בדרך – ציוד הריצה של מיזונו, הרכיבה של סרוולו ו – BMC, משקפי השמש של אוקלי ומד הדופק של פולאר, ציוד השטח של קולומביה ותוספי המזון של צ'אלנג'.
רן שילון
אקסטרימיסט, מאמן ראיש באנדיור, קבוצת ספורט הסבולת הגדולה בישראל ויזם שיאנרגיה, תוספות מזון לספורטאים
קישורים: מרתון ואולטרא
