האם יש הבדלים בין רכיבה על אופניים בתחרות כביש לתחרות טריאתלון? אומנם שני המקצועות מתבססים על הרכיבה, אך למעשה קיימים הבדלים רבים בין שני התחומים. על ההבדלים מסביר אייבי גילת בכתבה הבאה

מאת:אייבי גילת

קטע הרכיבה בטריאתלון הוא הארוך והמשמעותי בתחרות. אבל האם רכיבה על אופניים כספורט תחרותי דומה לתחרות הרכיבה בטריאתלון? על פניו נראה שקטע הרכיבה בטריאתלון הוא מקרה פרטי של מקצוע נגד השעון ברכיבה על אופני כביש, ושנקודות המשיק בינו לבין מקצוע הכביש בודדות אם בכלל. יחד עם זאת אנחנו רואים, לפחות בעשורים האחרונים, שרוכבי כביש אול אראונדרים המנצחים תחרויות של מרוצי קטעים, מגיעים בעיקר מהדיסציפלינה הזו של רכיבה נגד שעון. ברנרד הינו, גרג למונד, מיגל אינדוריאן, לאנס ארמסטרונג, יאן אולריך, ואלברטו קונטדור, מנצחים בולטים בתחרות הטור דה פרנס ב-40 השנים האחרונות, כולם היו רוכבי נגד שעון מצוינים. אז אולי המרחק בין הטריאתלון ורכיבה על אופני כביש הוא בכל זאת קטן משחשבנו? ושהדומה עולה על השונה?

נקודות להשוואה בין קטע הרכיבה על אופניים בטריאתלון ומרוץ אופני כביש:

הקצב – אחד הדברים המייחדים את מרוצי האופניים מענפי ספורט אירוביים אחרים הם שינויים חדים בקצב, הנובעים מהטופוגרפיה המשתנה, כיווני הרוחות ועוצמתן ובעיקר משינויי קצב המוכתבים על ידי המשתתפים. בעוד קטע הרכיבה בטריאתלון נעשה בקצב חזק, גבוה אבל קבוע מעט מעל הסף האנאירובי, הרי שדי להתבונן בגרף הפלט של רוכב תחרותי ממוצע כדי לגלות קפיצות מאוד משמעותיות וחדות בגרף הדפקים שלו. שינויי הקצב הללו מכתיבים תוכניות אימונים שונות לחלוטין לרוכב אופניים תחרותי וטריאתלט. אם ניתן להשתמש במטאפורה מתחום הספורט המוטורי – הרי שבעוד שהטריאתלט נמצא על כפתור של בקרת שיוט, רוכב האופניים משתמש בכל מערכת ההילוכים האפשריים בתיבת תמסורת ההילוכים שלו. טכניקה אישית וקבוצתית – רכיבה על אופניים בטריאתלון מחייבת טכניקה אישית ברמה מאוד בסיסית, כאשר על טכניקה קבוצתית אין בכלל על מה לדבר משום שהיא לרוב אסורה. רכיבה על אופניים כספורט תחרותי מחייבת טכניקה אישית ברמה מאוד גבוהה. רוכבים הם בעלי טכניקה מצוינת בכל מה שקשור בביצועים הנדרשים עם האופניים, הכוללים

יכולת טיפוס בעליות, ירידות במהירויות מטורפות, מאוצים, פניות, רכיבה בלי ידיים, נטילת מזון ושתייה תוך כדי רכיבה בפיד זון וכדומה. אי אפשר לנצח מרוץ אופני כביש לבד. הרבה פעמים כיוון ומשטר הרוחות במרוצי כביש מכתיב את אופי הטכניקה הקבוצתית. באזורים בהם נושבות רוחות צד חזקות יסתרו הרוכבים במבנים מיוחדים אצ'לונים כדי להתגבר על התנגדות האוויר. בטריאתלון הרוכב תלוי לגמרי בעצמו. רוכב כביש יכול במרוץ קטעים להרגיש לא טוב וחבריו יעזרו לו לסיים את הקטע.

