ראיון עם אולגה לנסקי השיאנית הטרייה ל-100 מ' ועם אסתר רוט-שחמורוב שהשיא שלה נופץ לאחר יותר מארבעה עשורים, "אולגה הוכיחה שיש לה הרבה נחישות ועקשנות והיא לא ויתרה"
מאת:דני בורשבסקי
לאולגה לנסקי, שיאנית ישראל הטרייה בריצה ל-100 מטרים, לא היה יותר מדי זמן להתראיין ולעכל את ההישג המדהים שלה – שבירת שיאה הישראלי של אסתר רוט-שחמורוב משנת 1972. אחרי שקיצצה שלוש מאיות מהשיא ברוח חוקית ובתנאי מזג אוויר קשים באצטדיון בהדר יוסף, היא התפנתה למספר שיחות טלפון, אך לרוע המזל היא נאלצה כבר בערב לטוס באופן בהול לאוקראינה. בניגוד לחדשות מאצטדיון האתלטיקה, החדשות משם היו רעות מאחר וסבתה של לנסקי אושפזה בבית חולים במצב אנוש.
קצת לפני כן, האצנית בת ה-21 התקשתה לנתח את ההישג שלה בהרחבה בגלל ההתרגשות הגדולה, והתגובה המאושרת של אימה אירנה, שהיא גם המאמנת שלה. ובכל זאת, ניסינו לברר איתה מה עבד כל כך באימונים של טרום העונה הנוכחית, ולנסקי לא חשבה פעמיים וענתה כך: "חברה טובה שלי, שהיא מדליסטית אולימפית, הגיעה להתאמן איתי בארץ ומשכה אותי חזק באימונים. אני מאוד מודה לה על זה, וזה אחד הדברים שעזרו לי". לנסקי מתכוונת לאולסיה פוב, האצנית היהודייה המהירה בעולם כיום, שמחזיקה בשיא אישי של 11.18 שניות ב-100 מטרים וגם זכתה במדליית ארד אולימפית עם רביעיית השליחות של אוקראינה במשחקי לונדון 2012.
ראיון עם אולגה לנסקי, דקות לאחר ששברה את השיא
הרבה אנשים שאלו את לנסקי על המשך העונה שלה והציפיות. היא מעדיפה לחשוב כל פעם על התחרות הבאה ואמרה שהיא רוצה לרוץ מהר בליגה הבין-אגודתית בשבוע הבא. אבל המטרה הגדולה שמסמנת לנסקי בקיץ הקרוב היא אליפות אירופה שתתקיים בשוויץ. למען האמת, היא הבטיחה את מקומה שם עוד לפני שיאה הישראלי כי הקריטריון להשתתפות שם היה 11.60 שניות. מצד שני, כעת היא יכולה אולי לבנות על עליית שלב באליפות אירופה, מפעל שבו אצניות של 11:20 שניות ואפילו 11:30 שניות יכולות לבוא לידי ביטוי. "אני חושבת על האליפות כמובן ואני רוצה להמשיך לנסות ולשפר את השיא שלי, אני מקווה שזה יקרה", הוסיפה לנסקי.
שמה של אסתר רוט-שחמורוב הוסרה כבר ביום שבת עת קביעת השיא החדש מרשימת שיאני ישראל לבוגרים במקצועות האולימפיים. שיאה ב-100 מטרים (11.45 שניות) שנקבע ב-1972 היה האחרון שלה ברשימה. בתחילת העשור הקודם היתה זו אירנה לנסקי, האמא של אולגה, ששברה את שיאיה של רוט-שחמורוב בריצות ה-200 וה-100 משוכות.
רוט-שחמורוב ידעה שגם שיאה המיתולוגי יישבר מתישהו והיא ציפתה שאולגה לנסקי תעשה את זה. את ההודעה על שבירת השיא היא קיבלה במסרון בביתה שברמת השרון, ולפחות לפי מה שהיא אומרת הרגשות שלה היו בעיקר של שמחה. "ציפיתי שזה יקרה כי אני עוקבת אחרי הילדה הזאת הרבה זמן", אומרת רוט-שחמורוב. "אני רואה אותה רצה עוד מהתקופה שבה היא התחרתה בתחרויות לבתי הספר ואני הייתי מגיעה לשם עם התלמידים שלי. עקבתי אחרי ההתפתחות וראיתי את ההתקדמות שלה, ידעתי שיש לה את זה".
רוט-שחמורוב כבר ראתה ב-42 השנים שעברו מאז ששברה את השיא, מספר אצניות שיכלו לשבור את השיא, אבל גם היתה מודעת לקשיים. "אני חושבת שהיה מחסום פסיכולוגי גדול לכל האצניות שניסו לעשות את זה. אולגה הוכיחה שיש לה הרבה נחישות ועקשנות, והיא לא ויתרה. אני חושבת שזה קשור גם למנטליות שלה ולמקום שממנו ההורים שלה הגיעו. אני יודעת גם שבשלב מסוים אמא שלה העדיפה שהיא תתרכז בריצה אחרת (100 משוכות, ד.ב), אבל אולגה התעקשה, ובסופו של דבר זה השתלם לה".
דני בורשבסקי
