זה לא משנה אם מדובר בריצה, רכיבה, שחייה או קרוספיט. מתאמנים שנכנסים למסגרת קבוצתית ומתמידים בה, הופכים לרוב את הקבוצה לחלק מרכזי בחייהם. גם אם מדובר ב-4-5 שעות אימון קבוצה בשבוע, המתאמן עדיין ישמור עם המאמן על קשר שיכול לעתים להיות יומיומי דרך הטלפון והאינטרנט (לדוגמה בתגובות על תכנית האימונים, או בעדכונים על אימונים עצמאיים). אבל גם המתאמן המסור ביותר לא חי בוואקום. יש לו חיים מחוץ לאימונים – משפחה, עבודה, חברים, אילוצים, סידורים. יש לו רגעי משבר – כאלה שקשורים בספורט וכאלה שלא. יש לו לפעמים פציעות פיזיות שיכולות לשבש את שגרת האימונים שלו ולהוביל לירידה כללית במורל.
חלק מהעבודה של המאמנים היא במשברים של המתאמנים שלהם | צילום: thinkstock
עוד כתבות בנושא
איך מחזירים את התשוקה שאיבדתם לריצה?
5 סוגים של מתאמנים טיפוסיים: האם גם אתם כאלו?
כישלון מנטלי בספורט – למה זה קורה?
בתור מאמן ריצה, אני נתקל לא פעם במשברים של מתאמנים – כאלה שלמאמן אין חלק בהם, וכאלה שהמאמן יכול לעזור לפתור. במאמר זה אתמקד במשברים המרכזיים שאני מזהה בקרב מתאמנים (בתחום הריצה, אך כמובן שחלקם רלוונטיים לתחומי ספורט תחרותי נוספים), ואיפה המקום שלנו כמאמנים להתערב (או שלא) ולסייע למתאמן לחזור למסלול?
משבר #1 מעגל האכזבה
המשבר הראשון דווקא קשור ישירות לאימונים ולריצה, והוא שייך למתאמן שכשל לעמוד ביעדים שהוצבו לו במרוץ מטרה. זה יכול להיות כשל אחד בלבד או סדרה של כשלים, שיובילו לירידה חדה במוטיבציה של המתאמן. לרוב מדובר במתאמן שנמצא ב״מגמת דעיכה״ ולא מצליח להתרומם בחזרה להישגי העבר שלו. גם אם הוא מראה יכולות טובות באימונים, משהו במעמד התחרות מלחיץ אותו והוא לא מצליח לעמוד ביעד.
דבר המאמן: מדובר במקרה ברור של מעגל אכזבות וירידה בביטחון העצמי. מתאמן לא עמד ביעד בפעם הראשונה והדבר לא באמת ״נפתר״ אצלו מאז, מה שיצר מערך של לחצים לתחרויות הבאות. דווקא כאן חובה על המאמן להתערב ולסגור מעגל בכל הנוגע לאותה תחרות בה המתאמן לא הצליח, כדי שלא להשאיר אותו עם משקעים. לאחר מכן, חשוב לעדכן את תכנית האימונים בהתאם ליכולות של המתאמן כרגע – וגם אם הוא לא ירצה בכך, התכנית חייבת להיות ריאלית להישגיו הנוכחיים. ברגע שיחווה מספר הצלחות (גם אם הן לא הצלחות בסטנדרטים שלו) וישקם את הביטחון העצמי שלו, יהיה אפשר לעלות אתו את סרגל המאמצים בחזרה. כמובן שגם חשוב לעודד אותו, לטפח את האגו שלו ולא לגרום לו לשקוע בכישלונות העבר. חשיבה מודרכת וזריקות מוטיבציה, מטרות ביניים בדרך למטרה, כמה שיותר אימונים מבוססי קצב מטרה – כל אלה יכולים לסייע לשקם את הביטחון העצמי של המתאמן לעבר מרוץ מוצלח.
משבר #2 הכל נשאר במשפחה
המשבר השני לא קשור (אבל בעצם כן קשור בעקיפין) לריצה עצמה. מדובר על המתאמן שחווה בעיות משפחתיות, בעיות בזוגיות או לחצים בעבודה. אצל מתאמן כזה הריצה תהפוך לתמרון, לדבר שמוביל לרגשות אשם, עד כדי שלפעמים הוא ייאלץ לוותר עליה. אם מדובר בבעיות/קשיים/לחצים בעבודה, הריצה תהיה משהו שהמתאמן צריך ״לדחוף״ אי שם בלו״ז. הדבר יוביל לחוסר ריכוז באימונים או ליציאה לאימונים מוקדמים אחרי שנת לילה לא טובה, וכמובן גם להחמצה של אימונים רבים. המתאמן יחוש רגשות אשם ובהדרגה עלול לעזוב את הקבוצה או פשוט להיעלם לזמן מה, עד שתחלוף הסערה. אם מדובר בבעיות בבית, ייתכן שכל יציאה לריצה (שלרוב גוררת אחריה גם מפגשים סוציאליים של הקפה שאחרי או ריצת סופ״ש שמתארכת) מובילה לשורה של ריבים ועימותים בבית עם האישה/הגבר ש״נותרו מאחור״ ולא מזדהים עם התחביב שמאלץ את בן/בת הזוג לבלות חלק ניכר משעות הפנאי שלו/שלה מחוץ לבית. הריצה גם מונעת לפעמים נוכחות בשעות קריטיות של ארגון הילדים לבית הספר, הכנת ארוחת ערב וכדומה. וזה עוד בלי שנגענו בבעיות קשות יותר היכולות להימשך לאורך תקופה ארוכה כמו גירושים, מחלה או חלילה מוות במשפחה.
