מאת:עופר ביידה

פתאום קם אדם בבוקר… ומחליט שהוא הולך לרוץ 36 ק"מ…
מרתון טבריה בפתח (בעוד פחות משלושה שבועות), רוב הרצים שמתאמנים למרתון רצו בשבת הזאת את הריצה הארוכה האחרונה שלהם (בד"כ מרחק של בין 32 ל-38 ק"מ).
לאור העובדה שגם השנה אפשר לסכם את מרחקי האימון שלי, ע"י סיכום סך כל הקילומטרים בתחרויות הריצה הרשמיות שהתקיימו במשך השנה, הרי כנראה שאני זקוק לריצת אימון המאורגנת כמו תחרות מקצועית…
צפריר גולן וחברים מגן שמואל מקיימים בשנים האחרונות ריצת אימון למרחק 36 ק"מ, מספר המשתתפים עולה משנה לשנה וכולם גומרים את ההלל על הארגון, סיבה מספיק טובה להשכים קום ולהצטרף.

אחרי הקפה והוופלים באולם הכדורסל, תדריך קצר של צפריר, ואנחנו פותחים בריצת חימום אל עבר נקודת הזינוק שנמצאת מחוץ לקיבוץ.

עוד הסבר קצר של צפריר לכ-150 הרצים והרצות שהגיעו – המסלול שונה קצת מהתכנון המקורי, נרוץ הלוך וחזור 6 ק"מ (סה"כ 12 ק"מ) כפול 3 פעמים.
לא כולם ירוצו את כל 36 הק"מ – וכך מי שרוצה – יכול להסתפק למשל בשני סיבובים, ועדיין להינות מריצת אימון משובחת ל-24 ק"מ.

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

יוצאים לדרך.

השילוט מכוון אותנו לרוץ קדימה.

הרבה רצים ורצות החלו את הריצה עם ביגוד חם (אני עם חולצה תרמית ומכנסי טייץ ארוכים), לוריס מנדלוביץ – מהרצות הטובות בארץ – ממתינה גם היא לשלב בו תוכל להיפרד מחלק מהבגדים החמים – פיטר מנדלוביץ על האופניים, יהיה שם בשביל זה.

בתחילת הריצה, יש לי הזדמנות לרוץ בקצב של רצים רבים, שיסיימו אותה הרבה לפני…

אני "בוכה" לכל מי שרוצה לשמוע (כמו מירב פרי למשל) שאין סיכוי גדול שאצליח לרוץ 36 ק"מ…

גם מירב פרי עוברת לנוהל הסרת שכבות בגדים חמים (החולצה ממרוץ כפר סבא בו שימשה פייסרית, למי שמתעניין…) – אני נשאר בינתיים עם החולצה התרמית.

נקודות השתיה ממוקמות על חביות בכל ק"מ, וכוללות מים, משקה איזוטוני וגם בננות בחלק מהנקודות (פח אשפה לאחר כ-100 מטרים) – בסיבוב הראשון המרחק הוא הסימון בשורה העליונה – 3 ק"מ.
הגארמין לא כל כך עובד (כנראה לא טענתי אותו מספיק זמן) ונסתפק בזמני צילום התמונות לצורכי חישוב הקצב – כ-15.5 דקות לשלושת הקילומטרים הראשונים.

אחרי שחלפנו בקטעים בוציים ולא קלים, נחמד לרוץ על קרקע קצת יותר יציבה…

הפנייה לקטע האחרון לכיוון נקודת הסיבוב קצת בוצית, אבל אפשר לרוץ בה בזהירות.

זה הזמן לפגוש עוד ועוד פנים מוכרות של רצים ורצות בדרכם חזרה – עמנואל עזוז,

לוריס מנדלוביץ, גילי צוקרמן, ראובן מילמן ועוד.

ירון פלטין – לחיים!

נקודת הסיבוב כבר מטרים ספורים לפנינו, המים, משקה איזוטני ובננות מחכים רק לנו.
הקטע הראשון של ששת הקילומטרים כבר מאחורינו – כ-31.5 דקות לקח לי לסיים את שישית המרחק.

מתחילים לחזור – הדי אשר אייזנברג מחייכת – אבל הפעם לא בגלל שאני מנסה להשיג אותה עם תיק צלם על הגב, כמו בטריאתלון אילת האחרון…

המפגש הקבוע שלי עם אהרון וינגרט ממוטורולה.

קבוצת הריצה של צה"ל תופסת תאוצה – לסא"ל נורית שרביט יש חלק חשוב בה ובהצלחתה.

עוד כ-5 דקות חולפות, וגם השולחן של נקודת השתיה של הקילומטר השביעי, עדיין עמוס כל טוב.

"זקן השבט" זוכה גם הוא לתמונה.

