היא אמנם לא רואה את זה כספורט אבל תמר זנדברג היא רוכבת אופניים מושבעת. כיו"ר "ישראל בשביל אופניים" היא נחושה להפוך את ישראל למעצמת אופניים, עד שלבסוף עריה יהיו כאמסטרדם ושבילי האופניים שלה יהיו עמוסים יותר מהכבישים. פרק נוסף במדור המתחקר את המתמודדים הספורטיביים לכנסת ה-19
מאת:מאיה גייר, צילום: תמר ברניס
• רצים לכנסת: יוחנן פלסנר – לחצו כאן
תמר זנדברג ניצבת במקום השישי ברשימת מפלגת מרצ לכנסת. כיום היא חברת מועצת עיריית תל אביב-יפו מטעם מרצ, מכהנת כיו"ר סיעת האופוזיציה בנעמת מטעם סיעת הבית החברתי בראשות איתן כבל, דוקטורנטית לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון ומרצה במכללת ספיר.
זנדברג (36) היא לא מה שנהוג לכנות במקומותינו "ספורטאית". למעשה היא אפילו לא חובבת ספורט גדולה. עם זאת, בכל מה שקשור לרכיבה על אופניים, היא רצינית לא פחות מרוכבים מקצועניים, אלא פשוט באופן קצת שונה. כיו"ר ארגון "ישראל בשביל אופניים" היא פשוט תופסת רכיבה לא כספורט אלא כדרך חיים. "אני רוכבת על אופניים מאז שהגעתי לתל אביב, לפני 7 שנים, וזה כלי הרכב העיקרי והיומיומי שלי. אחרים תופסים את זה כספורט, אבל מבחינתי זה פשוט כלי רכב", היא מסבירה ומוסיפה, "עם זאת הרכיבה שיפרה באופן חד משמעי את איכות החיים שלי. היא שיפרה את מצב הרוח שלי, שיפרה את האופן שבו אני חווה את היומיום שלי, זה עניין חיובי מבחינתי במון מובנים – אין מה לדבר".
איך הפכת להיות יו"ר "ישראל בשביל אופניים"?
"הכרתי את העמותה מהפעילות שלי במועצת העיר – כשהייתי בועדה המקומית לתכנון ובנייה קידמתי תכנון עירוני שהוא 'מקדם אופניים', כמו שבילי אופניים, נגישות לאופניים, העדפה של אופניים על פני רכב פרטי. כך הכרתי את יותם, מנכ"ל העמותה, והוא גייס אותי להיות פעילה אצלם, מתוך התפיסה הזו – של האופניים לא כענף ספורט "של פנאי", אלא כעניין יומיומי שהוא מאוד משמעותי בחיים העירוניים. אני חברה בעמותה ובועד המנהל בערך שנתיים וחצי ולפני חודשיים הפכתי ליו"ר הועד המנהל".
ספרי קצת על העמותה.
"'ישראל בשביל אופניים' הוקמה בשנת 95'. הארגון צמח מתל אביב ונקרא בהתחלה "תל אביב בשביל אופניים" והמטרה שלו היתה לקדם שבילי אופניים ותחבורת אופניים בתל אביב מתוך תפיסה שהיא בינלאומית וסביבתית שאומרת שהעיר הוא מקום 'מקיים' ומאוד נוח לרכיבת אופניים. בגלל הבנייה בצפיפות, עירוב השימושים שיש בה, המישוריות ומזג האוויר הנוח שלה – הכל מתאים בתל אביב לרכיבת אופניים. ישראל פיגרה מאוד בתחום הזה באותה תקופה מבחינת תשתיות, מודעות ואחוזי רכיבה באופן כללי וכשהארגון קם הוא התחיל לפעול מול העירייה ומול הציבור, השיג הצלחות מאוד גדולות ולאט לאט גם התפשט להרבה ישובים נוספים ברחבי הארץ – ירושלים, חיפה, אזור השרון, רמת גן, גבעתיים, באר שבע ועוד.
מעבר לפעילות 'הממוסדת' יש לנו גם פעילות רכיבה שנקראת 'מאסה קריטית' – רכיבה משותפת שמתרחשת פעם בחודש ביישובים השונים. אלה מפגשים שמשתתפים בהם מאות רוכבים, לרכיבה משותפת, לא תחרותי אבל מהנה, במטרה גם להוות מפגש של הפעילים עצמם וגם להעלות מודעות ולקדם את הנראות של רוכבי אופניים בדרכים ובכבישים". (עדכון הפעילויות בעמוד הפייסבוק של העמותה, שימו לב לאירוע שמתרחש כבר ביום שישי הקרוב בתל אביב)
איזה הצלחות אפשר לזקוף לזכות הארגון?
"כל מה שרואים היום בתל אביב – פרוייקט ההשכרה 'תל אופן' ושבילי האופניים, הוא הכל תוצאה של הארגון הזה, בלי הגזמה. ביוזמה, בדחיפה, בדוגמאות מהעולם, בפעילות הציבורית, בהסברה, בכל מה שקשור לעניין".
וברמה האישית יש מהלך מסוים שאת מתגאה בו?
"ל'תל אופן' יש הרבה אבות, כולם גאים להגיד שזה הם. האמת היא שזה רעיון שמתגלגל כבר 15 שנים. אני לא יכולה לקחת קרדיט לעצמי על היוזמה שלו אבל בהחלט על הקידום והדחיפה. זה נתקל בהרבה מכשולים בדרך, אני זוכרת למשל דיון תקציב במועצה לפני כמה שנים וחברי מועצה הטילו ספק 'כי זה עולה הרבה כסף, ולמה צריך?' וגם בעניין שבילי אופניים תמיד יש התנגדויות, לא רק בעירייה, אלא גם מתושבים, וממתכננים ונהגים, דבר שהוא אופייני אגב בכל העולם, אפילו בהולנד. אני גאה להיות בין אלה שהבינו את החשיבות ופעלו למען הדברים הללו. אני רואה את עצמי חלק מהחזית הזו שתומכת בתחבורת אופניים".
