עוד רגע נגמר הקיץ, ועוד רגע נגמרת גם פגרת החום הגדול. חברים וחברות העונה תיכף מתחילה. זה הזמן להשלים את הדיאטה, לפנות מהארון את כל הביגוד המיותר, טייטס עם יותר טלאים מלייקרה – אחריהן, חולצות ריצה שריחן החדש כבר פג מזמן – להשרות בסודה לשתיה, לכבס בלי מרכך ולתלות בשמש לייבוש. באשר לנעליים. לגבי הריח וכו׳ – עיינו בהמלצות לגבי החולצות.
אם יש לכם יומן ריצה תבדקו כמה קילומטרים כבר רצתם איתם צילומים: Thinkstock
באשר לריצה איתן לכך יוקדשו השורות הבאות. קודם כל תתייעצו עם כף הרגל. היא מאד קומוניקטיבית. קרסול שלא הורגש קודם, עקב קצת צורב, ברכיים מתלוננות, כרית כף רגל שמרגישה כל חצץ ואם דרכתם הבוקר על מטבע של שקל ואתם יודעים אם זה על הצד של העץ או של הפלי – כל אלה הם רמז. הגיע הזמן להחליף נעליים.
אם יש לכם יומן ריצה תבדקו כמה קילומטרים כבר רצתם איתם. יש כאלה שיכולים לעבור את ה-1,000 ק"מ ויש כאלה כמוני ששמחים בנעל ששורדת 500 ק"מ. אם אין לכם יומן פשוט היפכו את הנעל וראו כמה היא שחוקה. שווה להחליף לפני שיהיה מאוחר מדי. כי הרבה מאד פציעות בכל מיני מקומות בגוף מתחילות ׳שם למטה׳. כשכף הרגל פוגשת לא נכון את הקרקע, הקרסול מתקן אותה בעיקום, והברכיים מקזזות את הקרסול, והאגן את הברכיים ובסוף זה נגמר בכאב ראש, אי שם במעלה המפרקים של המריונטה שקוראים לה הגוף שלנו. לכן כפות הרגלים והנעליים הם הבסיס.
אז איך קונים נעליים? נתחיל עם איך לא קונים נעלים. נעלי ריצה הן לא פריט אופנה. ולכן בהחלטה בין הנעליים הכי יפות, והכי ׳מתאימות לי׳, אבל הלא כל כך נוחות. לבין הזוג הכי היפר-מכוער אבל ׳מה זה נוח׳ – אנחנו עם הנוחיות. את היופי נשאיר לכונפים ולכונפות מהסטודיו לעיצוב הגוף. אנחנו – רצים, לא דוגמנים. אנחנו, כלומר רובכם בניגוד לי, גם לא רוצים להיות עכברי מעבדה עליהם יעשו כל מיני נסיונות מעניינים. ולכן הדברים הבאים לא מכוונים לרצים היחפים, או השואפים לשם עם נעל מינימלית וגם לא לצד ההפוך של נעל-על (עליה אני דווקא מקווה לכתוב בעתיד הקרוב). הדברים שכאן מיועדים לרצים מהבית, למדרכה, לפארק, לטיילת, על הכביש, ירידה לכורכר, אם אפשר קצת חוף. וחזרה הביתה. איזה כיף.
ארגז כלים: 5 טיפים לדרך
1. הכלל הראשון הוא איפה, ״אהבה מנעילה ראשונה״. הנעל צריכה להתחבר לרגל ולהפוך מיד לחלק בלתי נפרד ממנה. בלי שום ״אבל״. שלא ימכרו לכם שטויות: ׳הנעל תתרחב עם הזמן׳, ׳הסוליה קשה אבל מתרככת׳, ׳תנו לנעל להתרגל׳. לֹא! מהקילומטר הראשון ועד האחרון הנעל והרגל הן כמו הסקוטי והויסקי שלו, כמו הרץ והפסטה.
הנעל צריכה להתחבר לרגל ולהפוך מיד לחלק בלתי נפרד ממנה
2. אחר כך צריך להכיר את הרגל שלכם. קשתית או שטוחה, נוטה פנימה או החוצה. והנחיתה? על העקב? על הצד או על קידמת כף הרגל? המבחן הפשוט הוא לדרוך יחף על החול הרטוב בשפת הים, או להסתכל על העקבות שהותרת אחריך אחרי המקלחת (׳שוב לא ניגבת את הרצפה אחריך?׳). אם מה שאתה רואה מזכיר לך את העקבות של הגמל מהטיול האחרון לנגב, לך מהר למכון הקרוב ועשה לך מדרסים. מדרסים טובים עולים כסף טוב (לקופות החולים השונות יש מדיניות החזרים שונות) אבל הם שווים כל גרוש. בריצה ובמניעת פציעות וייסורים עתידיים שגם הם יעלו המון.
3. ובכלל אם אין לך חשק להיות המומחה של עצמך לך לחנות ספורט מקצועית או חצי מקצועית. לך למקום שחברים כבר המליצו על המקצוענות של המוכרים, או לחנות היבואן. אם יש להם בחנות מתקנים לבדיקת הפסיעה (ניתוח וידאו, ביומכניקה של המנח, ועוד כל מיני קללות שכאלה) מה טוב. הם ידעו להתאים לך נעל, מרופדת או תומכת, מתקנת או נייטרלית, צרה או רחבה.
4. זה הזמן לעצור את הריצה אחרי הנעליים. אם יש לכם טלפון חכם תבקשו לרגע את סליחת המוכר (ואם לא אל תתעצלו ואל תתפתו. לכו הביתה, הכנסו לרשת ותחפרו). חפשו ברשת פידבקים על הדגם אליו אתם מתכנסים. המלים של המוכר תמיד מתוקות מדבש, מפתות. מבטיחות שיאים ופסגות. המשוב של הגולשים הרבה יותר אמיתי ומדויק. קיראו כמה תגובות, על החולשות והחוזקות של הנעל וראו אם זה מדבר אל הדברים שמטרידים לכם את קצה הבוהן. אם יש ספק, אל תקנו. ואם הכל בסדר – לכו על זה.
5. אני לא רוצה להיכנס לכם לכיס, אבל אם ידכם משגת, שווה לשקול לקנות שני זוגות נעליים. כשמחליפים בין הנעליים כל זוג בנפרד מחזיק בסופו של דבר יותר קילומטרים וככה חוסכים גם קצת כסף על ההוצאה החשובה ביותר בתחביב שלנו. ואם לא לא נורא. נקווה שפעם הבאה שתצטרכו נעליים הדגם הזה עוד יהיה בתוקף. ואם לא אז קנו את השלב הבא באבולציה של הנעל המוכרת לכם.
זהו. להתראות מחר בזריחה.
אברום בורג
רץ חושב רץ חושב
