בסוף השבוע האחרון התקיים טור ערד, טור בינלאומי המוכר על ידי אירגון האופניים העולמי UCI בו ניתן לצבור ניקוד אולימפי לריו. שני בלוך שעברה להתגורר לאחרונה בסקוטלנד עם בעלה ושלוש בנותיה, הצליחה להתברג במקום השני כללי בתוצאה מדהימה כאשר את היום הראשון, נגד שעון בעלייה היא סיימה ראשונה והקדימה את חברתה לנבחרת, פז בש.

"הייתי מרוצה מעצמי ושמחתי מהיכולת שהוצאתי מהגוף שלי כי לא יכולתי להוציא עוד טיפה" | צילום: באדיבות איגוד האופניים

בשלושת ימי התחרות, הצליחה בלוך לצבור 86 נקודות שהכניסו אותה ישירות ל-100 הרוכבות המובילות בדירוג העולמי. זו היא הפעם הראשונה בה רוכבת ישראלית מצליחה לגעת כל כך קרוב בכרטיס הכניסה למשחקים האולימפיים.
בלוך, אחת מרוכבות הכביש הותיקות והחזקות שהיו לנו בישראל, מנסה לעשות זאת בפעם השנייה, לאחר שבשנת 2004 לא הצליחה להשיג מספיק ניקוד לאולימפיאדת אתונה. הפעם היא הגיעה לתחרות נחושה יותר מתמיד והרגישה שהיא מתפוצצת על המסלול "ההכנה שלי לתחרות היתה ממוקדת מטרה ליום הראשון. כל ההכנות והאימונים לקראת המרוץ היו להגיע לנקודת זינוק של יום חמישי במייטב שאני יכולה לעשות ממה שיש בי. כל כך הייתי מרוצה מעצמי ושמחתי מהיכולת שהוצאתי מהגוף שלי כי לא יכולתי להוציא עוד טיפה. הקו השחור שסימן את הסיום זה היה הקצה בו נגמר טנק הדלק ונגמר האוויר, הגוף היה מפורק והכל היה עם אושר אדיר. פוצצתי עד הסוף, כמו שאני יודעת ואוהבת. הרגשתי סוג של אופורייה כי בימים הבאים ירד ממני המון לחץ וזו היתה החולשה. חשוב להגיע לתחרות נגד שעון כמה שפחות לחוץ, זה יותר טוב. זה לא לחץ של תחרות שאתה לא מכיר, זה לחץ של מדינה שלמה שאני יודעת כמה התחרות הזו חשובה לקביעה של כל מה שיקרה בעתיד. זה היה לחץ שעשה לי טוב, לא פחדתי, זה היה אתגר ונתן לי המון מוטיבציה".

"אמהות ובגרות עושה אותך ספורטאית טובה יותר, נקודה" | צילום: איגוד האופניים

המעבר של בלוך לסקוטלנד לא הפריד בינה לבין האופניים והיא מתאמנת ומתחרה עם קבוצת נשים חצי מקצוענית בשם פאדל פאוור "בסקוטלמנד אין תחרויות UCI אבל הן בנות חזקות בכל הרמות. ברור היה לי שאני רוצה להמשיך עם משהו שקשור לאופניים, בין אם זה לעבוד בחנות אופניים או לעבוד עם ילדים".

בלוך המשיכה לעבוד עם המאמן הצמוד שלה בשנים האחרונות, צחי בויגן, שבשלט רחוק תפר לה תוכנית אימונים והכין אותה ליום הגדול "צחי לקח אותי בידיים, גם אם אני בסקוטלנד אנחנו כל הזמן בקשר, הוא המאמן שלי מאז ומעולם והוא עשה את מה שראיתם ביום חמישי, זו היתה התוכנית אימונים שלו, הוא בנה אותי וחיזק אותי. מדי פעם הייתי שולחת לו סירטון וידאו ששי, בעלי, צילם אותי כשאני רוכבת עלייה באפס מעלות, קופאת מקור אבל עושה את ה-20 דקות עלייה".

