במרוץ סביון השתתפו 25 ספורטאי תקוות, חיילים פצועים ונפגעי טרור שרצו להראות ולהראות שהם לא מוותרים! על אף ולמרות פציעתם הקשה. שירי מרביס נפגעה בפיגוע הטרור במייקס פלייס בשנת 2003. לאחר מרוץ סביון האחרון, אותו השלימה בהצלחה, היא הפכה את רגשותיה למילים מרגשות ואנו מביאים אותן כאן ללא עריכה

מאת:שירי מרביס

כילדה לא הייתי הספורטאית הכי גדולה.
ריצות בבית הספר ובתיכון היו נגמרות בדרכי קיצור או רגל כואבת – הכל רק לא לרוץ!
לפני 9 שנים נפגעתי בפיגוע טרור, השכיבה הממושכת בבית החולים, הישיבה הבלתי נגמרת בבית בזמן השיקום לא תורמים לפעילות הגופנית שלי.
תוסיפו לזה את העובדה שאני מעשנת והינה לכם האנטי תזה לספורטאית.

לפני כ7 שנים ארגון "תקוות" יצר עמי קשר והציע לי להשתתף בפעילות שייט אתגרי בימי שישי.
מעל כל שישי למדתי להתגבר על הפחדים בעזרת המפרשים.
שליטה במפרשים לא שולטת בכיוון הרוח – בדיוק כמו בחיים.
משם "תקוות" פתחו לי דלת לסוגים שונים של ספורט.
טיפוס על קירות, סקי, הפסקתי לעשן והתחלתי לגלות את ההנאה שבספורט.
הכאב במאמץ הסיפוק בהצלחה.
ואז יום אחד "תקוות" הציעו לי להשתתף במרוץ

המרוץ היחידי שעשיתי עד היום, הוא המרוץ בחיים להספיק הכל, הריצה היחידה הייתה לאוטובוס שבדיוק הגיע לתחנה.
אבל האתגר היה חזק ממני.
מרוץ סביון מתקרב והמשתתפים של עמותת תקוות נרתמים להגיע ולהראות.
להראות שהחיים אחרי טרור חזקים יותר.
גברים ספורטאים חסונים ואני!
לילה שלם לא ישנתי מלחץ, האם אצליח לרוץ בכלל, האם אוכל לסיים את ה5 ק"מ?

יריית הפתיחה ועשרות אנשים מתחילים את דרכם במרוץ לא תחרותי.
גברים, נשים ילדים, צעירים ומבוגרים.
אחרי 10 דקות בערך, הרגשתי שאין מצב שאני ממשיכה לרוץ.
הקבוצה כבר מזמן נעלמה מעיני וכרגע התרכזתי בלא להיות האחרונה.
לפעמים מחפשת דרכי קיצור כמו בתיכון או מפנטזת איך שוטר לוקח אותי טרמפ לקו הסיום.

עם כל הקושי, חזק יותר היה הצורך להוכיח לעצמי את היכולות שיש בי שלא הכרתי
יש לי פחד ממים והתחלתי לשוט.
פחד גבהים ואני מטפסת קירות.
ומי חשב שאי פעם אנסה ואצליח לעשות סקי?
והנה עכשיו אני במרוץ סביון, הראשון בחיי וגם את זה אני הולכת לעשות.
סוף המרוץ מתקרב, חם לי הרגליים כואבות ואני בין האחרונים, אבל מסיימת וכל מה שאני חושבת לעצמי זה מתי המרוץ הבא?

עמותת תקוות הצליחה לאחד ביום אחד עשרים וחמשה אנשים ממקומות שונים בארץ
שהחליטו לא לוותר על החיים, השמחה הכי גדולה והכי רועשת הייתה כשמשהו בחולצה כחולה והמילה תקוות מתנוססת עליה בגאווה הגיע לקו הסיום.
אם זה איתן חרמון, פצוע מלחמת לבנון 2, קטוע רגל ששבר שוב שיא והפעם שיא עולם ב10 ק"מ לקטועים ופצועים נוספים מפעילויות מבצעיות בצה"ל או מטרור או אני האחרונה החבורה שהגיעה שהוכיחה לעצמה שהשמיים הם הגבול

שירי מרביס – הכותבת נפצעה בפיגוע במייקס פלייס בשנת 2003