לפני ארבעה ימים גיא אלמוג, המכונה בטוויטר Cactus Bavarius צייץ: "יום 996 ברציפות. היום ה-1,000 ממש מעבר לפינה ולמרות שזו לא המטרה וזה רק מספר, זו אבן דרך די מרגשת (אותי לפחות)…". אבן הדרך הזאת לא מרגשת רק את "הקקטוס" אלא גם את העוקבים אחריו ואת קהילת הרצים. אמנם לא חייבים להיות רצים כדי להבין כמה קשה להתמיד ולעמוד באתגר הפיזי, המנטלי והלוגיסטי הנדרש כדי לרוץ יום אחרי יום, אבל מי שרץ כנראה מעריך את האתגר הזה עוד יותר.
הכל התחיל ב-31 באוקטובר 2019 כשאלמוג (44) המתגורר בגרמניה, יצא מביתו במינכן לריצה שגרתית. התחביב, שהתחיל רק שנתיים וחצי קודם, מאוד מצא חן בעיניו אז הוא החליט להפוך אותו להרגל. כמו שהוא קם בבוקר, מצחצח שיניים ואוכל ארוחת בוקר ככה גיא אלמוג יוצא לרוץ. כלומר, כל יום. כל. יום.
היום (ה-26 ביולי 2022) אלמוג חוגג 1,000 ימי ריצה ברציפות, שבהם הוא רץ 1,019 ריצות בהן הוא עבר 13,673 ק"מ בקצב ממוצע של 4:49 דקות לק"מ. מספרים בלתי נתפסים. לרגל האירוע ערכנו עימו ראיון.
מה גרם לך להתחיל לרוץ?
"שנאתי לרוץ בביה"ס, שנאתי לרוץ בצבא. ב-2017 ראיתי שני חברים מהעבודה בבגדי ספורט במדרגות, שאלתי מה הם עושים והם ענו שהם יוצאים לריצה. אחד מהם טפח לי על כרס הבירה הקטנה ואמר שלא יזיק לי להצטרף. 'בשבוע הבא אני מצטרף!' עניתי, לא באמת יודע למה. שבוע לאחר מכן רצנו יחד, שמונה ק"מ בקצב איטי, שבסופם כמעט הקאתי. שבוע אחרי כך כבר חיכיתי לזה. אחרי שלושה שבועות הרגשתי מעולה וההתמכרות הגיעה יחסית מהר".
איזה שינוי גופני ומנטלי אתה מרגיש שהריצה גרמה אצלך?
"הגוף שלי השתנה מהר מאוד – איבדתי את מעט השומן העודף שהיה לי. הריצה נתנה לי תחושת סבולת וכוח. הידיעה שאתה יכול לקום עכשיו ופשוט לרוץ מרחקים מעצימה. בנוסף תמיד הייתי אדם עם סבלנות, אבל אני מרגיש שהריצה ממש חידדה את התכונה הזו".
איך אתה מצליח לשמר את הרצף? לוגיסטית, פיזית ומנטלית?
"האתגר הגדול ביותר מבחינתי הוא הלוגיסטי. יש לי חיים שלמים חוץ מהספורט והאתגר הוא למצוא את הזמן המתאים ביותר ביום. בשגרה אני מלווה את הילדים לביה"ס וממשיך משם לסיבוב היומי. לפני תקופת העבודה מהבית הייתי רץ בהפסקת הצהריים, בסופי שבוע אני מנצל את השינה הארוכה של כולם. לפני חופשה אני רץ לפנות בוקר, ואם ממש ממש אין זמן, תמיד אפשר לרוץ פחות – למרות שזה כמעט ולא קורה. פיזית זה יחסית פשוט, כיוון שהכושר נבנה לאורך זמן בצורה מאוד מתונה. אני לא מבצע ריצות ש'קורעות' אותי ב-100 אחוז כוח. ולכן 24 שעות מספיקות להתאוששות – לפחות לפי הניסיון האישי שלי".
מדוע אתה לא משתתף באירועי ריצה עממים/המוניים?
"קונספט התחרות עם אנשים אחרים פחות מדבר אליי. חוץ מזה שאם אתאמן ואשתתף במרתון במטרה לשבור שיא זמן, אני מניח שלא אוכל או ארצה לרוץ יום למחרת, לכן אני משתתף באירועים כאלו לעתים רחוקות ואם כן, אז כחלק ממרוץ שליחים או בקצב כיף".
שאלה נדושה אך הכרחית, על מה אתה חושב כשאתה רץ?
"ריצה מגבירה את הווליום של הקול הפנימי, אין כמעט הסחות חיצוניות ואפשר לשקוע ממש במחשבות על כל שמעסיק אותי, אם זה המשפחה, העבודה או הריצה עצמה. זה כמובן אם אני לא שומע פודקאסטים".
מה אתה מעדיף, לרוץ לבד או עם קבוצה/חברים?
"אין לי ממש העדפה, אני נהנה משניהם".
