עמוס וולף, רן מרגליות, רודד שקד, יוסי פוקר, ניב ליבנר, נועם כהן, חן שרייבר וירין פודולר, הרוכבים של מועדון תל אביב TACC טסו לרומניה לחוות טור של 4 קטעים מטורפים, אייבי גילת מביא את סיפורם
מאת:אייבי גילת וחן שרייבר
מועדון מרקורי הרומני ארגן מרוץ שלבים בינ"ל בן 4 קטעים שנערך בתחילת אוגוסט בהשתתפות רוכבים חזקים מאוד מכל היבשת כולל התרומה הצנועה שלנו. הקבוצה הישראלית שנטלה חלק בתחרות הורכבה מהרוכבים הבאים: עמוס וולף, רן מרגליות, רודד שקד, יוסי פוקר, ניב ליבנר, נועם כהן, חן שרייבר וירין פודולר.
במרוץ היו 4 שלבים:
1) קטע כביש הררי בן 192 ק"מ.
2) קטע כביש הררי בן 183 ק"מ.
3) 2 קטעים שהורכבו מ: בוקר – מרוץ נגד שעון בעליה באורך של 14 ק"מ. ערב – מרוץ קריטריום עירוני עם שיפועים רציניים הקפות האורך של 90 ק"מ עם.
"מה שאפיין את הטור הם קטעים קשים בעלי עליות שלא נגמרות, רוכבים ברמה מאוד גבוהה ומזג אוויר גשום," מתאר חן שרייבר, אחד מרוכבי העילית של מועדון רוכבי ת"א TACC שהשתתף בחוויה הרומנית:
כובשים את רומניה / חן שרייבר
כל קבוצה עלתה לבמה והציגה את עצמה בתורה. הכרוז הקריא את שמות הרוכבים ואז ראיין את קפטן הקבוצה. רק ביורוספורט ראיתי תצוגות כאלו. אנחנו חיכינו בקוצר רוח והנה הוא מכריז על – Tel-Aviv Cycling Club, ומציג בכבוד גדול את הרוכב יוסי פוקר, שהוא המתחרה המבוגר (47) ביותר בתחרות. החוויה ריגשה אותי, הרגשתי שסוף סוף נותנים לי את הכבוד הראוי למאמץ האדיר שאני וכל רוכב תחרותי נותן יום יום. פתאום אני מרגיש הערכה לשעות של אימון על גבי שעות, במשך כל שבוע, ומיום ליום.
מהר מאוד הבנו מי מתחרה מולנו: 8 קבוצות קונטיננטל, 2 רוכבי טור דה פראנס, ו -2 רוכבים עם פס אליפות עולם על השרוול וכמה חולצות אלופי מדינה כמו אלוף הונגריה. מלחיץ משהו.
קמנו למחרת בבוקר. אכלנו ארוחה שכללה עוף עם אורז ופסטה עם חזיר – זה היה שוק תרבותי נוסף. לאחר הארוחה התארגנו וירדנו למטה לקו זינוק שהיה בצמוד לבמה. גשם שוטף החל וביטל את החימום שתכננו. בינתיים הכרוז קרא לכולנו להגיע קו הזינוק. הרגשתי זניח עם ה – 1.75 מטרים שלי לעומת הענקים הסלבים האלה.
לזינוק חיכינו בגשם, ולאחר שהמובילים משנה שעברה קיבלו את החולצות שלהם יצאנו לזינוק מתגלגל של 15 דקות, במהירות 50 קמ"ש, ובשילוב עם גשם, בורות וחריצים לא מעטים אפשר לומר שלא היה קל. כמה מאיתנו (כולל אני) לא התחרינו למרחק כזה, ובטח שלא בכבישים כאלה. את השלב הזה, שהיה הקשה ביותר בתחרות, סיימנו במקום 5: ניב ליבנר היה בבריחה אך התפנצ'ר וחזר לפלטון, רן מרגליות, עמוס וולף ונעם כהן – כולם סיימו בפלטון, אני סיימתי אחרי הפלטון.