נזהרנו לא לשקוע בבוץ…

לאחר עוד כ-5.5 דקות גם הק"מ השמיני מסתיים, האם בשלב הזה גם החלטתי לשתות משהו, חוץ מלצלם את נקודת השתייה – אני כבר לא זוכר…

נראה שהבוץ הפריע לא רק לרצים – זה הזמן להודות לרכבי הליווי!

אחרי כמה נסיונות להתגבר על השמש המתעתעת, בסוף זה מצליח…

הקילומטרים התשיעי והעשירי כבר יותר איטיים 6 דקות ו-5.5 דקות בהתאמה.

אילן בנישתי – רץ מצויין, עדיין לא נושא עיניו אל מרתון טבריה, אבל זה לא מפריע לו לרוץ איתנו בריצת אימון זו

מסלול אידאלי ל"רצים מצלמים" כאשר רצים את אותו המסלול הלוך ושוב…

הזכרתי בתחילת הסיכום את השבחים שהמהדורות הקודמות של ריצת אימון זו קיבלה בפורום שוונג (ריצה וטריאתלון בתפוז),
אחד המשבחים, בועז ריבק – איש הברזל שרץ כבר בתחרויות גדולות בחו"ל וסיפר לנו עליהן – בהחלט תרם להחלטה שלי לבוא, לראות וגם לתעד…

בני שניאור, צח גורן ונעמי ויינשטוק, יודעים ודאי, שריצה טובה בתנאי השטח היום, תוסיף להם ביטחון לקראת מרתון טבריה

לחייך אחרי 12 ק"מ – איזה יופי!

הסימונים על גבי החבית אומרים שסיימנו את החלק הראשון (מתוך שלושה) של הריצה – 1:04 שעות.

משום מה אני (יחד עם עוד רץ) ממשיכים לרוץ לכיוון הכביש, בעקבות רצים לא ידועים…
אבל בסוף אנחנו מבינים שלא זו הדרך, בזבזנו 2 דקות, אבל בכל מקרה לא זה הדבר החשוב בריצה זו.

לאחר עוד כשש דקות ואנחנו כבר יכולים להסתכל על הסימון בשורה האמצעית שמראה 13 ק"מ.

בינתיים גם לי וגם למצלמה יש עוד כוח…

שבת בבוקר יום יפה.

בסוף הק"מ ה-15 (כ-12 דקות לשני הקילומטרים האחרונים), נזכה את נקודת השתייה בצילום תקריב.

הקילומטר ה-17 כבר בעיצומו (די התייצבתי על 6 דקות לקילומטר), זמן לפגוש רצים שמקדימים אותי כבר בכמה קילומטרים – מאיר יפרח,

ראובן מילמן,

ו"האווירון" – כך הוא החליט להצטלם מעכשיו…

בני שניאור וצח גורן רצים יחד.

הסוללה הראשונה של המצלמה כבר התרוקנה, והשנייה (והאחרונה) כבר בפעולה.

הפנייה והבוץ מבשרים לנו שמתקרבים שוב לנקודת הסיבוב ואיתה לאמצע הריצה.

אחרי משקה איזוטוני ובננה, גם אני כבר מתחיל את החצי השני…

לאחר 20 קילומטרים, אני שוב מדשדש לאיטי בבוץ, אחד הרצים שמקדים אותי בהפרש ניכר, לא ממש נראה כמי שבוץ יאט אותו…

באוויר

הסימון לסוף הקילומטר ה-22 עליו חלפתי, מביא אותי לנסות לחשב את הקצב שלי – 128 דקות, כמה זה 64 לחלק ל-11?
לא נראה לי שאייל הראל הבין מה רציתי ממנו – ככה זה כשמתרגלים לשעונים משוכללים, ואז צריך להסתדר בלעדיהם…

מזג האוויר היה מצויין, למרות שרבים המשיכו לרוץ עם בגדים ארוכים,
אני כבר מתחיל לשקול להוריד את החולצה התרמית.

אני מבקש מנעמי ויינשטוק לשחזר את הקפיצה המפורסמת ממרתון טבריה – אבל אנחנו לא בטבריה, וצריך לשמור כוחות.

בהחלט אפשר להגיד על המרוץ שהוא 10!

איך גורמים לרצים לחייך? מתחילים לשיר – לרוץ מהר, לרוץ מהר לרוץ מהר…

המילה QUALIFIED על החולצה של הרץ בתמונה, מזכירה לי, שאחת הסיבות בגללה רציתי לעשות תוצאה טובה במרתון טבריה, הייתה כדי להשיג זמן (מהיר מ-3:20:59 שעות) שיאפשר לי להירשם למרתון בוסטון.
בקצב הנוכחי שלי בריצה היום – אפשר כנראה רק להיזכר בשירו של ניסים סרוסי…

תמי סגל מתחילה גם היא סיבוב אחרון.

"הפורשים" מבקשים גם תמונה – אני שואל – למה פרשתם?
עייפים…
גם אני עייף, אבל אני לא פורש (בינתיים).