ספר על זזנו בוט ועל ההשפעה שיש לו על הרגלי הריצה שלך?
"זזנו בוט הוא פרויקט שנולד בעקבות ההיכרות שלי עם עמרי לאונגר – ראיתי אותו מצייץ בטוויטר, די בשביל עצמו, על התהליך שהוביל אותו לרוץ בחצי מרתון אמסטרדם והוקסמתי גם מהתהליך. שמרנו על קשר והתחלנו לעשות תחרות שבועית בניינו באמצעות מעקב אחרי הנתונים של השעון – מי רץ יותר בשבוע. מפה לשם – עמרי אמר במקום לפתוח תחרות כל שבוע – אתכנת לנו בוט שיאסוף את נתוני הריצה שלנו כל שבוע – יצייץ מי המנצח ויתחיל תחרות חדשה. בהתחלה היינו רק עמרי ואני, אט אט הצטרפו אנשים, הוספנו ענפים שונים, גביעים אבסורדים – ועכשיו יש 5 תחרויות שבועיות עם למעלה ממאה משתתפות ומשתתפים. העיקר הוא, בשונה מרשתות אחרות, הוא הפירגון. הכרתי אנשים מקסימים מוכשרים ומפרגנים ברמות שלא הכרתי – וזה עבור אנשים שמעולם לא נפגשו!
"זזנו בוט גרם לי לדחוף את עצמי קצת יותר קדימה – אם אתה רואה שאתה במקום שני ואם תרוץ מחר 3 ק"מ יותר ממה שתכננת תוכל לנצח, אז אתה עושה את זה. היו גם פעם או פעמיים שבמוצאי שבת יצאתי לריצת ק"מ אחד או שניים כדי לנסות לזכות בגביע, אבל אז נתנאל, רץ אחר שמשתמש בזזנו בוט, עשה את אותו הדבר רק עם 10 ק"מ".
האם לרשת החברתית יש השפעה חיובית על הרגלי הריצה שלך?
"רשתות חברתיות יכולות להוות השפעה שלילית על ספורטאים. לקח לי המון זמן לדעת לסנן את הלחץ הבלתי ישיר שיוצרות סטראבה, אינסטגרם – ועדיין ליהנות מהן".
ב-6 לאוגוסט אתה יוצא לשלב שני תחביבים שלך: בירה וריצה. תוכל להרחיב על האתגר הזה?
"זה אתגר פרטי שיצרו שני חברים שלי לריצה בין 7 מבשלות בירה במינכן, כשבכל אחת עוצרים לשתות חצי ליטר של הבירה שלהם. זה נשמע לי כל כך פסיכי שהייתי חייב להצטרף. המסלול בן ה-75 ק"מ עובר ברובו בעיר, כך שתהיה לנו מספיק גישה למזרקות תחנות דלק וקיוסקים. מה שקסם לי באתגר, הוא שהעיקר הוא החוויה ולא הקצב. אשתדל גם לעשות לייב-טוויט מהאירוע".
מהו המקום שאתה חולם לרוץ בו?
"רציתי להשתתף במרתון פלסטין בבית לחם אבל הוא בוטל בגלל הקורונה, השנה לא יכולתי. אולי שנה הבאה… יש גם מרתון מזקקות בסקוטלנד".
מה היעד הבא שלך?
"יעדים זו מילה שאני פחות מתחבר אליה, אבני דרך הולם את זה יותר. המטרה העיקרית היא להמשיך ליהנות מהריצה כמו שעשיתי עד עכשיו, שוקל ללוות חברים במרתון מינכן ולהשתתף במרתון פרנקפורט בשביל הכיף".
מהן שלוש העצות הכי טובות שאתה יכול לתת למי שרוצה להתחיל לרוץ?
העצה הראשונה שלי היא שקודם תגלה אם אתה אוהב את זה בכלל. העצה השנייה למצוא את המוטיבציה שלך (תחרות/בריאות/שיפור שיאים) והעצה האחרונה היא להתמיד – זה הכי קשה בהתחלה. ברגע שזה יהפוך לשגרה תוכל באמת לדעת אם זה בשבילך או לא".
גיא אלמוג לא לבד. "ריצה ברצף", כפי שניתן לכנות אותה, היא קטגוריה מיוחדת של רצים. כך למשל באתר RUNEVERYDAY.COM מופיעים הכללים הברורים למי שרוצה להתחיל רצף ויש שם את היכל התהילה של רצים שכאלה: בראש הרשימה יש ארבעה אנשים, שרצים ברצף מעל 50 שנה. בקטגוריה השנייה יש את האנשים שרצים בין 45 ל-50 שנה ברציפות וברשימה הזאת נמצאים שמונה רצים. מעל כולם, האיש שמחזיק בשיא העולם בריצה רצופה, ג'ון סדרלנד בן ה 71, שרץ ברצף מאז ה-26 במאי 1969 – מעל 53 שנים!!!