"כשלבשתי טייטס, זה היה קצת מוזר לאנשים", מספר בחיוך אמג'ד אבו סלאח, אחד הטריאתלטים הדרוזים היחידים שפעילים בענף, בראיון אישי על הקשיים והמהמורות שלו
מאת:אביטל הירש
אמג'ד אבו סלאח, בן 28 ממג'דל שמס נכנס רק לאחרונה לתחום הטריאתלונים וכבר כבש מקום על הפודיום בשתי תחרויות הטריאתלון שבהן השתתף. אבל המטרות שלו הן הרבה יותר מרחיקות לכת מעוד מקום על הפודיום.
אמג'ד אבו סלאח. מטרות מרחיקות לכת
הוא שם לו למטרה לקדם את תחום ספורט הסיבולת במגזר הדרוזי ובעיקר
בכפר שלו, מקום בו עדיין מסתכלים עליו בתמיהה כשהוא לובש טייטס ויוצא
להתאמן. אמנם הוא לא הראשון מבין הדרוזים שעוסק בטריאתלון, שכן איימן פרו מדליית אל-כרמל הקדים אותו, אך עדיין מדובר בבודדים בלבד מקרב העדה שעוסקים בענף זה.
עוד כתבות בנושא
> איימן פרו איש ברזל
> רון דרמון: "התחלתי את העונה בשיא הכוח"
איך התחלת לעסוק בטריאתלון?
"התחלתי לעבוד בחנות אופניים שנמצאת בבית הלל, חנות שבין השאר נותנת חסות לקבוצת הטריאתלון גליל עליון. מכיוון שאני מאוד אוהב לשחות, אמרתי לעצמי שזה יכול להיות נפלא אם אצטרף אליהם. עם האימונים קיבלתי תיאבון והחלטתי להשתתף בתחרות. התחרות הראשונה שלי היתה טריאתלון גן שמואל האחרון והשנייה היתה טריאתלון אילת. שניהם במקצה הספרינט".
|
זה אולי הזמן לציין, שאבו סלאח, המתגורר בסמוך לאתר הסקי היחיד בארץ, עסק בסקי כבר מגיל צעיר ויש לו ותק של שמונה שנים בצוות החילוץ באתר. הוא גם רכב בשטח להנאתו, אבל במקביל גם עישן כ-10 שנים.
"כשהתחלתי לעבוד בחנות, התחלתי לרכוב על אופני שטח. בשלב מסוים החלטתי לנסות גם רכיבת כביש. זה לא היה קל בהתחלה, אבל אחר כך קלטתי את הקסם וכבר שנה לא עליתי על אופני שטח". "השעה ורבע הכי קשה בחיים שלי"
אני שואלת את אבו סלאח איך היה הטריאתלון הראשון שלו והוא מחייך. "רציתי לעשות הכל נכון, לא רציתי לעשות טעויות, אבל ברגע שיכולתי לתת – נתתי הכל. רק בהחלפות הייתי קצת איטי וחשבתי יותר מדי. היה לי מאוד כיף אבל התעייפתי מוות. זו היתה השעה ורבע הכי קשה בחיים שלי, אפילו האצבעות של הידיים נתפסו לי".
|
ככה זה כשגרים על החרמון
|
אבל עם כל הקושי, אבו סלאח סיים את הטריאתלון הראשון שלו על הפודיום – מקום שלישי בקטגוריית הגיל.
אבו סלאח (מימין). מקום שלישי בטריאתלון אילת
"ברגע שעליתי על הפודיום החלטתי שאני יכול והתחלתי להתאמן לפי הספר עם הקבוצה. הקפדתי יותר מבעבר על האימונים, על המתיחות, על הגמישות וההתאוששות", הוא מספר בהתרגשות, "למרות זאת כנראה שהגעתי לעומס גבוה והיתה לי בעיה בברך, אבל התגברתי עליה וחזרתי לאימונים. בטריאתלון אילת הגעתי למקום השלישי הכללי ובקטגוריית הגיל שלי הייתי ראשון".
