מאת:ארון (ארון-מן) ויינגרט
קצת רקע
אני בן 51, לפני 5 שנים שקלתי 110 ק"ג, התחלתי "לקחת את עצמי בידיים", והתחלתי לרוץ. לפני 3 שנים התחלתי לעסוק בטריאתלון. מאז עשיתי די הרבה תחרויות. שנה שעברה השתתפתי ב IM ב NICE, אך גלשתי מעבר ל BIKE TIMEOUT ב 8 דקות, ולא אפשרו לי להשלים את התחרות.
נרשמתי השנה ל FRANKFURT IM, שלפחות לפי הנתונים, אמור להיות תחרות יותר מתאימה למתחילים (רכיבה ללא עליות משמעותיות). היה ברור לי שהפעם אני צריך ליווי אישי מקצועי – כדי למנוע את מפח הנפש של הניסיון הקודם ב NICE. רן (שילון) הדריך אותי כ 4 חודשים. בעוד שבריצה הייתי ביכולת סבירה – הרכיבה שלי הייתה בינונית ומטה, והשחייה שלי הייתה פשוט לא נכונה.
האימונים
אחרי כחודש עבודת בסיס על רכיבה (הרבה רכיבת AERO על הטריינר, ועבודה על CADENCE) – וחודש של נפחי ריצה (כ85 ק"מ לשבוע) – יכולנו להתפנות "ללמוד לשחות" (חודשיים לפני התחרות….). השחייה שלי הייתה כל כך גרועה שניר יגודה פשוט אסר עלי לשחות חתירה "ללא השגחה". כ3 שבועות לפני התחרות כבר "הצלחתי" לשחות בצורה סבירה כ 500 מטר ברצף…. את שבוע ה"טייפר" (מנוחה לקרת התחרות) – ניצלתי ל"מרתון שחיה" – 3 שחיות של 3.8 ק"מ בבריכה.
מספר פעמים שניסיתי ל"לגרור" את רן לפסימיות שלי ("מה יהיה ?") – אך הוא תמיד הקפיד לחזק אותי ולטעת בי ביטחון שהתחרות תהיה בסדר.
וכמובן – הפציעות…..
3 ימים לפני הטיסה – לפי חוקי מרפי – השריר האחורי בירך ימיך התחיל לכאוב בכל מרחק ועצימות ריצה. אפשר להגיד שעד לתחרות עצמה – די צלעתי (בריצה, וגם בהליכה אחרי כל ריצה)…. מזל שלא יכולתי לקבל את הכסף של הטיסה והתחרות חזרה – כי הייתי לבטח מתפתה לבטל את ההשתתפות.
כל רגע פנוי (לפי המלצה של טלי כהן – המסג'יסטית) – עשיתי מתיחות, אמבטיות חמות וBEN-GAI. כלום לא עזר – עד לבוקר התחרות.
אני חייב לציין שרן חזר ואמר לי להירגע – כי בתחרות הכול יהיה בסדר, והאדרנלין "יסמם" אותי ויעשה את העבודה… (וכך היה בדיוק !).
|
IRONMAN FRANKFURT לתחרות נסעתי עם אשתי רקפת, משפחת גורן (עומר, עינת וצח), איציק בטט ואישתו ליז, מוני פלר ואישתו, ומאיר מכלין. למאיר ארגנו הפתעה ויום לפני התחרות – הגיעה גם נועה – החברה שלו. זה הדבר הראשון בתיאור התחרות – כי ההשתתפות והתמיכה של כל המשפחות "צבעה" (לפחות מבחינתי) את כל החוויה האדירה. ה"ביחד", המצבים בהם (בעיקר בזמן הריצה) – כשכולנו על סף שבירה – האישה, החברה, הילד נמצאו לידינו ודחפו אותנו להמשיך – הם הטעם האמיתי של התחרות. "מרד החליפות" הזינוק ושחיה |
|
הזינוק היה במזג אויר סגריר ואפילו גשם קל. לא יודע איך (אולי ניר יגודה יודע להסביר) – אבל הרגשתי מעולה בשחייה – וסיימתי ב 1:49 – זמן מצוין עבורי. בהחלפה לאופניים בזבזתי כ8 דקות (משום מה – ארגנתי עלי את כל האוכל – לא סמכתי בכלום על האוכל במסלול – שטות ממדרגה ראשונה !). לקחתי 5 שקיות – בכל אחת – ג'ל (מוגבר סודיום), סנדוויץ עם פסטרמה, חטיף, שקית מלח (מmac-donalds) ו 4 כדורי BCAA.