המרחקים והזמן – הטריאתלון הארוך ביותר הוא איש הברזל. רוכבי איש ברזל עושים תוצאות מדהימות של מעל 40 קמ"ש ממוצע לאורך 180 ק"מ, כאשר לפני כן שחו ואחרי קטע הרכיבה עוד מצפה להם הקטע של ריצת המרתון. רוכבי כביש מקצוענים רוכבים באופן קבוע במרוצים קלאסיים המסתובבים באזור ה-250 ק"מ כשהמהירות הממוצעת היא הרבה יותר גבוהה. בטריאתלון קלאסי המרחקים הם הרבה יותר קצרים. מרוץ אופניים ברמה של אליפות מדינה לוקח לפחות בין 5-4 שעות, כאשר המקצוענים מתחרים בקלאסיקות  6 ואפילו 7 שעות. כלומר מבחינת אורך ומשך הרכיבה נטו הרי שמרוצי אופניים בהכללה הם הרבה יותר ארוכים בזמן ובמרחק, דבר המחייב היערכות מיוחדת בנושא של שתייה, תזונה ותוספים.

דראפטינג – רוכבי כביש פתרו את בעיית המעבר שלהם במדיום האוויר על ידי רכיבה במבנה הפלוטון (דבוקה בעברית) השובר את הרוח ועוזר לרוכב לחסוך בצורה משמעותית בהוצאת אנרגיה. פלוטונים של רוכבי כביש מתקדמים במהירויות עצומות ומסוגלים לשמור על הוצאת אנרגיה נמוכה כתוצאה מהחלפות ידועות ומתוזמנות היטב של הרוכבים המושכים מקדימה. כל אחד מהרוכבים בדבוקה יודע היטב את מיקומו בדבוקה ואת תפקידו. ישנם רוכבים שתפקידם יהיה להיות רוכבים דומסטיקים/עוזרים שיסחבו עבור חבריהם כל הקריירה שלהם בקבוקי מים וישברו עבורם את הרוח. רוכבי טריאתלון יושבים על האיירובאר בתנוחת רכיבה אווירודינמית ותלויים אך ורק בעצמם כדי לשבור את התנגדות האוויר מקדימה.

פרופיל התחרות – לרוב תחרויות טריאתלון, ובמיוחד הקטע של הרכיבה, מתקיימות על מסלול שטוח. מרוצי כביש הם אופרה אחרת לגמרי. ישנם אמנם במרוצי שלבים קטעים שטוחים, אבל בכל תחרות יש קטעי עליות ולעיתים בדרגות קושי גבוהות ביותר. אבל לא רק הרים יכולים להפוך את חיי הרוכבים לגהינום, גם עליות מתגלגלות (רולינג היל'ס), הנמצאות בהרבה מקומות על פני הגלובוס, יכולות להיות קשות מאוד, משום שהן משנות לגמרי את הקצב והטקטיקה של התחרות.

ספורט אישי לעומת קבוצתי – רוכב טריאתלון, היושב על כידון האיירובאר ומנסה לרכב את קטע הרכיבה הכי מהר שהוא יכול, מתמודד למעשה בספורט אישי נטו. הוא תלוי אך ורק בעצמו. רכיבה על אופניים כספורט תחרותי היאספורט קבוצתי. אחרי שרוכב מהקבוצה ילבש את חולצת המוביל במרוץ קטעים, יעשו חבריו לקבוצה כל מה שהם יכולים כדי להגן על חברם ועל החולצה של המוביל בתחרות. זו גם הסיבה שמנצחי גרנד טורים ובמיוחד בטור דה פרנס מחלקים את כספי הזכייה עם חבריהם לקבוצה.

התקפות, בריחות, גישורים וספרינט סיום – הרכיבה על האופניים משותפת לטריאתלון ולמרוצי אופניים, אבל למעשה מדובר בספורט שונה לגמרי במהותו. הטקטיקה הקבוצתית ברכיבה על אופניים מכתיבה רוכבים להיות אגרסיביים ולהתקיף. יש רוכבים שיתקיפו מיד על ההתחלה וינסו להצטרף לקבוצת בריחה שתלך עד הסוף. אחרים, שיש להם יכולת מאוץ דלה, ינסו להתקיף לקראת הסוף. ישנן בריחות וגיורים ומאוצי סיום מלהיבים במיוחד, דבר שמחייב הן טכניקה אישית והן טכניקה וטקטיקה קבוצתית ברמות הגבוהות ביותר.