גם כשיש משברים לא מפסידים כלום, ותמיד אפשר להשלים פערים אפילו לבד | צילום: thinkstock
דבר המאמן: כאן יש רגישות גדולה לעניין האם בכלל מקומו של המאמן להתערב בבעיות אישיות של המתאמנים, כאלה הגורמות להם לרדת בהישגים, להחמיץ אימונים משמעותיים או לא להצטרף באופן גורף למטרות קבוצתיות כמו מרתון בחו״ל או מחנה אימונים? במקרה כזה המאמן כמובן צריך להתעניין במצבו של המתאמן, ואם זה ירצה לחלוק דבר מה – פעמים רבות הקשבה היא חלק מעבודת המאמן. מהבחינה הפרקטית, יש דברים שאפשר לעשות כדי לסייע למתאמן החווה בעיות אישיות: לעדכן את תכנית האימונים בהתאם לאילוצים שלו, לתת לו תכניות חלופיות לאימוני הקבוצה כאשר אינו יכול להגיע ועוד. חשוב לסמן למתאמן כזה שהוא לא ״מפסיד״ כלום ושהכל ניתן להשלמה. כמו כן, יש מקום לעודד מפגשים חברתיים של הקבוצה הכוללים בני/בנות זוג, לארגן מחנות אימונים אליהם ניתן להביא משפחות, לארגן ״אימונים פתוחים״ בהם אפשר להביא את בן/בת הזוג להתרשם ולהתאמן יחד – מה שאפשר לעשות כדי ״לגייס״ את המשפחה, כך אולי יהיה ניתן לקבל את תמיכתה.
לתוספי תזונה וג'לים בשוונג שופ לחצו כאן
משבר #3 עלייה במשקל וירידה בדימוי העצמי
את זה רואים לצערי לא מעט. מתאמנים שהצליחו לעשות שינוי משמעותי בזכות הקבוצה והאימונים, הצליחו במרוץ המטרה שלהם ואז נעלמו. חוו נפילת מתח וירידה במוטיבציה, הפסיקו לבוא לאימונים, עלו שוב במשקל ואז גם אם הם ינסו לחזור לקבוצה – פעמים רבות הם ירגישו את הפערים שנוצרו ולא ישתלבו בשנית. איך משמרים מתאמן שיש לו בעיות בכוח הרצון ובבלוטות החשק? שנע בין הצלחה לכישלון? ושיש לו בעיות עם הדימוי העצמי שלו?
דבר המאמן: נקודת החולשה של מתאמן כזה תהיה בדיוק לאחר המרוץ אליו הוא התכונן במשך חודשים. משמע, לאחר שהמרוץ הסתיים (בהצלחה או שלא), האנשים אתם הוא רץ בחודשים האחרונים אולי יצאו לפגרה קלה והוא נותר עם ריק. בזמן שהמתאמנים האחרים מורידים עצימות במטרה לעלות בחזרה בהמשך – המתאמן הזה עלול לרדת לגמרי מהמסלול. חשוב למקסם את תשומת הלב למתאמן כזה דווקא לאחר המרוץ הגדול (בין אם מדובר במרתון או מרוץ מטרה אחר), לתת לו אתגר מיוחד, לא להכניס אותו לפגרה, להצמיד לו מתאמן נוסף ברמה דומה שילווה אותו באותו היעד ו״ישמור״ עליו. גם אם העצימות ירדה מ-100 ל-50 ק״מ בשבוע, צריך לוודא שהמתאמן הזה רץ את ה-50 ק״מ ולקבל ממנו דיווחים מפורטים – כי סביר להניח שאם המאמן יוותר לו, גם הוא יוותר לעצמו. אם הקבוצה עובדת עם תזונאית ספורט, חשוב לעודד אותו בתקופת הפגרה ללכת באופן סדיר לתזונאית להתאמת תפריט ושקילה. חשוב מאוד למצוא למתאמן כזה מרוץ מטרה נוסף, בהקדם האפשרי.
