כל מי שניסה אי פעם לרוץ עם עגלת תינוק יודע עד כמה מוזר וקשה זה יכול להיות. אי אפשר להזיז את הידיים במקביל, מדי פעם הצעדים מתקצרים, וגם אם העגלה או הטיולון נחשבים לקלים – שום דבר לא קל כשצריך לדחוף את זה תוך כדי ריצה בעלייה. ועכשיו תדמיינו מה זה לדחוף לא רק תינוק אחד, אלא חמישה ביחד למרחק של 42.2 קילומטרים. זה מה שעשה צ'אד קמפל בן ה-37 שהשתתף במרתון סרף סיטי בקליפורניה ב-3 בפברואר. קמפל הוא אבא ל-7 ילדים, כולל חמישייה בגיל שנה, שיחד אתה הוא רץ את המרתון והוסיף 1.1 מייל יותר ויש לו גם סיבה מעניינת לכך.
לא עצר אחרי 42.2 ק"מ. צ'ד קמפל
"מעולם לא ציפיתי שאדחוף מישהו תוך כדי ריצת מרתון" מספר קמפל שגר בקליפורניה, "העליות היו קשות במיוחד, אבל כשחשבתי על מה שהתינוקות עברו בשנה החולפת, על צינורות ההנשמה וההזנה שלהם – זה מה שנתן לי את הכוח לדחוף אותם עד לקו הסיום, וקצת יותר מזה. כל דבר אפשרי". קמפל לא עצר אחרי 42.2 קילומטרים שהם 26.2 מייל. אחרי שחצה את קו הסיום בזמן של 5:45:04 שעות הוא המשיך לרוץ לעוד קצת יותר ממייל כדי לסיים במרחק של 27.3 מייל (43.6 ק"מ). למספר הזה יש משמעות מיוחדת מאוד עבור משפחתו מאחר ואשתו איימי נשאה את החמישייה במשך 27 שבועות ו-3 ימים לפני הלידה המוקדמת שלה ב-11 בינואר 2018. התינוקות נולדו פגים במשקל של 1.3 ק"ג כל אחד, כך שהם טופלו מיד בחמצן ובצינורות הזנה מיד לאחר הלידה. המצב הבלתי יציב של החמישייה השאיר אותה בטיפול נמרץ למשך 73 ימים.
"זה היה הריון ארוך ומפחיד וגם אחרי שהם נולדו לא יכולנו לנוח", מספר קמפל, "לבסוף לקחנו אותם הביתה ומאז רק נהיינו עסוקים יותר. זו היתה שנה ארוכה ומשוגעת של הורות, עבודה וחיפוש זמן לרוץ". עבור קמפל הריצה היה מפלט פיזי ומנטלי עוד מימי התיכון כשהוא שמר על כושר כמתאבק. כמבוגר הוא מצא את עצמו מגדיל את הקילומטראז' שלו, "גיליתי שזה נוגד הדיכאון המועדף עליי", הוא אומר. ב-2009 הוא רץ את המרתון הראשון שלו בגיל 27 בסן פרנסיסקו וסיים בזמן של 3:43:15 שע'.
"אחרי זה הייתי רעב מאוד לקבוע תוצאת קריטריון למרתון בוסטון", הוא אומר, "ידעתי שאני צריך להשתפר הרבה, אבל הייתי במרדף". למה שנים לאחר מכן, קרה מהפך דרמטי בחייו של קמפל. ב-2013 אשתו איימי היתה בהריון עם תאומים, אבל הלידה התרחשה 18 שבועות מוקדם מהצפוי והעוברים לא החזיקו מעמד. "זה הרס אותנו", סיפר קמפל. מוקדם יותר באותה שנה הוא קבע את השיא האישי שלו במרתון ניופורט עם 3:14:25 שע' אבל אחרי אבדן התאומים הריצה כבר לא עניינה אותו. "תליתי את הנעליים, פשוט לא רציתי לרוץ יותר".
מהר מאוד קמפל הבין שהריצה היא זו שעוזרת לו בימים רעים, הוא חזר לרוץ ולהתאמן למרתונים וב-2014 נולדה בתו הבכורה סוואנה. הוא רץ מדי בוקר לפני ארוחת הבוקר המשפחתית עם הילדה החדשה, וכך היה גם כשנולדה הילדה השנייה אייברי שנתיים לאחר מכן. באופן טבעי, אחרי שהגיעה החמישייה שגרת החיים של המשפחה הפכה להיות הרבה יותר עמוסה. כדי להתאמן למרתון סרף סיטי קמפל קם מדי בוקר ב-4 כדי לצאת לאימון ריצה חצי שעה לאחר מכן. הוא בדרך כלל יצא לשעה אחת ותמיד בחר מסלול קרוב כדי שאשתו תוכל להזעיק אותו במידת הצורך. "לא רציתי שהאימונים שלי יהיו נטל עליה".
כשכל 7 הילדים שלהם התעוררו ב-6:30 בבוקר, קמפל ואיימי התפצלו כשאחד אחראי על הלבשת החמישייה והשני על הכנת הילדות הגדולות לבית הספר. כשאיימי הסיעה את שתי הבנות לבית הספר, קמפל נסע במשך שעה למקום עבודתו. ב-16:00 הוא אסף את שתי בנותיו הגדולות ופגש את משפחתו בבית. אחרי שהשכיב את החמישייה לישון בסביבות השעה 18:00, מדי פעם הוא יצא לריצה נוספת. "הייתי צריך לשלב את הריצה בכל פעם שהיה לי זמן" מספר קמפל. אחרי שהוא השלים מספיק ריצות ארוכות וקילומטרים מצטברים, הוא הבין שהוא שכח לתרגל דבר אחד חשוב שזה ריצה עם הטיולון של החמישייה. "זה לא היה ממש פרקטי כי את רוב הריצות שלי עשיתי בשעות הבוקר המוקדמות ולא רציתי שהם יתקררו". הניסוי היחיד שלו בריצה עם הטיולון היה למרחק של 8 קילומטרים. הוא סיפר שזה לא היה מאתגר במיוחד גם בגלל שהתינוקות ישנו היטב במשך הריצה. ועדיין, הוא לא ידע איך הוא יעשה את זה למשך 35 קילומטרים נוספים.
כשהגיע יום המרוץ, ההתרגשות שלו פינתה מקום לאדרנלין. רגע לפני הזינוק, הוא ואיימי האכילו את התינוקות בשאיפה שהם יהיו שבעים עד לסיום המרתון. "הדאגה הכי גדולה שלי היתה כמה חיתולים אצטרך להחליף". למרבה המזל עלה במוחו רעיון חכם ולכל אחד מהתינוקות הוא הלביש שני חיתולים, כדי שאם אחד יתלכלך אפשר יהיה לזרוק אותו ולהשאיר את השני. בחלקים הקשים של המסלול, קמפל נהנה מהעידוד של הרצים שלידו. "אני ממש אוהב את תחושת הקהילה במרוצים", הוא אומר, "הם עודדו את התינוקות כפי שהם עודדו אותי וזה ריגש אותי מאוד. השנה החולפת היתה מתישה, אבל זה היה שווה את זה".