כ-2:20 שעות לאחר הזינוק, ואני מתקרב לסיום החלק השני של הריצה – פעמיים 12 קילומטרים, משום מה אני עדיין לא בטוח וממשיך שוב עד לכביש (עוד דקה מיותרת…)

אבל לבסוף מתחיל את הסיבוב השלישי והאחרון, לא לפני שאני מוריד סוף סוף את החולצה התרמית וקושר אותה למותני (או שזה היה לפני 12 ק"מ – מי זוכר…)

נחמד לראות עוד רצים על המסלול,

וגם את אחד מרכבי הליווי (בשלב מסויים אני נותן לאחד מרכבי הליווי את החולצה התרמית, ומחליט להמשיך לרוץ עם מכנסי הטייץ הארוכים)

מזל שהמצלמה שלי עדיין עובדת כדי להנציח עוד חיוך.

יובל אשל ואני מנהלים שיחה קצרה, בה הוא מספר לי שהוא לא ירוץ את המרתון בטבריה ולכן יסתפק היום ב-32 ק"מ (הסתובב לפני הזמן בסיבוב השלישי).
כאשר אני מספר לו שאני לא בכושר/לא מתאמן הוא מציע לי לעשות דבר דומה,

אבל אם באתי עד לפה, ורצתי כבר 25 ק"מ (הסימון בשורה השלישית), עכשיו לקצר?

עוד מפגש עם נורית שרביט – ותודה על העידוד.

נקודת השתייה הבאה כבר נראית באופק,

ואני מגיע אליה ואל סוף הקילומטר ה-26 – אחד הילדים הכי צעירים שחילק לי אי פעם משקה איזוטוני – תודה רבה!

אם יש כוח להרים ידיים לצילום או לצלם, אז כנראה שאנחנו עדיין עם אנרגיה.
לאחר שהסוללה הראשונה של המצלמה התרוקנה, ניסיתי לנחש מה ייגמר קודם, הסוללה השנייה או הכוח שלי…

כ-9.5 ק"מ חלפו מהמפגש הקודם שלי עם ראובן מילמן,

ומאיר יפרח – הפעם הסדר התחלף.

כ-2:45 שעות מתחילת הריצה, בשלהי הקילומטר ה-28, המצלמה מחליטה לפרוש (הסוללה השנייה, ליתר דיוק).
אני מחדש את האנרגיה שלי בנקודת השתייה הבאה עם משקה איזוטוני ובננה, לצערי לסוללה אין מקורות אנרגיה זמינים בנקודה זו…
בזמן שאני עומד בנקודת השתייה (כחצי דקה), אני מרגיש את השרירים, אני שמח שנשארתי עם מכנסי הריצה הארוכים.
בכך אולי הקטנתי את הסיכוי, ששרירי הרגלים שלי יתחילו להתקרר.

המשך הריצה עבר עלי בסדר.
בערך קילומטר לסיום, היה קטע שבו הסתכלתי לאחור וגם קדימה ואף אדם לא נראה באופק – לרגע חשבתי שרצתי לבד…
אבל לא כך הוא הדבר.

מסקנות:
1. אירגון מעולה, כל הכבוד לצפריר גולן וכל צוות גן שמואל.
2. תנאי השטח בטבריה יהיו כנראה הרבה יותר קלים – אבל אני לא בטוח שהאנרגיה שאקבל מתחנות השתייה שם: כמו משקה איזוטוני, (אין) בננות, יאפשרו לי לצלוח את המרתון, באותו קצב בו רצתי בגן שמואל.
3. משום מה, הכאב בגיד אכילס לא הציק לי במיוחד כמו שהיה במרוצים הקודמים (חצי מרתון ת"א ובית-שאן), אולי כדאי לבקש מעיריית טבריה לשפוך חול על הכביש…
4. הריצה עם מכנסי טייץ ארוכים לא הייתה כל כך גרועה כמו שפחדתי (מצד שני לא רצתי כל כך מהר), אולי כדאי לרוץ איתם בטבריה – כנראה שלא…
5. 3:42 שעות (ואפילו 3:39 שעות אם נקזז כמה הארכות שעשיתי ב-2 הסיבובים הראשונים), רחוקים מאד מהזמן הדרוש כדי להשיג qualifying time למרתון בוסטון…
6. עם כל הזמן שבעולם, ולפחות שני מפגשים עם צפריר גולן – המארגן – שרץ בעצמו, "הצלחתי" לפספס דווקא אותו – פעם אחת התמונה לא הצליחה, ובפעם השנייה, צילמתי את נעלי הריצה שלו… סליחה!
7. החלק הכי קשה בריצה – ללכת מסיום המסלול, לאולם הכדורסל בקיבוץ, לארוחת הבוקר שחיכתה לנו…
8. רבות הדרכים לטבריה – ריצת אימון בגן שמואל היא אחת הטובות שבהן!

קישורים קשורים
תמונות ריצת האימון למרחק 36 ק"מ בגן שמואל כולל תמונות מכתבה זו כאן