השבוע היו לי כמה ימים בעייתיים באימון שגרמו לפחדים שלי לצוף מעל לפני השטח. כבל ההילוכים נקרע, היו לי שני פנצ'רים בגלגלי תחרות (טיובולר) – וכל זה יום לפני הטיסה שלי לקוריאה לסבב גביע עולם. ווריוויק לוקח אותי הצידה ומחזיר אותי לתלם ולמיקוד בקשיחות האוסטרלית. אלו בעיות טכניות, הוא אומר. ההצלחה שלך היא בביצועים, בעיות טכניות יכולות לקרות
מאת:רון דרמון
• רון דרמון בסיכום אישי של תחרות סבב גביע העולם ב – Tongyeong
ואכן, כשהגעתי לקוריאה, יחד עם עוד ספורטאים מכל העולם, חיכינו למזוודות והנה תקלה לאחד האוסטרלים – האופניים שלו מרוסקות, מוט הכיסא שלו נשבר ופיצח את השלדה לשני חלקים. מקווה שאצלי הכול בסדר. מגיעים למלון, עיר יפהפיה עם נופים מדהימים הבעיה – שוב מזג אוויר בלתי נסבל. רוח חמה/לחה, מזיעים ללא הפסקה – בקיצור, עומס חום בדיוק כמו שאני אוהב.
"עיר יפהפיה עם נופים מדהימים"
התחרות הזו הנה תחרות לא קלה עם רשימה נכבדה של ספורטאי דור ההמשך ובניהם פוליאנסקי הרוסי, שהוא ברמה הגבוהה ביותר, ואני משתחל פנימה מהצעירים ביותר בחבורה.
ההכנות בסך הכל בסדר. יש קצת עייפות מהאימונים אבל לא נורא, הבדידות הפעם מורגשת יותר, היה הרבה יותר קל להיות עם מלווה כלשהו – וורוויק, אבא שלי, מישהו. אני יודע שברגע שתהיה תמיכה נכונה או הכנסות מפרסים כספיים (ממש כמו בכדורגל) אוכל לנסות לעזור במימון של מלווה, אבל אני זונח את הרגש ועובר לשכל, חוזר למיקוד.
עשרות קילו על הראש
יום התחרות מגיע, אנו על קו הזינוק. אני מרגיש התרגשות – לא משנה כמה פעמים אני אהיה במעמד הזה, זה תמיד מרגש, מפחיד וממריץ באותה עת. הזינוק, כמו תמיד, כאילו בא בהפתעה. אני מזנק ומרגיש שהקפיצה שלי מעולה. שבריר שנייה לאחר מכן אני מרגיש כמה עשרות קילו קופצים עלי, קוריאני בשם Kim כלשהו קופץ עלי באלכסון בשחייה. זה מכניס אותי להלם, אבל אני משתדל לחזור לעצמי ולהיכנס לטכניקת שחייה וקצב נכונים. אני סולח לו כי יש לו שם כמו של אחותי. אני מצליח קצת להסתדר והנה עוד מכה. אחרי 10 מטר המשקפת שוב נשלפת מעלי במכבסה הרגילה, אני מתארגן בשנית וממשיך הלאה לא מוותר, זה הכול בראש!
סה"כ הצלחתי לחזור לעצמי בשחייה ויצאנו דבוקה גדולה אחרי בריחה של 4 מובילים. לקראת סוף ההקפה הראשונה אנחנו כבר עליהם ויחד ממשיכים לעוד 4 הקפות. מסלול הרכיבה מורכב למעשה משתי עליות כאשר אחת מהן לא קלה עם שיפוע 15% וירידה חדה ובסיומה סיבוב חד, כל הקפה אנו עושים למעשה את שתי העליות האלו והרגליים נטחנות…
תתחיל לעבוד כבר!
אני מנסה לשמור על ההנחיות של וורוויק לא להתבלט ולא להוביל בשביל לא לשרוף את הרגליים, סה"כ הכול אני עדין בתקופה שאני בונה את עצמי, המטרה העיקרית שלי למצב את עצמי במובילים, עדין לא עבדתי על מהירויות ריצה רק על נפחים. אחד האוסטרלים נותן לי טפיחה ביקורתית על הכתף שכמעט מורידה אותי מהמסלול ואומר "תתחיל לעבוד, להוביל" ועוד כמה מילים יפות ונעימות לאוזניים. אני יודע שזה לא בסדר, אבל אין ברירה,אני בתכנית שלי, לא נגרר ולא מתפשר.
יורדים לריצה – רגלים כבדות אבל לא תפוסות. אני מפתח לי את הקצב כמו שהתאמנתי, הקפה ראשונה היא הקפה בשליטה וביקורת, ובכל הקפה הקצב שלי עולה. ג'יימי, המאמן האוסטרלי של הקבוצה שהייתה שם, אמר לי שפיתחתי קצב בכל סיבוב ושההקפה השלישית הייתה הטובה ביותר.
בהקפה השלישית אני מוצא את עצמי עובר את המתחרה העיקרי שלי, ששלושה שבועות קודם לכן בסין עבר אותי וסיים במקום השני. אני מרגיש טוב, מרגיש חזק, ורק אז אני שם לב שהנעל שלי מדממת – יש לי שלפוחיות שלפי ההרגשה הן בגודל של כדור פינג פונג, אני מרים את הראש מנטרל את חיישן הכאב וממשיך להקפה האחרונה, נותן את שארית האנרגיה שרק נשארה וזהו, מיציתי את כל האנרגיה שלי כמו שאני עושה בכל הזדמנות שניתנת לי, ומסיים במקום ה-13.הסיכום של התחרות כמו שוורוויק אמר לאבא שלי: "He toughed it out", הביטוי האוסטרלי להלך עם הראש בקיר למרות הבעיות.
לא אוכל לספר לכם על הפער בהרגשה בין התאונה שעברתי ועד למקום שאני נמצא בו היום, אבל אני בטוח למדתי שלעלות מהמקום הכי מפחיד והכי נמוך להצלחה, גם אם היא חלקית, גם אם זה לא היעד הסופי, זה ההישג הגדול שלי ואני יודע שאוכל לחזור מכל מצב לאן שאחליט לחזור.
27.9.2012
רון דרמון – טריאתלט עלית, מקום רביעי בנוער בעולם ב-2011, סגל אולימפי של ישראל, סגל עתודה 2016 של איגוד הטריאתלון העולמי
