המאמן גלעד קובו מהריאלטי "המרתון", נותן לכן 5 טיפים ומסביר כיצד ניתן בכמה צעדים לקום מהכורסה ולהתחיל לרוץ ואפילו ליהנות מזה
מאת:גלעד קובו
כל אחת ואחד יכול לרוץ. ובכל זאת, במשך הזמן פגשתי הרבה אנשים שרוצים להתחיל לרוץ ואז… מה אז? כמעט לכולם נוצר הקושי לעשות את הצעד הראשון. היום זה לא מתאים "בגלל הילדים", מחר אי אפשר כי "צריך להיות מוקדם בעבודה" או "מאוחר בעבודה", היום "חם מדי" ומחר "קר מדי" וכן הלאה.
לשמחתי, גם בתהליך של שינוי עמוק מדפוסים ותיקים, גם ברצון להפוך חלום למציאות ובמיוחד כשאנו יודעים שאין באמת קיצורי דרך, יש לכולנו את היכולת לבצע שינוי. כן, גם לי לקח זמן להחליט, להבין, להפנים ולנסות. אז אם ברצונכם להתחיל לרוץ וחלק מהתרוצים הרשומים מעלה מוכרים לכם, זה הזמן לבצע את השינוי. במאמר זה אתן לכם מספר טיפים ושלבים בתהליך שיהפכו את מה שנראה כבלתי אפשרי לאפשרי.
האם מדובר בעצלנות? בפחד סמוי להתחייב למשהו שלא בטוח שנצליח בו? ומה זה בכלל "להצליח" בריצה? הרי רוב הרצים החובבים לא באמת חושבים שיהפכו ליוסיין בולט שיאן עולם בריצות ל-100 ו-200 מ'. העניין הוא שאנחנו בסך הכל רוצים להרגיש טוב עם עצמנו. לחוש את תחושת העירנות הזו שמקבלים אחרי אימון טוב. לרדת קצת במשקל, להיות בכושר ולחוש סיפוק מעצם זה שהצלחנו לפנות קצת זמן איכות לעצמנו. המכשול הראשון הוא להחליט שבאמת "מתחילים לרוץ". הטיפ מקדים הוא לשכוח ולנקות את הזכרונות בראש מריצות בית הספר או הצבא, בהם רצנו כי הכריחו אותנו ומפנים מקום בראש לריצה מהנה. ריצה שאנו עושים בשביל לשפר את איכות חיינו ולהיות בכל פעם קצת יותר טובים ממה שהיינו בפעם הקודמת. שהרי שם נמצא הסיפוק האמיתי.
טיפ 1: הנעליים הנכונות
בחרו נעלי ריצה שמתאימות לכם לא מבחינת המראה, אלא מבחינת ההתאמה לרגל. בחנויות מקצועיות יבדקו ויקבעו בשבילכם את פרופיל ההליכה והריצה שלכם ויתאימו לכם את הסוג הנכון. כל התהליך הזה יקח לכם בדיוק כמה דקות ויאפשר לכם נוחיות מקסימלית וצמצום טווח הפגיעות האפשריות. חשוב לזכור שהנעל היא הקשר שלנו עם הקרקע, במהלך הריצה אנו עושים עשרות אלפי צעדים וכף הרגל סופגת את משקל הגוף. לכל אדם יש כף רגל שונה, פלטפוס, אולפוס, כפות רגליים רחבות או צרות, כל אלה הם גורמים שמשפיעים על סוג הנעל שיש לנעול לריצה. כשהנעל אינה מתאימה לכף הרגל, למשקל או למשטח שעליו אתה רץ, אפשר בקלות לסבול מפציעות כגון שברי מאמץ, יבלות כרוניות, דלקות וכו'.