היה ידוע לנו על הגבלת זמן קטנה במיוחד בטור הזה: 10 אחוז. בדרך כלל בטורים אחרים ניתן פי שניים מזה. מה שאומר שאם סיימתי חצי שעה אחרי המוביל לא אוכל לזנק ליום הבא. בבדיקה מול נמרוד חישבנו שאכן אני בתוך הגבלת הזמן ביחס לפלטון, השאלה מתי הגיע הראשון. כשקיבלנו את התוצאות הבנו את המציאות ברמה כזאת: המנצח סיים 24 דקות על הפלטון (!) מי היה מאמין שהאוקראיני ישים בינו לבין הפלטון פער כזה? בחישוב זריז הבנתי שאני מחוץ להגבלת הזמן. 88 מתוך 115 נכנסו לזמן – אני הייתי 91. לא נורא, בכל זאת זה הטור הראשון שלי וליתר דיוק, תחרות ראשונה שלי בחו"ל.
חצי מהנבחרת זינקו ליום הבא – מן הסתם מדובר ברוכבים מנוסים יותר שיש לקבוצה, ובכלל למדינה: ניב ליבנר, רן מרגליות, עמוס וולף ונעם כהן הצעיר, שסיים טור גביע עולם לנוער שנה שעברה בבלגיה.
למחרת השלב התחיל בעלייה ארוכה ורצחנית. ISD (קבוצת בת של קבוצה שהייתה השנה בג'ירו) החטיבו קצב מטורף של יותר מ- 30 קמ"ש בעליה של עשר קילומטר. עמוס וולף התחיל במיקום לא כל כך טוב וירד מהפלטון. בקילומטר ה- 130 הייתה שוב עליה רצחנית וארוכה במיוחד (מעל 20 ק"מ) שם שוב הקצב היה קשה על מנת לסגור בריחה שעבדה מהעלייה הראשונה. שם, נועם ורן איבדו את הקבוצה הראשונה ורק ניב הצליח להחזיק עם החוד של התחרות, והגיע בקבוצה הראשונה. כמה דקות לאחר מכן הגיעה קבוצה גדולה נוספת המכילה את נועם ורן.
השלב הרביעי בבוקר התחיל בכפר צמוד לעיר התחרות שם יצאו המתחרים לטפס את הקרפטים עד לפסגה – 14 ק"מ שמתוכם 9 בממוצע של כ- 5-6 אחוז והשאר בממוצע של כ- 8-10 אחוז. כל המתחרים סיימו את היום הזה כאשר ניב מוציא מספיק כוח בשביל לעקוף בסיום את זה שמלפניו. בערב היה הקריטריום בתוך העיר, ושוב, הנה אירוע שמצמרר כל רוכב: העיר סגורה, אנשים יוצאים מבתיהם ובאים לעודד בכל הכוח.
המרוץ התחיל בקצב מטורף כמו שלא ראיתי מעולם. המכוניות שהובילו את הפלטון נראו כאילו הן בורחות לאחר שוד. חשבנו שהקצב יירגע אך הוא לא. עד הסיום הוא לא נרגע. בסופו של דבר רן סיכם יפה: "לא עשיתי דבר כזה מטורף מאז אליפות אירופה, וגם שם היו יותר הפוגות".
חזרנו כולנו בהרגשה חיובית. לא לכל אחד ניתנת האפשרות להתחרות כתף אל כתף עם רוכבים ברמה גבוהה, בשלבים איכותיים ובמרחקים ארוכים כאלה.
אני חייב לציין שלא היה קל, אחרי חוויה שכזאת, לחזור לתחרות עם 15 רוכבים בחריש, אבל זה מה שיש לנו בינתיים ובוא נקוה שהענף יתפתח וימשיך את מה שהתחיל עונה שעברה – תחרויות ארוכות ואיכותיות פה בארץ ישראל. אולי אפילו ברחובות תל אביב, כשההמון שואג לרוכבים, דמיינו.
תמונות: חן שרייבר
