ספורט אירובי הוא כבר מזמן לא תחביב לגברים בלבד. ועם האינטגרציה בא התיאבון: הנוכחות הנשית יצרה זירה חדשה להיכרויות, שמתבססות בעיקר על מתח מיני בלתי נגמר
מאת:אילן גולדמן
מועדוני הספורט הישראלים בשנות ה-80 וה-90 היו (לרוב) ארגונים קטנים שהתחבאו במתנ"ס השכונתי האפרפר. החברים היו בעיקר נערים צעירים, שדופים וחרמנים, לפני ואחרי גיוס לצה"ל. העניין של של הספורטאים מוצה אז בגביעים, כיבוש היעד של "ספורטאי מצטיין", ומרדף אחרי כל מיני תארי אליפות של אגודות שזמנן עבר. האינטראקציה היחידה של הספורטאי הזכר עם המין הנשי הסתכמה בביקור של אמא, אחות או חברה באליפות ישראל באחד הקיבוצים בצפון. "סקס היה משהו שהיית מריץ עליו דאחקות באימונים, לא יותר", אומר ירון, רוכב תחרותי באותם ימים, "על בחורות בקבוצה יכולת רק לפנטז".
דברים השתנו, בלשון המעטה, מאז אותם ימי ספורט אפורים. בדיוק כמו שכלב מחקה את בעליו, כך גם ישראל הלכה בעקבות ארה"ב ובעשור האחרון הדלת של עולם הספורט האירובי נפתחה למין הנשי. ניחוחות שמפו רעננים החלו נישאים באוויר בריצות בוקר על החוף, בשמים עדינים חדרו אל נחיריהם הגדושים של רוכבי העמק הקפוא, ורוד עז צבע את חדרי הכושר. הדיקטטורה הגברית בקבוצות ספורט התפוררה. זה היה הקץ לריכוז מוחלט באימונים, לסגפנות, למצוינות – ותחילתה של הילולה.
בישראל 2012 אפשר למצוא עשרות קבוצות ספורט מעורבות. נשים הן מזמן חלק דומיננטי ומכריע בהתנהלות, חלקן אף מנהלות ומאמנות. המבטים העקומים והחשדות בנטיות שבעבר ליוו כל מצטרפת חדשה נעלמו עם העבר האפור – היום כולם מתערבבים. "זה המקום היחידי שאני יכולה להיפגש עם גברים בלי שבעלי יגיד משהו", מספרת נ', אשת עסקים בת 40 מהרצליה, שמתאמנת בקבוצת ריצה שונה מזו של בעלה. "לפני שהתחלנו לרוץ, אם רק הייתי מסתכלת על גבר ברחוב הייתי מקבלת מבעלי מבט נוקב. עכשיו זה פתאום בסדר. יש לו הקבוצה שלו, לי יש הקבוצה שלי, כולם נהנים. שנינו רזים, בריאים, מאושרים ומעדיפים לא לשאול זה את זה שאלות קשות. אין גם למה".
לא כולם חושבים שאין מקום לשאלות קשות. "פעם ספורטאים היו מרוכזים לגמרי באימון", אומר מאמן בכיר מהצפון, "היום אני יותר ויותר תופס אותם מסתכלים על תחת של בחורות שרצות לפניהם. הם מתעסקים בזה יותר מבאימון". האבחנה של המאמן מקבלת חיזור ממחקרים רבים שפורסמו בשנים האחרונות: זו לא רק הנוכחות הנשית באימונים, "ספורט וסקס הם הזוג המושלם".
קחו לדוגמא את המחקר של אוניברסיטת הארוורד, שבדק את קבוצת הגיל הדומיננטית ביותר בקרב הספורטאים "החדשים" (בני 40+) וקבע: "ספורט שומר על חיי מין צעירים". החוקרים, שבדקו 160 שחיינים ושחייניות, גילו כי "שחיינים בגילאי ה-40 ניהלו חיי מין של אנשים 'רגילים' בשנות ה-30 וה-40 לחייהם". מחקר דומה של אוניברסיטת ניוקסטל מצא שלגברים "בגיל 55-65 שרצו יותר מ-65 ק"מ לשבוע היו כמויות גדולות יותר של טסטוסטרון והורמון גדילה ביחס לעמיתיהם הלא פעילים". מלבד המחקרים האלה קיימים עוד עשרות מחקרים שהוכיחו קשר ישיר בין פעילות גופנית, דימוי עצמי גבוה, ועלייה בכמות הסקס אצל גברים ונשים.
חמה עליו
משחקי הזימה לא נגמרים באימונים. מתברר שהחגיגה האמיתית מתרחשת בתחרויות ובמחנות אימונים. בתי מלון הופכים לזירת בגידות, שערוריות ותככים. וככל שהאירוע יותר גדול ונמשך יותר זמן, אומרת י', "כך המסיבה גדולה יותר".
בשנה שעברה למשל, מספרת י', היא וחבריה לקבוצה נסעו לאחת מתחרויות הריצה הגדולות בישראל. המתח המיני בינה לבין שותף לאימונים, גם הוא נשוי, התפוצץ במלון ערב התחרות. "נכנסתי אליו לחדר והוא עמד שם כמעט עירום, עטוף רק במגבת", היא נזכרת, "ראיתי מיד שעומד לו ותוך שתי דקות דברים התחילו לצאת משליטה. כשגבר ואישה מתאמנים יחד ונמצאים באותו סטנדרט של מראה, לא צריך הרבה זמן כדי שדברים ייקרו. הוא ידע שאני חמה עליו, ולהפך. תמיד הייתה בינינו קירבה, סוג של אינטימיות שנוצרה אחרי שבועות שקמים מוקדם בבוקר לריצות הנפח הארוכות, אחרי שעות משותפות של דיבורים וזיעה".
מזל שיש פייסבוק
לפייסבוק יש תפקיד חשוב מאוד בחיבורים המיניים בספורט האירובי. השיטה פשוטה: כשאירוע ספורטיבי מסתיים, המארגנים והמשתתפים מעלים לרשת את התמונות והתוצאות. אחר כך באים התיוגים, הזיהויים והחיפושים אחרי הפנים היפות. "כשאני חוזרת ממרוץ או אירוע אני תמיד רואה הצעות חברות מאנשים שהיו שם", אומרת יעל, ספורטאית בת 32 מתל אביב, "אחר כך מגיע שלב ההודעות האישיות והפגישה". במקרים מסוימים הפגישה מולידה קשר, במקרים אחרים רק סקס. בלי הספורט, יעל וחברותיה יודעות, ייתכן שגם זה לא היה קורה. למרות שאנחנו חיים בעידן של נוסטלגיה והתרפקות על העבר, יעל היא בחורה אחת שממש לא מתגעגעת לשנות ה-90.
אילן גולדמן
עורך המשנה של אתר שוונג – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וכיום רץ תחרותי צולע בעל תואר במזרחנות
