מאת:יוסי מלמן
נהג מכונית שייסע ממטולה לאילת, גם אם יעצור לתדלוק, למזון ולשתייה, ויסיים את הנסיעה בעשר שעות בערך, יגיע מותש. אז איך צריכים לחוש 380 רוכבי האופניים שסיימו אתמול את מסע "רוכב ישראל", שבמהלכו עברו מרחק של 560 ק"מ בשלושה ימים (ממוצע של 190 ק"מ ליום)? המסע התחיל ביום שישי במטולה ויומו הראשון הסתיים בתל אביב. בסוף היום השני, והארוך ביותר, הגיעו הרוכבים למצפה רמון. אתמול הם סיימו את המסע ברכיבה דרך מכתש רמון והרי אילת, והגיעו עד לאילת.
לפי חישוב גס, כל יום נסעו הרוכבים קרוב לשמונה שעות בממוצע. ההערכה היא שבמהלך המסע הם טיפסו לגובה מצטבר של יותר מ-3,000 מטר; העליות הגדולות ביותר היו ביום הראשון בין בקעת בית נטופה לצומת גולני וביום השני באזור מצפה רמון – טיפוס של יותר מ-700 מטר. כל רוכב שרף בממוצע כ-5,000 קלוריות ביום. לאחר שלושה ימי רכיבה נראים המשתתפים כמו מלחים לאחר מסע ארוך בים, צרובי שמש ורוח.
מדי יום עברו הרוכבים כ-190 ק"מ ושרפו 5,000 קלוריות בממוצע
תצלום: דנה לנדאו
במסע השתתפו כ-30 רוכבות – מספר שיא לאירוע כזה. זקני הרוכבים היו אורי אליאב מקיבוץ החורשים ומאיר מירב מקיבוץ נחשונים, שני ספורטאים פעילים ותיקים בני 70 שלא מחמיצים אף אירוע של רכיבה על אופניים, ריצה או טריאתלון. "זה היה קשה אבל אפשרי והעובדה שאני עושה את זה היא הוכחה שכמעט כל אחד יכול לעמוד בזה אם קצת ירצה, ישקיע ויתאמן כראוי", אמר אליאב בטקס הסיום שהתקיים בבריכת השחייה העירונית של אילת.
"רוכב ישראל" מוגדר כמסע אופניים והוא אינו תחרות, אבל מטבע הדברים ומטבעם של הישראלים נמצאו רוכבים (בעיקר הצעירים) שפרצו קדימה והפכו קטעים מהדרך לתחרות בינם לבין עצמם. זאת, למגינת לבם ולמרות האזהרות של מארגני המסע. את המסע אירגנה חברת "צימוק", כשכל משתתף שילם כ-1,200 שקל.
המארגנים מספקים לרוכבים אוכל (לחם, חומוס וממרחים, פירות יבשים ומים) שתי לינות ושירותי לוגיסטיקה. ואולם, חלק מהרוכבים לא הסתפקו בזאת והביאו מזון משלהם, שהורכב ברובו מחטיפים אנרגטיים כמובן.
המסע הראשון יצא לדרך כבר לפני יותר מ-12 שנה ביוזמתם של שני ספורטאים חובבים, צביקה יוז'יק מראשון לציון ויוסי אבני ז"ל מהרצליה, שהיה מעמודי התווך של תחרויות הספורט האתגרי העממי בישראל. בשנים האחרונות התפתח מאוד ספורט האופניים בישראל ומספרם של הרוכבים גדל בהתמדה מדי שנה בשנה.
המסע הראשון יצא לדרך כבר לפני יותר מ-12 שנה תצלום: דנה לנדאו
הפריחה בענף ניכרה היטב במסע. רוב הרוכבים היו מצויידים באופניים מהדגמים החדשים והמתקדמים ביותר ובמותגי אופנה שמחירם בין 10,000 ל-25 אלף שקל. העובדה שהרוכבים מצויידים במותגים של המלה האחרונה באופנת ספורט האופניים, גרמה חלק מהם להתנהל כמו טווסים שמציגים לראווה את נוצותיהם.
אחד משיאי המסע היה הרכיבה ביום השלישי, בירידה התלולה והמסוכנת ממצפה רמון למכתש רמון ואחר כך העליות הקטלניות שהתישו את מרבית הרוכבים במעלה שחרות ובאזור הרי אילת, כולל הטיפוס לעין נטפים כ-12 ק"מ מהעיר. מתנשפים כמו קטרים מתיישנים עמדו מרבית הרוכבים במטלה של העליות התלולות.
המסע עבר בשלום והתנהל בסדר מופתי, אבל שתי תאונות קלות אירעו כשרוכב ורוכבת נפגעו ואושפזו בבתי חולים במצב קל. הרוכב שבר שתי צלעות והרוכבת איבדה שליטה ונפלה לשוליים בירידה מעין נטפים לאילת. מארגן המסע, דן בזנר, הבטיח שגם בשנה הבאה המסע ייצא לדרך ויהיה גדול עוד יותר ומאורגן טוב עוד יותר.
מתוך עיתון הארץ