הציוד – אופני כביש ואופני נגד השעון שונים בתכלית. הגיאומטריה שלהם שונה. רוכב נגד השעון יושב הרבה יותר קדימה כדי להוסיף מהירות לרכיבה לעיתים על חשבון נוחות. אופני הנג"ש מצוידות היטב בכל המשור האווירודינמי האפשרי כדי למזער ולהקטין את החתך הצידי והקדמי של הרוכב, שיוכל לרכב מהר יותר. לאופני נג"ש יש גלגלים אווירודינמיים וכל התכנון שלהם נעשה בצורה כזו שתבטיח מהירות שיוט גבוהה ביותר עם מינימום הוצאת אנרגיה. מהבחינה הזו ציוד אופני הכביש הרבה פחות אגרסיבי, הדגש מושם על נוחות הרכיבה והרוכב שיוכל לפדל במינימום חוסר נוחות.

תנוחת הרכיבה – כפועל יוצא ממבנה האופניים הרוכב באופני נגד השעון בטריאתלון נמצא בפוזיציה הרבה יותר קדמית יחסית לציר המרכזי. תנוחת הרכיבה ברכיבת כביש היא הרבה יותר אחורית דבר המבטיח נוחות ואפשרות לרכב בנוחות הרבה יותר זמן.

סדר פעולות – קטע הרכיבה בטריאתלון מגיע אחרי השחייה ולפני קטע הריצה. ספורטאי המשתתף בטריאתלון חייב לחשב את השקעת הכוח שלו בכל אחד מהקטעים העומדים לפניו. גם מבחינת השתייה והאכילה אפשר ורצוי לתת לגוף את מה שהוא צריך בחלק הזה של התחרות. ברכיבה על אופניים כספורט תחרותי השיקולים הם אחרים לגמרי ונובעים מאופי ופרופיל התחרות והן מבחינת הטקטיקה של הקבוצה.

לאור האמור לעיל ברור אפוא שמדובר בשני ענפי ספורט שונים לגמרי, שרב השונה על הדומה ביניהם. אמנם רוכבי כביש רבים ברמה גבוהה הגיעו מתחום רכיבת הנג"ש. לאנס ארמסטרונג המיתולוגי שניצח 7 פעמים ברציפות את התחרות הקשה והיוקרתית היה בצעירותו, לפני שהפך לרוכב מקצוען, אלוף ארה"ב בטריאתלון לנוער. כדאי ורצוי למאמני רוכבי כביש להקדיש לא מעט תשומת לב לנושא הזה של רכיבה נגד שעון. היות ומדובר בשני ענפי ספורט שונים לגמרי הדבר מחייב תוכניות אימון אחרות. אין דינה של קבוצת טריאתלון המתאמנת להשתתף בתחרויות טריאתלון כדין קבוצת רוכבי כביש.

לשאלה המעניינת – מה קשה יותר? היו רוכבים מקצוענים כמו לוראן ז'אלאבר שעשו את האירונמן והשיגו תוצאה יפה מאוד בקטע הרכיבה, אבל בסה"כ לא הגיעו להישג גדול כיוון שלא הצליחו כ"כ בקטעי השחייה והריצה. ואם הזכרנו את לאנס ארמסטרונג הגדול הרי שהוא אמר שכנראה בשנה הבאה נראה אותו מנסה להיכנס לחמישייה הראשונה בתחרות איש הברזל של קונה הוואי, שהיא אליפות העולם באיירונמן. בטוח שאם הוא אמר הוא יגיע מוכן וחד. אמצעי התקשורת ודאי ילוו אותו והשאלה הגדולה תהיה האם הרוכב הגדול בהיסטוריה יצליח גם להיות אחד מחמשת הגדולים באיירונמן?

צילום שער: Denkfabrikant