משבר #4 בעיות חברתיות בקבוצה
המשבר הרביעי קשור לדינמיקה של קבוצת הריצה עצמה. כידוע, קבוצות הן דבר משתנה ונזיל. הן כוללות אנשים מסוגים שונים, ובאופן טבעי נוצרות לפעמים ״קליקות״ פנימיות הנובעות מחיבור טבעי בין אנשים מסוימים, או מאנשים שרצים יחד באופן קבוע כחלק מקבוצת קצב. כמו כן לפעמים יכולים להיווצר סיפורי אהבה ורומנים חולפים בקבוצה, זה לא באמת משהו שאפשר או רצוי למנוע, אלא זו למעשה סיבה שחלק מהאנשים מצטרפים בכלל לקבוצת ריצה. מצד שני, קליקות חברתיות עלולות להוביל למגוון של בעיות כגון: רץ חדש שלא מצליח להשתלב, סכסוך בין חברים בתוך הקבוצה, פרידה של זוג בתוך הקבוצה, סכסוך בין המחנות/קליקות, אי השתלבות של קבוצות פנימיות מסוימות ביעדים קבוצתיים ועוד.
בקבוצות ריצה יש הרבה חיוכים, אבל גם משברים חברתיים | צילום: thinkstock
דבר המאמן: מצד אחד המאמן צריך לעודד יחסים חברתיים בתוך הקבוצה. מצד שני, היווצרות של מחנות חברתיים ותת-קבוצות עלולה ליצור לפעמים לגזול חלק מהשליטה של המאמן על מה שמתרחש בקבוצה ועל קביעת יעדים קבוצתיים (הרבה מחנות, הרבה דעות). רומן בתוך הקבוצה שמסתיים, עלול להוביל לפרישה של רצים מהקבוצה. רץ חדש שלא מוצא את עצמו בקבוצה שמגובשת מאוד חברתית ומחולקת למחנות פנימיים, בדרך כלל יחפש לו קבוצה אחרת. וכאן כבר השאלה האם מקומו של המאמן להתערב בעניינים חברתיים, או להשאיר את עצמו כבעל סמכות מקצועית בלבד ולתת לילדים להסתדר לבד. הגישה שלי היא בדרך כלל לייצר כמה שיותר אירועים חברתיים ויעדים מקצועיים המשותפים לכולם (לדוגמה מחנות אימונים בהם רצים מכל הרמות יכולים להשתתף, או בחירת יעדים בחו״ל בהם יש גם חצי מרתון וגם מרתון מלא). חשוב גם שהמאמן לא ישקיע יותר בקבוצה אחת (לדוגמה: הקליקה המהירה או המרתוניסטים) על פני קבוצה אחרת, כי זה בדיוק המקום בו נוצרות קליקות. לגבי חברויות הממשיכות גם מחוץ לשעות האימונים, או עניינים רומנטיים – בעיניי לא ממקומו של המאמן להתערב בדברים כאלה, גם אם הדבר מייצר עבורו סיכונים לנשירת רצים מהקבוצה.
משבר #5 צריך קצת "צומי"
המשבר החמישי הוא תלוי גישת מאמן ומתאמן. יש מאמנים שיוזמים שיחות עם המאמנים באופן קבוע, ויש כאלה שמעדיפים לקבל את העדכונים מהמתאמנים. במקרה השני, יכול להיווצר מצב של חוסר תקשורת וחוסר תשומת לב אישית עבור המתאמן, מה שעלול לגרום אצלו לתסכולים (״למאמן לא אכפת ממני״, ״אני בתחתית סדר העדיפויות״, ״לא מתייחסים אליי״), לירידה ביכולות ולפרישה הדרגתית שלו מהקבוצה.
דבר המאמן: באחריות המאמן לייצר מערכות תקשורת עם המתאמן לצורך ייצור אינטראקציה תמידית. מערכות כגון אפליקציות משוב על האימונים, משוב אישי קבוע באמצעות המייל, עידוד של המתאמן לדווח אחרי כל אימון למשך תקופה מסוימת או פשוט לבחור באופן רנדומלי כל שבוע 3-4 רצים ולדבר אתם (טלפונית או פנים אל פנים). אם יש מתאמן ש״תלוי באוויר״ שווה לקבוע אתו שיחה לא פורמלית אחרי האימון בה שואלים אותו שאלות על ההתקדמות שלו. ברגע שמייצרים מערכות אינטראקציה קבועות, יינתן יחס לכל מתאמן בקבוצה מבלי ״לשכוח״ אף אחד.
לסיכום, כמאמן אני תמיד נמצא בדילמה היכן להשקיע יותר: האם בפן המקצועי, האישי או אולי החברתי? כמובן שהתשובה היא גם וגם וגם. ענייני דינמיקה קבוצתית ואינטראקציה בין המאמן למתאמן הם בסופו של דבר אבני היסוד שיכתיבו את אופי הקבוצה, את ההצלחה של האימונים ותכניות האימונים ויהוו את הצבע הצובע את "קבוצת הריצה" שאותה מוביל המאמן. אם נדע כמאמנים בראש ובראשונה להתמודד עם נושאים אלו, התוצאות ושיפור הישגי הרצים יבואו מיד לאחר מכן.
להרשמה למרוץ התחתונים לחצו כאן
מישאל דגן | מנהל מקצועי מועדון תל אביב 100
