"התקופה האחרונה היא התקופה העמוסה ביותר במירוצי כביש. הרבה רצים מתלבטים לאילו מירוצים ללכת כי ברור שאי אפשר להשתתף בכולם, לפחות לא אם רוצים לרוץ אותם מהר ולשפר שיאים." הטור של דפנה שב

מאת:דפנה שב

בשבילי השבועות האחרונים נועדו להשתמש ברצף המרוצים כדי לחזור לכושר. אם אסכם את שלושת המרוצים האחרונים שלי, אז המצב לא הכי טוב וכבר הייתי בכושר יותר טוב בעבר. מצד שני, גם יש לי הרבה דברים טובים להגיד וכמובן יש סוף טוב.

אין מה לעשות, מגיעה תקופה במשך השנה שיש דברים הרבה יותר חשובים מריצה. גם אחרי שנים של אימונים, תחרויות ומרתונים צריך לדעת שמעבר לשעות האימונים הרבות יש גם משפחה, חברים, זוגיות, קריירה, לימודים וכל שאר הדברים שהם לא ספורט שדורשים תשומת לב. גם אני חוויתי תקופה כזו לאחרונה אבל מעולם לא הפסקתי לרוץ. את השאיפות לשיאים חדשים השארתי בצד ונהנתי מהריצה וניצלתי אותה כזמן איכות שלי עם עצמי, בלי לחץ של תוצאות, ושאלת השאלות – מתי יהיה לי עוד שיא אישי? ברגע שהנחתי את מימד הזמן בצד יכולתי לדאוג לדברים אחרים שבזמן אחר לא היו קורים.

מירוץ ראשון
אחרי די הרבה זמן, התייצבתי על קו הזינוק של מירוץ כפר-סבא. הגעתי למירוץ בלי הרבה ציפיות ונהנתי מהאווירה המיוחדת שלו. מירוץ כפר סבא ייחודי במסלול המהיר שלו, אבל אני אוסיף פרט קטן: הוא מהיר, בתנאי שאתה בכושר. לכן כבר צפיתי את העניין מראש, אני הולכת לעשות אימון מהירות של ריצת 10 ק"מ, וידעתי שאני הולכת לסבול. התחזית שלי התגשמה במלואה, לצד מזג האויר החמים שהזדמן והעובדה שרק לפני שבוע חזרתי לאימוני האצטדיון, סבלתי. בשארית הכוחות טיפסתי את העלייה בסיום המירוץ וחציתי את קו הסיום לאחר 49:00 דקות ארוכות וכואבות. הדבר היחיד שחשבתי עליו כל הדרך הביתה הוא כמה התגעגעתי למירוצים וכמה המירוצים בארץ נהיו גדולים ואיכותיים.

מירוץ שני
כעבור שבוע התייצבתי במירוץ האביב ברמת השרון. לא מסלול אידיאלי במיוחד לשבירת שיאים, אבל גם כאן אני אוסיף את הפרט החשוב: אם אתה בכושר, גם על המסלול הקשה ביותר תוכל לעשות שיא אישי. באותו היום מזג האויר היה נעים קצת יותר והמירוץ היה מאורגן למופת. את קו הסיום חציתי כעבור 48:00 דקות וקצת, שמחתי מאד על השיפור וחזרתי הביתה עם המון מוטיבציה להמשך. נזכרתי כמה התגעגעתי לסיטואציות המוזרות שיכולות להתרחש במירוצים. לצידי סיימו תאומות חביבות ביותר שהסתבר שרצו מאחורי לאורך כל המירוץ. בסוף המירוץ הן סיפרו לי איך כל אחת מהן רצה אחרי בלי שהשנייה תדע ובעצם הייתי הפייסרית שלהן. אחר-כך הן הכירו לי את אמא שלהן ונפרדנו בידידות.

מירוץ שלישי
למירוץ השלישי בסדרת המירוצים בחרתי את מירוץ רעננה. בדיעבד אני חושבת שעשיתי טעות אבל היה כבר מאוחר מדי. השבוע החולף כזכור לכם היה מלווה בזיהום אויר ואובך נוראי ועליי לפחות הוא השפיע לרעה. מה גם שמאז מירוץ האביב ברמת השרון חלף שבוע פחות יום אבל בכל זאת בחרתי ללכת למירוץ. יש לי המון תירוצים למה שחוויתי במירוץ ולמה בעצם לא רצתי טוב: קודם כל, רצתי עם כאב גרון, דבר שני היו מלא חיילים שהפריעו לי ודבר שלישי שינו את המסלול והיו המון עליות!

אבל בשורה התחתונה אני יודעת שהתירוצים האלו הם בלתי קבילים, כי הם הרי תירוצים, והסיבה היחידה שלא הלך לי, היא כי אני פשוט לא בשיא הכושר. חציתי את קו הסיום שוב, כעבור 49:00 דקות, בהן זכיתי לספוג הווי של חיילי צבא הגנה לישראל. עכשיו אני יודעת את צבע החולצות, את השירים והסיסמאות ושוב, איזו הפקה מרשימה.

לאחר המירוץ יצאתי לריצת שחרור שכללה השלמת קילומטרים. אני אוהבת להתנחם במספר הקילומטרים בסוף השבוע כי אני מאמינה ששם נמצא המפתח להצלחה. חזרתי הביתה עם עשרים הקילומטרים שהירווחתי עייפה וכואבת אבל גם די מרוצה למרבה ההפתעה. יכול להיות שהייתי מרוצה כיוון שמלכתחילה לא כיוונתי גבוה מדי. ובסך הכל, גם עם כל שינויי מזג האויר, שינויי המסלול, ושינויי מצב הרוח עברו עליי שלושה שבועות אינטנסיביים ביותר, סוג של מחנה אימונים שממנו אפשר רק ללמוד ולהשתפר.

עוד דבר שגיליתי הוא שבריצה אי אפשר להיות נוסטלגיים ולהיצמד למה שהיה בעבר. מה שחשוב זה כאן ועכשיו ולא איך רצתי קודם. את השיאים האישיים של העבר אי אפשר יהיה לשחזר בלי עבודה קשה בהווה. ולסיכומו של עניין אפשר להגיד שיחסית לתקופה האחרונה אני כבר די בכושר ויש לי עוד כמה תוכניות גדולות בעתיד, אולי עוד איזה מחנה אימונים שידחוף אותי קדימה ואני עוד אספר עליו בהרחבה בהמשך.