טיפ 2: לפעמים יותר קל "ביחד"
אז איך עושים את זה? לפעמים, יותר קל "ביחד" מלחוד. לא שריצה זה ספורט קבוצתי. בסופו של דבר כל אחד רץ עם עצמו, בקצב שלו ובמקום שנוח לו. אבל מחויבות למסגרת קבוצתית המגדירה יום ושעה בה מגדירים כי – מחר בשמונה באיצטדיון – לפעמים נותנת את הדחיפה הזו שאנו צריכים בשביל לעשות את הצעד הראשון. אותו צעד שמתחיל בראש ולא ברגליים. שהרי כל רץ חובב יספר לך שכמו הצעד הראשון כך גם הרבה מהצעדים שבאים אחר כך – רצים בעיקר מהראש. אם הראש רץ, הגוף כבר יגיע.
מרגע שהריצה נכנסת ללוח הזמנים שלנו, כבר יותר קל להתמודד איתה. עכשיו כבר מדובר בפרטים נקודתיים – יש יום ויש שעה. אפשר לכתוב את זה ביומן ופתאום נהיה סדר בבלגן. כשרצים זה לגיטימי וכשנחים זה גם בסדר. כי מנוחה היא חלק מהאימונים ולא עוד "יום שהתעצלתי". עכשיו כבר יש מאמן ויש תכנית וכל מה שנשאר זה לרוץ או ללכת או לשלב את הכל יחד. כל אחד בזמן ובקצב שלו.
טיפ 3: אם יש מטרה יש דרך
משנמצאה המסגרת ל"התחיל לרוץ" מתעורר קושי חדש. לא פחות מהאתגר הקודם והא – התמדה. כולנו מכירים את תחושת ההתלהבות שיש אחרי אימון או שניים. נהננו ונשבענו שמעכשיו אנחנו מחוייבים. אבל מהר מאד אותם השדים שתקפו אותנו עוד לפני שהתחלנו מתעוררים מחדש. "היום קר" ו"היום חם" ו"אולי אדלג רק על האימון של היום", עד שלאט לאט שוב אנחנו חוזרים אל הכורסא הנעימה ומשתקעים בה.
קשה מאוד להתמיד במשימה כשאין בפנינו מטרה ברורה. אך מיום שמציבים לריצה מטרה, ולא, לא משנה מהי, הדרך להשגתה הופכת ברורה והגיונית והיכולת להתמיד לאורך זמן כבר מקבלת משמעות אחרת. כעת כבר מדובר בהישג אישי. הגשמה. כל אדם ובוודאי כל אצן חובב בין אם הוא מתחיל או מנוסה, ידע לספר על תחושת הסיפוק האדירה מעמידה במטרה. למטרה עצמה אין כל משמעות. למי שרק מתחיל את דרכו, תהיה זו תחושת הסיפוק מריצה רצופה לאחר מכן תהיה זו ריצה של שעה ומכאן השמיים הם הגבול.
טיפ 4: הצעד הראשון מעבר לדלת
אז עכשיו כשהחלטנו, קבענו מטרה, הצטרפנו לקבוצה או לחבר לריצה ונעלנו נעליים, כל שנותר הוא לעשות את הצעד החשוב מכל לרץ המתחיל: לעשות את הצעד הראשון מעבר למפתן הדלת. חשוב להבין שההתחלה צריכה להיות איטית. במהלך החודשיים שלושה הראשונים, בונים את הכושר ומרגילים את הגוף. האימון בשבועות הראשונים צריך להיות משולב במקטעים של הליכה וריצה, כשלאט לאט מאריכים את זמן הריצה ומקטינים את זמן ההליכה.
טיפ 5: אורך האימון
כדאי להתאמן על-פי זמן ולא על-פי מרחק. הזמן הוא תמיד קבוע, זמין וקל למדידה. כמו כן ההתקדמות היא אישית ולכל אחד יש את הקצב שלו. האימונים בשלב הראשון צריכים להיות בין 20 דקות לחצי שעה, כשעולים בהדרגה ל-45 דקות עד שעה במהלך התקופה הזו. בהצלחה לכן.
 |
גלעד קובו מנהל ומאמן ראשי KOVO2MAX ו"האקדמיה למרתון" |
