מאת:ליאור זך מאור

ברמה האבולוציונית כולנו שואפים להגן על עצמנו. לדאוג לקיום בסיסי של אוויר, מים, ומזון. להתחמם כשקר לנו ולהצטנן כשחם לנו. להישאר בסביבה מוכרת ומוגנת, מוקפים באנשים שאכפת להם מאיתנו, ולדאוג לביטחוננו האישי.

שגרה הינה אחת מן הדרכים ליצור ביטחון. בשגרה יש וודאות. וודאות יוצרת תחושת שליטה. שליטה יוצרת ביטחון, והביטחון יוצר רוגע ומפחית את הצורך בהתמודדות. התמודדות עם הבלתי מוכר והלא וודאי.

כולנו כבני אדם נמצאים במקום כלשהו על קו הרצף שבקצהו האחד נמצאת השגרה האולטימטיבית ובקצהו האחר נוצרים ללא הפסק גירויים ושינויים. המיקום שלנו על קו הרצף הזה מבוסס על נטייתנו הגנטית, החינוך והערכים שספגנו בצעירותנו, והסביבה הנוכחית בה אנו חיים. "ללכת על בטוח" אנחנו קוראים לזה בשפה היומיומית או "לחפש ריגושים חדשים", כלומר לנסות דברים חדשים שנתפסים בעינינו כמעניינים, נחמדים, וכיפיים, אבל נראים לפעמים גם קצת לא מוכרים ומפחידים.

חששות ופחדים הם דבר טבעי ונורמאלי ובמקרים רבים אפילו חיובי. למעשה, כאשר מדובר בפחדים המאיימים על קיומנו, הפחדים מהווים מנגנון הגנה אבולוציוני הנועד לשמור על חיינו. אבל חששות ופחדים עלולים במקרים אחרים למנוע מאיתנו להגשים את שאיפותינו ולהיות מאושרים. הם עלולים לשתק אותנו. למנוע מאיתנו לפעול בכיוון מסוים. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם כן הינה "האם אנחנו נמנעים מלקחת חלק בפעילות מסוימת למרות שהיינו מאוד רוצים, רק בגלל החששות והפחדים שלנו מפני המשמעויות?"

במידה והתשובה לשאלה הזו חיובית השאלה המתבקשת הינה, "ממה בדיוק אנחנו כל כך חוששים?", כשמדובר בהשתתפות במרוץ אופני כביש אני יכול לחשוב על חשש שנובע מחוסר ניסיון ואי הכרת הספורט. חששות אחרים יכולים להיות קשורים לרכיבה המהירה בדבוקה כאשר גלגל כמעט נושק לגלגל שלפניו.

בואו נתחיל מהסוף הפעם. לרכב בדבוקה זה אכן מפחיד. את "מפקידה" את גורלך בידי הרוכבות האחרות ונאלצת לסמוך עליהן ולקוות שהן בעלות אינטרס משותף לשלך וגם הן רוצות להישאר על הגלגלים ומעדיפות להימנע ממפגש אינטימי עם האספלט. אני נוהג להשוות זאת ליום הראשון בבית הספר. כולם רוצים למצוא חברים חדשים אבל חוששים שלא יצליחו לעשות זאת. בסוף ההפסקה הגדולה כבר אף אחד לא נותר לבדו. "תובנה/בינה קבוצתית" קוראים לזה לפעמים. הקבוצה מפתחת נשמה, אופי, ואישיות, הרבה יותר מהר ממה שאנחנו יכולים לצפות. גם בדבוקת הרוכבים התהליך הזה מתרחש תוך דקות.

נלחמות בפחדים – מרוץ האופניים לנשים

רכיבת אופניים הינה הספורט התחרותי הכי הוגן שיש. כולם רוצים להגיע ראשונים אל קו הסיום ולכאורה ניתן היה לצפות שהחוקים היחידים שהתקיימו בספורט הזה יהיו חוקי הג’ונגל, כלומר החזק שורד והחלש לא רלוונטי ולא מעניין. אבל בפועל קיימת בספורט הזה תרבות ואתיקה כמוה לא ניתן כמעט למצוא באף ספורט תחרותי אחר. כולם מבינים שעל מנת להגיע ראשון אתה קודם כל צריך להגיע. כלומר יש אינטרס משותף שהדבוקה תמשיך להתקיים ותתקדם ביעילות.

כולם רוצים להישאר על הגלגלים וכולם מבינים שעדיף שגם האחרים יישארו על הגלגלים שלהם. בפועל המשמעות הינה שאת אכן מחויבת לסמוך על ה"מתחרות" שלך במרבית הזמן, דבר שהוא מנוגד לכל הגיון ספורטיבי תחרותי מוכר. אבל בפועל (לפחות באופן זמני) המתחרות שלך הופכות ל"אנשים שאכפת להם ממך" בדיוק כפי שכתבתי בפסקה הראשונה. כלומר כאלו שידאגו לביטחונך. רובנו חונכנו לדאוג לעצמו ולשלוט בגורלנו. הרכיבה בדבוקה סותרת בדיוק את העקרונות האלה ולכן כל כך קשה להתגבר על החששות והפחדים ממנה.

יש פחדים שקשה לנו להסתדר ולתפקד בחיים היומיומיים אם אנחנו לא מתגברים עליהם. יש פחדים אחרים שכביכול לא מונעים מאיתנו לתפקד כמו אנשים אחרים אבל עמוק בתוכנו היינו מאוד שמחים להתגבר עליהם ולעשות מה שאנחנו רוצים מבלי להיות מוגבלים. מרוץ הכביש הראשון לנשים, ויותר מכך האימונים לקראת המרוץ הם הזדמנות פז להרבה רוכבות וטריאתלטיות שבמשך שנים מרגישות מוגבלות בגלל חוסר מיומנות ובטחון ברכיבה. הזדמנות להתחיל בתהליך של התמודדות ושינוי. החדשנות והראשוניות, הגיוון, והכיף הגדול הם רק הבונוס.

בהרצאה שתתקיים בחנות טיים טריאל ברשפון ביום חמישי ה- 29 לינואר אציע מגוון כלים מעשיים להתמודדות עם החששות והפחדים מפני רכיבה בדבוקה והשתתפות במרוץ.