מזג האוויר בסקוטלנד לא קל ולמרות שיש שם כבישים נהדרים להתאמן עליהם, מצאה את עצמה בלוך רוכבת בתנאי מזג אוויר קיצוניים של שלג, רוחות קרות וגשמים והכל כדי להגיע מוכנה ככל האפשר לטור ערד "כשהייתי צריכה לרכוב 4 שעות בחוץ אז עשיתי את זה, כמעט בכל תנאי מזג האוויר, לא היתה ברירה. אני חושבת שזה משהו שחיזק אותי מאוד. התקררתי והייתי חולה כמה פעמים, אבל אני חושבת שבדיעבד לא יכולתי לבקש מדינה יותר טובה להתאמן בה מאשר המקום בו אני חייה". היא רכבה בשלג על אופניי אלומיניום כבדים מאוד שיוכלו לעמוד בתנאי מזג האוויר.

"אני מאוד רוצה את זה. אני אמשיך לחפפש תחרויות בהן אוכל להתברג בעשירייה הראשונה" | צילום: איגוד האופניים

בתחילת ספטמבר שמעה בלוך כי טור ערד עומד להיות בינלאומי "בוואטצאפ כתבתי לצחי 'שאלה תיאורטית, אם אני משתתפת בטור ערד וזוכה, אני באולימפיאדה?', תוך רגע הוא כתב לי 'כן'. לקחתי יומיים לבדוק עם המשפחה והספונסר שלי NOVOCURE. בדקתי וקיבלתי תשובות חיוביות מכולם ואמרתי לצחי 'בוא ננסה'. הרגשתי שיש לי מספיק זמן יכולה. עד אותו רגע בכלל לא רכבתי על אופניים בסקוטלנד, רק רצתי כי לא הכרתי את הכבישים".
כדי להגשים את החלום צריך גב כלכלי חזק ובלוך מקבלת תמיכה כלכלית והרבה רוח גבית מחברת NOVOCURE שבזכותה היא יכולה להגשים את הפוטנציאל שלה "הם נותנים לי גב של מאה אחוז כמו לספורטאי עילית מקצוען, כל מה שאני צריכה אני מקבלת".

איך המשפחה הגיבה לזה? את בכל זאת אמא לשלושה ילדים.
"שי תמיד ידע שיש לי את זה ושאני מאוד אוהבת להתחרות, בשביל זה אנחנו קמים בבוקר. וכשכל הסיפור יצא אמרתי לו 'שי, אני רוצה שתשמע משהו, מה היית אומר אם הייתי מנסה שוב לחזור להתאמן כאן בסקוטלנד ולנסות להשיג את הקריטריון', הוא צעק לי 'ברור! עכשיו!, מה שאת צריכה'. ישבנו מול המחשב ובדקנו שלושה חודשים מראש על כל תאריך מדוייק. התחלנו לשלם לגנים יותר כסף כדי שהבנות יהיו יותר זמן בגן שאוכל להתאושש אחרי אימונים, שי אמר לי 'אחרי שאת מסיימת רכיבה את צריכה לנוח חצי שעה ולא לטוס החוצה לגנים'. הוא לא נוכח כאן אבל הוא כל הזמן איתי, הגב שלו".

איך ההרגשה להיות פסע מהאולימפיאדה?
"אני אף פעם לא הייתי כל כך קרובה. בעבר הייתי קרובה, ב-2004 היה לי קריטריון לאתונה ואם הייתי מסיימת בטופ 31 בנשים יחד עם מה שעשיתי בטור דה פראנס לנשים, היה לי מספיק קריטריון כדי להתקבל. זה היה בהמילטון שבקנדה. באותו השבוע חליתי והרגשתי לא טוב וזינקתי לא במצב מייטבי לצערי הרב וסיימתי במיקום 39, הייתי מספר בודד של רוכבות. ברגע הזה החלטתי לפרוש, לא לוקחת את כל הלחץ הזה שוב על הגב שלי. הייתי אז בת 24 וזה היה סוף הקריירה שלי ב-2004. היום בשנת 2016, עברו כמה שנים ואני הרבה יותר בוגרת ורואה דברים בפרופורצייה, זה באמת לא סוף העולם. אני שוב קרובה, אפילו טיפה יותר והחודשיים הקרובים הם מאוד דינאמיים באירופה ובעולם ומה שעומד להיות עם התחרויות שהתווספו. המטרה שלי בחודשיים הקרובים לנסות ולאסוף עוד 14 נקודות UCI ואני מאוד רוצה את זה. אני אמשיך לחפפש תחרויות בהן אוכל להתברג בעשירייה הראשונה, הזמן יגיד את שלו".