כאמור, אבו סלאח הוא הטריאתלט הראשון מהכפר שלו, "אנשים מהכפר שלי רוכבים בשטח, אבל בלי טייטס", הוא צוחק. "כשהתחלתי ללבוש טייטס זה היה קצת מוזר לאנשים".
מה לגבי ריצה או ספורט מסוג אחר?
"יש אנשים שרצים ויש המון אנשים שהולכים לחדר כושר. אבל אין ממש מודעות לענפי ספורט הסיבולת. אנחנו נמצאים בצפון רמת הגולן ואין לנו אפשרות לשחות, הבריכה הכי קרובה היא במרחק של חצי שעה. אנחנו יישוב של 20,000 איש ואין לנו בריכת שחייה".
"אנשים כן אוהבים לעשות ספורט", הוא מציין, "רק צריך להגדיל את המודעות לכמה שזה טוב לבריאות ולאיכות החיים, ולדעתי זה יתפוס".
תחושה של שליחות. עם חבריו לקבוצה בסיום טריאתלון גן שמואל
אומר ועושה. אבו סלאח בהחלט מרגיש תחושה של שליחות ומנסה להנחיל לדור ההמשך את המודעות לספורט בכלל ולספורט סיבולת בפרט. "אני מקים עכשיו פרויקט גדול, חוג אופניים מקצועי לצעירים. אין לנו כזה בכפר ואני לא מכיר אף אחד שרוכב קבוע. אני חושב שלאט לאט זה ייכנס, לפחות עם הדור החדש של הילדים". בנוסף, הוא מתכנן לפתוח חנות אופניים בכפר שגם תיתן שירותי הדרכת סקי. "המון אנשים חזרו לרכוב כי נתתי להם חשק. אני מתחיל להביא אנשים לרכוב בכביש, אנשים שלא רכבו המון שנים ועכשיו חוזרים לזה".
מפרגנים לך בכפר?
"בכפר מאוד שמחים בשבילי ומפרגנים לי. אנשים מאוד תומכים בכל דבר שיקדם אותנו, והצלחה של אדם אחד תשמח אותם מאוד. אני מקבל גם הרבה פרגון מחוץ לכפר, אבל התמיכה של האנשים בכפר משמחת אותי מאוד". עם זאת, הוא רומז שספורט לא בדיוק נמצא בראש סדר העדיפות של רשויות הכפר ושקשה לקדם את הספורט כדרך חיים. "אין הרבה מודעות למה שאני עושה. אולי בעוד כמה שנים המודעות תגדל".
"מפרגנים לי גם בכפר וגם מחוץ לכפר"
מה המטרות שלך באופן אישי?
"אני מתכנן לעשות את הישראמן, אבל זה מתוכנן רק לעוד שלוש שנים בערך. אני לא רוצה לחזור על הטעויות של ההתחלה ולא רוצה להתקדם מהר מדי ולהיפצע. השנה אני מתכנן להיכנס למרחק האולימפי". הוא מתאמן לבדו, רוב הזמן, מכיוון שהאימונים של הקבוצה רחוקים לו, אבל הוא נמצא תחת פיקוח המאמן.
ובאשר למטרות הגדולות יותר? "אני חושב שזה כמו כל ענף חדש שמתחיל להתפתח, בדיוק כמו במקומות אחרים. צריך לעשות את זה בדרך הכי נכונה ואני מקווה יחד עם צוות של חברים לתת לזה מענה ברמה הכי גבוהה שאפשר. בסך הכל, בישראל התחום הזה כבר די מפותח ואני מקווה שנצליח להשתלב בו".
18.3.14
אביטל הירש
שוחה לאט, רצה בעצלתיים ורוכבת להנאתה
עורכת משנה ב-Shvoong