מה לדעתך החשיבות של הרכיבה העירונית?
"כמו העמותה, גם לי חשוב לקדם תחבורת אופניים מתוך תפיסה סביבתית, אנושית-בריאותית, כלכלית, תפיסה 'מקיימת' באופן כללי. אופניים זה כלי תחבורה זול, זמין לכל אחד ולכן הוא חברתי, הוא סביבתי מאוד – לא צורך אנרגיה, הוא טוב לכושר, לבריאות הגופנית והנפשית. לכן לקדם תחבורה של אופניים בכלל ובעיקר על פני רכב פרטי ממונע זה רווח נקי לחברה ולסביבה. ברמה האישית מבחינתי זה כיף לחוות את העיר לא מתוך 'קופסת הפח' אלא באוויר הפתוח. כשאני רוכבת בעיר, החל מרכיבה של 5 דקות ועד חצי שעה, אין דבר כזה שאני לא פוגשת אנשים, אני רואה דברים, עוצרת, מסתכלת, מדברת – זה מיוחד".
לאן את רואה את זה מתקדם בישראל?
"אני חושבת שצריך להפריד בין תל אביב לערים אחרות ואפילו בין גוש דן וכלל ישראל. בתל אביב המטרה היא להמשיך ולהעלות את אחוז נסיעות האופניים מכלל הנסיעות שמתרחשות בה לאורך היום. גדלנו מבערך 2% מכלל הנסיעות העירוניות שמתרחשות בעיר לפני 10 שנים ל-7.5% היום בכלל העיר ולמעלה מ-15% במרכז העיר. זה גידול משמעותי אבל אפשר עדיין לגדול, במקום כמו תל אביב אין סיבה שזה לא יגיע לעשרות אחוזים. בשביל זה צריך להמשיך לפעול – עידוד רכיבה לא קורה לבד – זה קורה דרך שבילים, דרך הרחבה של פרוייקט ההשכרה, שיהיה יותר זמין ועם רמת שירות יותר טובה, זה קורה עם תמריצים שונים, למשל במשכורת לעסקים – במקום שישלמו לעובדים על חנייה עם רכב ליסינג, שיעשו להפך, שהם ישלמו איזה 'קנס' ומי שמגיע עם אופניים יקבל בונוס ואז כמובן שצריך לעודד הקמת מקלחות בעבודה כי אי אפשר להגיע מיוזעים אחרי רכיבה.
גם בערים אחרות מקדמים את הרעיון של השכרת אופניים. 'תל אופן' נמצא במו"מ עם הרצליה ורמת גן, שהם קרובים לת"א ויש בהם איזור תעסוקה צפוף שיכול ליהנות מאופניים. לגבי שאר הארץ – אין ספק שאופניים זה כלי תחבורה עירוני, כלומר זה מתאים בעיקר לערים צפופות כך שלא צריך לרכב שעות כדי להגיע ממקום למקום. אפשר לעודד את זה ביותר מקומות ממה שזה נמצא היום. לא בכל ישוב זה מתאים אבל הפוטנציאל עוד רחוק מאוד ממימוש".
אם תיכנסי לכנסת את מתכוונת להמשיך לקדם את הנושא באופן כלשהו?
"בהחלט, אני רואה בריצה שלי לכנסת שליחות של הפעילויות שאני עושה עכשיו. יש לנו הצעת חוק ש'ישראל בשביל אופניים' יצרה ויזמה שנקרא 'החוק לעידוד תחבורת אופניים' – חוק רחב שכולל עידוד רכיבה, מקלחות, העלאת אופניים לרכבת, לאוטובוסים ועוד. יהיה לי כבוד גדול להיכנס לכנסת ולהעביר אותו".
בהתחשב בעובדה שאחיך מיכאל הוא כדורגלן (זנדברג, שמשחק היום בהפועל ר"ג, נחשב לאחד הכדורגלנים הישראליים המצליחים בעשור האחרון – הוא מחזיק ב-5 תארי אליפות ורשם 20 הופעות בנבחרת ישראל), אין מנוס מלשאול – הפכת ברבות השנים לאוהדת כדורגל?
כמובן. אני אוהדת גאה על בסיס משפחתי – ליוויתי אותו אותו בכל הקבוצות בהן הוא שיחק: החל מהפועל ר"ג שבה הוא גדל ועכשיו הוא חזר אליה, דרך פ"ת, הייתי אוהדת גאה של חיפה, של בית"ר ירושלים ובני יהודה. כשיוצא לי אני גם מאוד אוהבת ללכת למשחקים, למרות שמזמן לא הייתי. עכשיו אני רוצה לקחת את הבת שלי לראות את דוד שלה, כל עוד הוא משחק".
לסיום – יש "חלום ספורטיבי" שהיית רוצה להגשים?
"'חלום האופניים' שלי זה שאופניים יהיו כלי התחבורה הראשי בעיר, ואני חושבת שזה אפשרי ושזה יקרה בסוף, לפחות בתל אביב".
מאיה גייר – עורכת תוכן בשוונג, עושה ספורט כדי לא להשתגע מכל מה שמעצבן במדינה הזאת. וגם כדי להיות רזה.