בהרגשה הפנימית שלך את רואה את עצמך על קו הזינוק בריו?
"אני יממה אחרי תחרות כל כך קשה שאני אפילו לא רוצה להסתכל מעבר לעלייה למטוס ולעיינים של הבנות שלי. אני חייבת שבוע של מנוחה, צריכה לחזור להיות אמא, לא שני בלוך ולא ספורטאית".

ב-2004 היית מאוד קרובה לאולימפיאדה והנה זה קורה שוב ב-2016, 12 שנים אחרי, את מרגישה שהבגרות והגיל מאפשרים לך להגיע לרמות גבוהות יותר?
"אני כל כך מאמינה בזה שאני אתן לך לא רק את הדוגמה האישית שלי, אלא את הדוגמה של הקפריסאית. יצא לי לדבר איתה ואני כל כך מעריכה אותה. היא ילדה לפני 9 חודשים תינוקת ואמא שלה שומרת עליה כשהיא כאן בישראל. היא ישבה לי על הגלגל במעלה העקרבים ואני חושבת שהלידה שלה וההכנה שלה הביאו אותה לאולימפיאדה, היא בת 24 וקיבלה אתמול כרטיס סגור של 96 נקודות לריו ושאפו לה על ההישג. אז התשובה היא כן, אמהות ובגרות עושה אותך ספורטאית טובה יותר, נקודה".

איך היתה העבודה הקבוצתית עם נבחרת הנשים כביש של ישראל?
"יש לנו בנות צעירות, עם מוטיבציה גבוהה ומוכשרות, אני רואה את העתיד שלנו פורח. לבנות האלו יש את הלב והנשמה שצריך כדי לשרוד את הספורט הזה, אופניים זה ספורט של הישרדות וצריך לדעת לסבול סף כאב ולפעמים אומרים לך דברים לא טובים, זה ספורט כל כך אינדוידואלי אבל הוא חייב להיות קבוצתי כי מה שראיתם אתמול, כשעליתי את מעלה העקרבים, זה קרה בגלל שהנבחרת שלנו הביאה אותי למייטב שיכולתי לבצע. את כל ה-50 ק"מ מים המלח עד למעלה העקרבים רכבתי על דופק ממוצע של 120. רותם גפינוביץ היתה road captain והיא עשתה את זה עם כל הלב שלה והן נתנו מעצמן, עומר שפירא אומרת לאביטל גז 'תמותי עוד קצת למעלה ואז תירדי' וככה כל אחת מהן הגיעה לקצה כי הן רוצות שיבינו שישראל באה לתת את התחרות הכי טובה עם בנות שיש להן נשמה ואהבה את ספורט האופניים. מאחורי הבנות האלו עומדים גם הדירקטורים שלנו, ניב ליבנר, אורי צור ואילן אולמן".

בנבחרת יש בנות מאוד מוכשרות, את רואה את השני בלוך הבאה?
"כן, אני מאוד רואה את השני בלוך הבאה. רותם יש לה את זה בלב, בתמיכה וברגליים, היא יכולה להוביל נבחרת וקודם כל צריך מנהיגה. עומר שפירא יש לה יכולות פנומנליות והיא עשתה עבודה כל כך טובה, אני מאוד מעריכה את העבודה שהיא נתנה לי, הילה רוכבת טובה וחזקה. הן צעירות בנות 20 ובגיל הזה אני רק התחלתי לרכוב. זה ספורט שלוקח שנים כדי שהשריר יבין את המשמעות של סף כאב".