האופניים
מסלול האופניים היה באזור שטוח/גבי (דומה לנחשון / בית ג'וברין) – וכלל 2 סיבובים של 90 ק"מ, כאשר עוברים בכל סיבוב כ10 עיירות. בכל העיירות נפתחו קרנבלים, עם במה, מערכות הגברה, ואלפי תושבים עמדו על הכביש ועודדו. השעתיים הראשונות של האופניים היו בגשם שוטף (ברקים וכו'). לפחות ידענו שעד הצהריים לא יהיה לוהט. היינו צריכים לרכב כמה מאות מטרים בכבישים מרוצפים באבנים עתיקות – שגרמו לישבנים (ולכל האופניים ובקבוקי המים) לקפץ ולהשתחרר. חלוקת האוכל והמים הייתה מופתית (גם בגשם !). לא היה קושי להחליף בקבוקים תוך כדי רכיבה.
המשפחות חיכו לנו בכל סיבוב – בנקודת הסיבוב בפרנקפורט.
המרתון
כמו שכולם יודעים – כאן מתחיל העסק…. היה כבר חם. רצנו 4 פעמים 5 ק"מ מערב ו 5 ק"מ חזרה לאורך נהר ה MAIN, כאשר צריך בכל סיבוב לעבור 2 גשרים על פני הנהר. כל הדרך חשבתי על ההנחיות של רן : 1) לרוץ – לא חשוב באיזה קצב 2) לחשוב רק על "תת ריצה" של 1 ק"מ ולא על כל הריצה שלפני.
אני שכללתי את הרעיון : כל פעם "התערבתי נגד עצמי" אם אני יכול לרוץ X ק"מ בלי ללכת. פעם ראשונה – 5 ק"מ (ניצחתי בהתערבות…), פעם שנייה – עוד 5 ק"מ, ואז העלתי את ההתערבות ל 10 ק"מ, שוב ניצחתי (לדעתי בקצב 8 קמ"ש) – ושוב עוד 10 ק"מ. כאן – אחרי 27 ק"מ – קפץ פתאום השריר הפצוע נגדי וגרם לי להפסיד בהתערבות….. הכאב היה מאד חד – ופחדתי לקרוע את השריר. BENGAI לא עזר. מו"מ קצר עם רן בטלפון והחלטתי שאני עובר להליכה מהירה עד סוף התחרות (14 ק"מ) – אותם השלמתי בקצב 7 קמ"ש.
האוכל במרתון – היה ס י ו ט – כבר לא יכולתי לראות ג'ל, אבל הקפדתי כל 30 דקות לאכול ג'ל, שקית מלח, ו3 חצאי כוס משקה איזוטוני. המשפחות חיכו לנו בנקודה מסוימת בכל 4 הסיבובים. שם התעדכנתי על המצב של כל החברה.
|
הסיום אתר הסיום היה מ ד ה י ם (בכיכר העיר של פרנקפורט). יציעים עם כ 2000 צופים, מוזיקה קורעת אוזניים, קריין צורח את השם שלך, זרקורים לשמיים, זרקורים על כל משתתף שעולה לשטיח 200 מטר לסיום. ההרגשה היא כאילו אתה האדם הראשון שנוחת על הירח – וכל העולם ממוקד ומריע רק לך. למרות הכאב בשריר הפצוע – הצלחתי איך שהוא לרוץ את קטע הסיום. סיימתי בשעה 21:36 – 14 וחצי שעות אחרי הזינוק לאגם. התחושה הייתה של סימום מוחלט. לא רצינו שזה יסתיים – אשתי ואני נשארנו עם הקהל המשתולל עד 23:00 – כשהתחרות המדהימה הזאת הסתיימה. |
|
סיכום
אני רק הייתי "פיון" במסע הזה. התמיכה של רקפת אשתי, השקט הנפשי והדחיפה של המאמנים רן וניר, והעלמות העין של הבוס שלי בעבודה הם אלא שעשו את ההבדל והביאו אותי הפעם לקו הסיום.
עכשיו אני רק חושב על להעביר מהר את הזמן ולחסוך את הכסף – לתחרות ה IM הבאה.
קישורים קשורים
וזאת התוצאה של האיש שלנו – AHRON-MAN
